ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך

משה קניג ד״ר | 300

הותירו בנו רושם טוב. למרות שלא דיברו מילה בעברית, או יידיש, ראינו בהם יהודים גאים. איכשהו, הצלחנו מרים ואני לתקשר איתם באנגלית המגומגמת שלנו, והרגשנו כי נוצרה בין המשפחות אווירה של הבנה ושביעות רצון. עתה הצלחנו לשמוח בנישואיה של איילה, רק הצטערנו על כך שהיא תחיה רחוק מאתנו. מילא, ניחמנו את עצמנו, תהיה לנו סיבה טובה לבקר באנגליה. החגיגות והמסיבות תמו. האורחים חזרו לאנגליה, ואיתם גם איילה ובעלה, שכבר היה בהחלט חביב עלינו. הקשר עם איילה התבסס על חליפת מכתבים, ולאט לאט החלו בקעים בשביעות הרצון שחשנו. בחלוף הימים הסתמנה מגמה מדאיגה; נראה שאיילה ובעלה לא מתכננים להקים משפחה ולא מוצאים – או מחפשים – את דרכם המקצועית. מסיפוריה של איילה גילינו שהשניים מבלים את זמנם לסירוגין בין עבודה וחיים על דמי אבטלה. אחרי שחסכו סכום כסף נאה, יצאו לטיול ממושך שהתחיל באירופה והסתיים באפגניסטן והודו. חלפה שנה מהחתונה ואנו חשנו געגועים עזים. החלטנו לנסוע לאנגליה, והוזמנו להתארח אצל הוריו של ברי. בביקור בחדר השכור של הזוג הצעיר ראינו שני צעירים מאוהבים וקרובים זה לזו. ברי ערך לנו היכרות מעמיקה עם לונדון. ביקרנו באתרים החשובים, טיילנו ברחובות, ולבקשתה של מרים, פקדנו גם את בתי המסחר הגדולים והמפורסמים. הכרך הענק הרשים אותנו עמוקות לא רק בזכות אתריו וההיסטוריה המקופלת בין חוצות העיר, אלא גם בשל גודלו והמון האדם ששטף את הרחובות בכל עת. מה גדולה היתה התפעמותנו מתחנות הרכבת התחתית השוקקות ומהמנהרות התת קרקעיות הסבוכות. אחרי הסיורים המקומיים, יצאנו כולם ביחד לטיול של שבוע בדרום אנגליה. חלוקת העבודה בטיול היתה ברורה; יוסי, אביו של ברי, שכר עבורנו רכב. ברי היה מופקד על התכנון והניווט, ואני – היחיד בעל רישיון הנהיגה – קיבלתי לידיי את ההגה. היציאה אל מחוץ לעיר והביקור במרחבים הירוקים היו מרשימים ומרגשים עבורנו לא פחות מהשיטוט ברחובות לונדון. בסופו של דבר, הכתרנו את הביקור כמוצלח. נהנינו לגלות את אנגליה. יום אחד החליטו ברי ואיילה שמיצו את התקופה ההיפית שלהם והגיע הזמן להתמסד. הם שכרו בית גדול והיו מארחים אותנו אצלם. ברי נכנס כשותף לבית המסחר של אביו והתגלה ככישרון בניהול העסק. החידושים שהנהיג בעבודת החנות הניבו רווחים נאים, מה שהביא לשיפור משמעותי ברמת החיים שלהם. העלייה ברמת החיים הביאה עימה גם שדרוג ברמת האירוח שלנו. בטיולים הבאים הם כבר אחזו ברישיון נהיגה ויכולים היו לקחת את ההובלה ברכב. כך זכיתי אני לנוח, וליהנות מהנוף החולף על פנינו.