ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך
משה קניג ד״ר | 280
8 פרק תיכון עירוני אשקלון
מספר ימי עבודה במזכירות בית הספר באשקלון הספיקו לי כדי שאבין מה קשה להכין שנת לימודים בבית ספר בו אינך מכיר את המורים. סגן מנהל, שיכול היה לסייע בידי, לא היה. כל שעמד לרשותי היתה רשימת מורים שהכרתי רק בפנים, אך לא היה לי כל מושג לגבי יכולותיהם וכישוריהם הפדגוגים. בהתחלה נעזרתי במזכירה הוותיקה, גב' שחראי. כך קיבלתי אינפורמציה חשובה ביותר הנוגעת למורים. בהמשך הצטרפה לכוח הסיוע גב' נעמן, מורה ותיקה למתמטיקה בבית הספר שהגישה לי עזרה שלא תסולא בפז ומנעה ממני לעשות משגים בעריכת סידור העבודה למורים. כשהתברר כי ישנו מחסור במורים בחלק מהמקצועות, פניתי אל לשכת הפיקוח וביקשתי שמערך ההוראה יתוגבר. לא פשוט היה למצוא מורים מתל אביב והסביבה שיסכימו לעבוד במקום מרוחק מביתם. אלה שהיו בררניים פחות, קיבלו על עצמם את טרחת הנסיעה היומיומית, כולל השתתפות בישיבות המורים המרובות בשעות אחר הצהרים, אבל אם הזדמנה להם עבודה במרכז, היו נוטשים ללא היסוס. המורה לביולוגיה עזבה בקיץ של אותה שנה וזמן רב לא הצלחתי למצוא לה מחליף. באותם ימים הוזמנתי לפגישת מחזור של כיתתי הראשונה בעיינות. שמחתי להיפגש ולשוחח עם תלמידיי לשעבר, ולגלות לאן לקחו אותם דרכיהם בחיים. שמחתי מאד לגלות שיוסף ברוזה, אחד מחניכיי לשעבר, סיים תואר ראשון בפקולטה לחקלאות. ספק בבדיחות, ספק ברצינות, שאלתי אותו אם חפצה נפשו להיות מורה לביולוגיה. להפתעתי הרבה הוא השיב לא רק בחיוב, אפילו בהתלהבות. וכך באה אל סופה המצוקה הביולוגית של בית הספר התיכון באשקלון. טיפין-טיפין הגיעו מורים נוספים ועד סוף אוגוסט היו כל המשרות מאוישות. ניגשתי במרץ להכנת מערכת השעות. לקראת פתיחת שנת הלימודים כינסתי את ועד ההורים. הם היו ממורמרים ומתוסכלים על הטלטלות שעברו ילדיהם בשנות המשבר החולפות. הטון השלט בפגישה היה של חוסר אמון מוחלט בי ובמערכת. למודי ניסיון מר, התקשו לראות תקווה באופק. לא נפגעתי; הבנתי את רוח הנכאים של ההורים, אבל ביקשתי שייתנו לי תקופת חסד להציל את הספינה הטובעת ולנווט אותה לחוף מבטחים.
בסוף חודש אוגוסט הכל היה מוכן לקראת פתיחת שנת הלימודים, מלבד העובדה שהמנהל החדש, כלומר אני, עדיין כבול לעבודתו ברחובות. מכשול אחרון זה
Made with FlippingBook Digital Publishing Software