ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך

27 | חולם, לוחם, מחנך

יולישקה

. על ילדותה ונעוריה ידוע לי מעט מאד. 1897 אחותי יולישקה נולדה במרס אני יודע שלמדה בכיתות היסוד בבית הספר האזרחי ובבית הספר היהודי של הקהילה. היא היתה דתיה ונהגה להתפלל בבית בשבתות ובחגים, אבל כמו הוריי, בבית הכנסת ביקרה רק בימים הנוראים. כבר בימי נעוריה היתה יולישקה מעורה במשק הבית. כשאמא היתה יוצאת לעבודה במפעל התובלה, לקחה אחותי את המושכות לידיה וניהלה את העניינים בביתנו. בהיותי עדיין ילד קטן, נטלה יולישקה על עצמה חלק נכבד גם בחינוכי. בחברת אחותי ביליתי שעות רבות יותר מאשר עם אימי, ואף נהגתי לכנות אותה "אימא קטנה". היא היתה משכילה מאימי ומצאה דרכי נועם בחינוכי. כך היה, למשל, באותה שנה בה הייתי מדלג ממחלת ילדים אחת לשנייה עד שרזיתי ונחלשתי. המטרה המשפחתית היתה לגרום לי להשמין. משימה זו לא היתה עניין של מה בכך, מאחר שהייתי בררן באוכל. אחותי מצאה את הדרך לשבור את סירובי. כאשר מיאנתי לאכול דייסת ירקות, למשל, היתה משכנעת אותי שפעם זה היה המאכל האהוב עליי ואני הלכתי שולל אחר תרמיותיה ואכלתי את מה שדרשה, גם כשהמנה המוצעת לא ערבה לחכי. כשהרופא הורה כי עליי לצאת לטיולים רבים באוויר הצח, נטיתי לפעמים להתעצל. גם אז מצאה יולישקה שלל דרכים יצירתיות לגרור אותי מן הבית; "אתה יודע שכבר אין מים באגם הגן העירוני? רוקנו אותו לקראת החורף...", אמרה לי יום אחד. "מה פתאום", עניתי, "בטוחני שיש בו עדיין מים". יולישקה הציעה לי להתערב על סכום כספי אותו חפצתי להרוויח ואני מיהרתי לצאת איתה לטיול, לראות מי צודק. אהבה ושברון לב הופיע אצלנו סגן צעיר, יפה ותמיר. הוא היה מקסים ושובה לב 1917 בשנת במדי הצבא ההונגרי, ואנו, כמו אחותי, התאהבנו בו מידית. כשביקש את ידה של יולישקה, אבי נאות לבקשה בשמחה. החופה נערכה בבית ברוב פאר והזוג הצעיר גר איתנו. אני קינאתי מעט בסגן שאילץ אותי לחלוק באהבת אחותי, אך עד מהרה התרצתי, שכן הוא שבה גם את לבי. גבתה 1918 הנישואים המאושרים לא האריכו ימים. מגפת השפעת של חורף אלפי קורבנות, וביניהם גם בעלה האהוב של אחותי. לאחר האירוע הטראומתי, ואולי בעקבותיו, יולישקה ההרה עברה הפלה. אם כל זה לא היה קשה דיו, אבי היה חולה מאד, ואף אני הייתי מרותק למיטתי בגלל אחת ממחלות הילדות שלי. היו אלה ימים קשים ועצובים מאד.