ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך

193 | חולם, לוחם, מחנך

כך עשיתי. הפגישה עם המנהל החדש התחילה באווירה טובה ולבבית. אחרי שסיפרתי על עבודתי בגלגול הקודם של בית הספר, השיב המנהל שבית הספר כבר אינו מוסד יהודי והמקצועות אותם אני מלמד לא יופיעו עוד במערכת השעות. נעצבתי לשמע הדברים, אך ציינתי שהשכלתי האקדמית כוללת גם לימודי היסטוריה כללית וגיאוגרפיה, אותם אני יכול להורות במתכונת החדשה של המוסד המולאם. בתגובה, נשלחתי לדרוש את המינוי ממשרד החינוך. שמתי פעמיי למשרד המבוקש, שם ביליתי שעות ארוכות כשאני מכתת רגליי בין המסדרונות, מחדר לחדר, ומקומה אחת לשנייה. אחרי מפגשים אינסופיים עם פקידים אדיבים והתמודדות עם נפתולים בירוקרטיים מייגעים על פי מיטב המסורת הבולשביקית, הגעתי למסקנה שאפסו הסיכויים להתקבל לעבודה ממשלתית. הבנתי שמוטב לא לבוא לידי עימות עם ממשל שבידיו כל האמצעים לטפל בציוני, הפשיסטי, האימפריאליסטי הזה, שהוא אני. כל שנותר בשלב זה היה לחזור הביתה ולהודיע למרים שבעלה הפך רשמית למחוסר עבודה. ואכן, בפרוש חודש ספטמבר עלינו נותרו שערי בית הספר סגורים בפניי. עתה הפכה תוכנית העלייה להכרחית מתמיד. נוסף לכל השיקולים בעד צעד זה, באותם ימים האוויר היה אפוף קלחת שמועות הנוגעות לאפשרות של עלייה חוקית. ידיעות אלה הגיעו מטעם ראש הקהילה שביקש, בין השאר, למנוע מההמונים מלעשות מעשים פזיזים. על פי הידיעות שהופצו, הושגה הסכמה עם הממשל שיאפשר ציונים פעילים לשעבר לעלות לישראל באופן חוקי. לי לא היה ספק שמובטח 800 ל לנו מקום ברשימה זו. בהמשך עודכנו השמועות והרשימה הצטמצמה בחצי. השבועות חלפו, חודשים עברו ומאום לא אירע, מלבד העובדה שרבים דחו את יציאתם הבלתי חוקית מהמדינה, מתוך תקווה שעוד מעט קט יגיע האישור המיוחל לעזיבה חוקית. פעילים בלבד 40 התכווצה שוב; הפעם דובר על 400 הגיע חודש אוגוסט ורשימת ה שבקרוב יקבלו היתר ויוכלו לצאת. הודגש שמספר זה הוא רציני וסופי בהחלט. נציגי המקומות. 40 הארגונים הציוניים שנותרו בהונגריה התאספו כדי לחלק ביניהם את תנועתי זכתה לחמישה היתרים. בפגישה מיוחדת, הוחלט שההיתרים הנכספים יחולקו למועמדים באמצעות הצבעה. איזה אושר חשתי כשנבחרתי להיות אחד מהחמישה המאושרים! עתה הגיע תורנו לעלות באופן חוקי לישראל!