ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך

משה קניג ד״ר | 148

בעודנו פוסעים בדממת הליל, הרהרתי באירועים שהובילו אותנו לרגע הזה. כשהועלתה לראשונה תוכנית הבריחה, התפעלנו מהפשטות והתחכום שבה. הוגי התוכנית הסבירו שהיא מושלמת עבור משפחות המטופלות בילדים קטנים. עם ודאות שכזו, מה לנו כי נהסס? כך צעדנו בתחושת ביטחון מלאה לקראת הבאות, מתנדבים לשמש כחלוצים ולהשתתף בפיילוט של התוכנית; אם תצלח דרכנו יבואו רבים אחרינו. אך עד אז, עלינו לצלוח את הקטע המסוכן היחיד בדרך: חציית הגבול ההונגרי-סלובקי. עתה המתין לנו הגבול במרחק עשרות מטרים ספורים. התקדמנו דמומים, משתדלים לצעוד כך שאפילו צעדינו ייבלעו בעלטה. בדומיה כבדה כזו, חששנו, כל רחש או נימה דקיקה של צליל עלולים להינשא על גבי חשכת הליל עד לאוזניהם הערלות של אנשי משמר הגבול. רק זמרת אלפי צרצרים נשמעה מקרוב ומרחוק. אותו יום גורלי החל בבוקר מתוח ומלא תכונה. אחרי נסיעה ארוכה באוטובוס צפוף ועמוס נוסעים, הגענו בשעות אחר הצהריים אל העיירה בה פגשנו את מורה הדרך שלנו. מסע של שעתיים בדרכים עקלקלות הסתיים כאשר הגענו אל ביתו של האיכר, במרחק קצר מהגבול. היה זה בית בודד בין שדות ומטעי גפן, שם שהינו עד עשר ושלושים, שעת היציאה לדרך. לפי החישובים האסטרונומיים שלי, זה הזמן בו ישקע הירח ושמיכה של עלטה תכסה את האזור. בזמן ההמתנה למדנו על המסלול המצפה לנו; נתחיל בכביש סלול המשתרע ליד הבית, שם נצעד מהר כדי לחמוק מאנשי משמר הגבול המסיירים שם בתדירות גבוהה. השמועות אומרות, כך למדנו, כי השמירה על הגבול בצד ההונגרי קפדנית מאד, היות שהשלטונות ידעו שעשרות אלפים רוצים לעזוב את המדינה – מי כדי להיחלץ מהמשטר הקומוניסטי, ומי במטרה להגשים את החלום הציוני. מעבר לכביש, הסביר האיכר, ממתין אזור של שיחים ועצים בודדים. כשנחצה אותו, נגיע לנחל הזורם ממש על קו הגבול. את הנחל נצטרך לחצות בזריזות בתוך המים, כי גשר אין שם. כשנגיע לגדה הצפונית של הנחל, נוכל לנוח קמעה. בצדו הצ'כוכוסלובקי של הגבול השמירה אינה כה קפדנית. בהגיע השעה המיועדת, האיכר יצא לבדוק שהכביש ריק וכשחזר כעבור שתי דקות בישר שזהו. יוצאים לדרך. כעבור דקות ספורות מצאנו את עצמנו צועדים בשיירה באזור השיחים והעצים. ההליכה בעלטה לוותה פה ושם בהיתקלות בענפים בולטים או מפגש כואב עם שיח קוצני. בשקט הזה אני חש לפתע את התרמיל שעל גבי מתנועע קלות. ג'ורי, שהתעורר מטלטולי הדרך, חיבק את צווארי בידיו הרכות והחמות ונצמד אלי בחזקה. התחושה הנעימה של הידיים הקטנות האוחזות בי במתיקות, לוותה