ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך
133 | חולם, לוחם, מחנך
7 פרק הצבא האדום מפיח בנו תקווה
בסוף דצמבר התבשרנו שהצבא האדום מקיף את בודפשט וכל דרכי היציאה ממנה נחסמו. בעיר המכותרת נאלצו הגרמנים לעצור את מסעות הגירוש. הבשורה המשמחת חיזקה את אמונתנו שההצלה קרובה. בחוצות העיר השתולל טרור רצחני של כנופיות אנשי צלב החץ אשר שדדו ורצחו יהודים. כנופיות אלו, שחבריהן היו בעיקר בריונים בעלי עבר פלילי, נהגו להוביל קבוצות יהודים אל שפת הדנובה ולירות בהם. הגוויות נפלו לתוך הנהר הגדול והדנובה הכחולה נצבעה אדום. ידענו שהם פוגעים הן בגטו והן בבתים המוגנים, אבל נגד זה לא היה בכוחנו לעשות דבר. נאלצנו לסמוך על הבטחתו של רב סמל שמידט. השקט שהגיע לפתע נמשך מספר ימים. התקפות האוויר של בעלות הברית פסקו, והצבא האדום טרם החל בכיבוש העיר. בצירות התחלנו להעז ולהרהר כיצד ייראו חיי היהודים אחר השחרור מעול הנאצים. גרוסמן הקים ועדות מקצועיות לתכנון פעולותיה העתידיות של הקהילה היהודית המשוחררת. לי הועד מקום בוועדה הפדגוגית שהחלה בהתוויית תוכניות לחינוך היהודי העתידי על בסיס ציוני. באחד מימי השקט החדשים הללו, בעיצומה של ישיבת הוועדה החינוכית, נשמע לפתע קול פיצוץ אדיר. החדר נמלא עשן סמיך עד שלא ניתן היה לראות מאום. השקט שהשתרר לפתע הופר רק לצלילי השמשות המתנפצות. הבהלה אחזה בכולנו. אחזתי בידה של מרים שישבה לא רחוק ממני, ופתחנו בריצה לעבר חדר המדרגות, מנסים להגיע למקלט. בעודנו מדלגים במדרגות, נעצרנו לפתע, מתגלגלים מצחוק. מדוע כל הבהלה הזו? תהינו, הרי כולם בסדר. בינתיים החל העשן מתפזר ונראה היה שחדרנו נותר שלם, מלבד השמשות המנופצות. ההקלה הזמנית שחשנו שוב פינתה מקומה לבהלה עגמומית בשעה שהבטנו מהחלון החוצה. הבניין שעמד מול המשרד שלנו, בית גדול בן חמש קומות, נעלם. ידענו שהיות שלא נשמעה אזעקה, יש להניח שכל יושבי הבניין שעמד שם קבורים עתה תחת ההריסות. עתה הבנו שהחל המצור על העיר. הפגז שנפל מרחק קצרצר מאיתנו היה האות לפתיחה הרועמת. גמרנו אומר שאם כבר עלה בידינו להינצל מידי אויבינו הנאצים, עלינו להישמר עכשיו שלא למות מפגזי משחרירינו. מבלי להתמהמה, פתחנו בשורת הכנות לירידה למקלט. לקחנו בחשבון שהות ממושכת עד סיום כיבושה של העיר, עת ידומו קולות הלחימה הרועמים.
Made with FlippingBook Digital Publishing Software