ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך

129 | חולם, לוחם, מחנך

שהיה רשום עליה ומוכרים את המסמך לקונה שלהם. עם שוך רוחות המלחמה, רבים באו להודות לי על השוצפס שקיבלו ממני, אבל היו גם שהוכיחו אותי על שלא שלחתי להם את התעודה. ואני ידעתי. שלחתי גם שלחתי, היא פשוט לא הגיעה אליהם. לצד המעשים הנקלים הללו, גילינו גם רגעים של התעלות אנושית. בבית הזכוכית היו באותם ימים שוטרים וחיילים בכל עת. חלקם היו טובי לב עד כדי כך שלעתים יכולים באוקטובר 21 היינו לנצל את שירותיהם למטרות שליחויות אותן רק הם יכלו לבצע. ב פניתי לאחד מהשוטרים בבקשה לבצע שליחות הצלה. מסרתי לו את כתובתי וביקשתי שיביא לבית הזכוכית את אחותי ובתה. ליתר ביטחון, הפקדתי בידיו מכתב ליולישקה. למוחרת, בשעה שש בבוקר, ניכנס השוטר לבניין והודיע לשוער שעליו לעצור את שתי הנשים. יולישקה ומרתה חולצו מהבית הנצור והגיעו לבית הזכוכית. כעבור שעות ספורות החל גיוס המוני של נשים לחפירת שוחות מגן. אחותי ובתה ניצלו ברגע האחרון. מעשהו הטוב של אותו שוטר, ראוי כמובן להערכה והוקרה, אך יש לציין ששליחות זו בוצעה ברוח טובה רק לאחר קבלת מפרעה נאה, והבטחה לכפול אותה לאחר הביצוע. הגירושים מתחדשים בראשית נובמבר הוסכם בין אייכמן והשלטון ההונגרי שגירושי היהודים יחודשו. הפעם זכתה הפעולה לשם חדש: "השאלת כוחות עבודה לגרמנים למען המאמץ המלחמתי". איש לא הלך שולל אחר הכינוי המכובס. לכולם היה ברור שאין השאלה, יש השמדה. עתה התנהלו הגירושים באכזריות שזעזעה רבים, אפילו מקרב הגרמנים עצמם. הצבאות המובסים לא יכולים היו לפנות רכבות להובלת המגורשים, היות שכל כלי התחבורה הוקצו לפינוי הציוד של הצבא שהיה בנסיגה. בנסיבות שכאלה, נאלצו המגורשים לצאת למסע רגלי בדרכם לגלות. בדומה למתרחש בגירושים הקודמים, נשלפו היהודים מבתיהם כמעט בלא כלום. אחרי שרוכזו בתנאים לא אנושיים בבתי חרושת ללבנים, קילומטר. 200 נשלחו לצעוד בכביש בודפשט-וינה מרחק של למעלה מ מצעד האימים היה מתחיל עם אור הבוקר ונמשך עד החשכה. החולים והמתמוטטים הומתו, או נזרקו גוססים לתעלות בצדי הדרך. הנאצים שליוו את הצועדים היכו אותם ללא הרף. אוכל לא היה, מלבד מרק דליל שחולק לצועדים אחת ליומיים. בלילות, שהיו כבר קרים וגשומים כמו בכל חודש נובמבר באירופה, היו הצועדים מאוכסנים בדרכים - בדירים, באורוות מלוכלכות, או תחת שמי החורף הקפוא.