ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך
משה קניג ד״ר | 122
אזרתי אומץ וניגשתי לברז. שתיתי, לא נרשמו בעיות. מהברז המשכתי לעבר הקהל. מעולה. איש לא הבחין במעשיי. בקומה זקופה התחלתי לצעוד לכיוון השער ולעבר החופש הממתין לי מחוץ למגרש. "האיש ההוא יהודי. הוא רוצה לברוח!", נשמעה לפתע קריאה מהקהל. שני אנשי ס.ס. החלו דולקים אחרי. ידעתי שאין לי סיכוי. הם היו צעירים וחסונים, וברור היה שידביקו אותי ללא כל בעיה. הבנתי שהניסיון כשל ורצתי בחזרה לטור בו עמדתי קודם. שני הקצינים זיכו אותי כל אחד בבעיטה גדולה בישבן, ובכך הסתפקו. אלה היו כנראה הבעיטות המשמחות ביותר שקיבלתי בחיי. חשתי בר מזל שההרפתקה שלי לא גבתה מחיר כבד יותר משתי בעיטות באחוריי. הערב החל יורד ואני המשכתי להרהר בתוכנית בריחה חדשה, הפעם בחסות החשכה. מעבר לגדרות המגרש נשמעו ללא הרף צרורות ירי מנשק אוטומטי. תהיתי האם מדובר בתגובתם של השומרים לניסיונות בריחה. פקודה שנשמעה ברקע קטעה את מחשבותיי. הפעם צווינו לעלות אל גרם המושבים הצופים למגרש. עתה היינו מוקפים קירות משלושת עברנו. תקוות הבריחה אפסו, אבל לפחות יכולנו, סוף-סוף, להתיישב. המתח והעצבים של השעות הארוכות הללו, הפכו קשים מנשוא. רוב הנוכחים במגרש לא היו צעירים, שכן אלה כזכור גויסו. רבות מהנשים הצעירות היו מטופלות בילדים. אנחנו, שכוחנו היה עדיין במותנינו, הצלחנו איכשהו להתמודד עם הזוועה אבל המבוגרים החלו להתמוטט בזה אחר זה. מי שמצבו הרפואי היה רעוע, לא שרד את היום הזה. האישה שניסיתי להציל מהתאבדות, הצליחה בסופו של דבר לבלוע את הרעל וגססה במשך שעות ארוכות ומייסרות. כשמספר המתים הלך ועלה, קיבלנו הוראה לשאת את הגוויות ולרכזן במקום אחד. עם כל מת שנשאתי על כתפיי, ראיתי איך ערמת הגופות הולכת וצומחת לגובה. קרוב לחצות הליל החלו להגיע אלינו קולות מוזרים שפרצו מגרונם של המוני אנשים. בתחילה לא הבנו מה אנו שומעים. האם היו אלה קריאות ייאוש? אט אט הלכו הקולות והתקרבו, וכבר ברור היה שאלה הן תרועות שמחה. התקווה החלה למלא את המושבים, מטפסת ועולה ושוטפת אותנו. והנה, המפקד מופיע, ושוב נאום בפיו. "לפי פקודה מלמעלה אתם משוחררים. מאחר שזו שעת עוצר, שוטרים ילוו אתכם הביתה ויורו לשוער להכניס אתכם". שעטנו בריצה לעבר שער המגרש, כל אחד תר במבטו אחר השוטר שילווה אותו לביתו. במרוצת מנוסתנו מהמקום לא ניתן היה להתעלם מהגלעד המצמרר – תל הגופות של אחינו שלא שרדו את שעות האימה. הם כבר לא ילכו הביתה. מי ילווה אותם בדרכם האחרונה? כיצד הגיעה במפתיע ישועתנו? מאוחר יותר התברר כי בדיוק ביום תהלוכת ההשפלה שב אייכמן להונגריה אחרי שעזב את המדינה בעקבות הפסקת הגירושים. המהפכה השלטונית יצרה עבורו את התנאים המושלמים להשלמת מבצע ההשמדה והגירוש. השמועות גרסו שמאחר שהיה גרמני מסודר, המהלך של ריכוז יהודי הרובע
Made with FlippingBook Digital Publishing Software