ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך
117 | חולם, לוחם, מחנך
לאחור וראינו את הבפטיסטית, כמו מכריזה בעצם נוכחותה שהנס המיוחל אכן קרה. מלאי תקווה מחודשת, ביקשנו להתארח אצלה לפחות הלילה. תשובתה של הידידה היתה מאכזבת. הדבר אינו אפשרי, הסבירה, כי בביתה מתארח ילד שספג מסביבתו השפעות נאציות ואנטישמיות לרוב, ולא רצוי לאף אחד שהוא יראה אותנו במנוסתנו. שוב נמלאנו תוגה. "כנראה הגיע יומנו האחרון", אמרתי למרים, "בואי נסתתר בין השיחים בתקווה שלא יגלו ויהרגו אותנו". ידידתה הרחומה של מרים לא יכולה היתה להקשיח את לבה מול הצהרת ייאוש שכזו. מתוך רצונה הכן לעזור, נמצא הפתרון. היא תיקח את הילד הנאצי הקטן לשכנים לשעה קלה, ובינתיים אנחנו נתגנב לבית ונסתתר באחד החדרים בדירתה שעמד ריק. הדקות נקפו. השעה שש נראתה מאיימת מתמיד. ממהרים להגיע למחסה, פעלנו בהתאם לתוכנית. בשש בדיוק, נשמע קולו של מפתח מסתובב במנעול הדלת ואנחנו עמדנו בחדר ריק, שמחים על ההצלה, גם אם היא זמנית. כך התיישבנו בחדר השומם, שומעים מעבר לדלת שירים פטריוטים מתנגנים בעוצמה מהרדיו. הבנו שהמארחת לא הגבירה את קול המקלט בשל ליקוי בשמיעה, אלא מתוך רצון לאפשר לנו חופש תנועה מבלי שנוכחותנו תתגלה. בעשר בלילה שוב הסתובב המפתח בחור מנעול, הדלת נפתחה מעט ויד נעלמה הושיטה צלחת מלאת אוכל לחדר. רק כשראינו את הכיבוד הנדיב נזכרנו עד כמה רעבים היינו. אכלנו בתיאבון, מודים בלבנו למארחת הטובה והמטיבה שסיכנה את חייה למעננו. החסד המופלא שהתגלם בצלחת המנחמת הזו, העצים אצלנו את עומק מצוקתנו, ובדמעותינו המלחנו את הארוחה שהוגשה לנו. הזמן הזדחל לאטו. אפילו מרים, שמעולם לא גילתה קושי לישון בכל תנוחה, לא הצליחה לעצום עין. בחושך האזנו לקולות הלילה. מהרחוב עלו קולות של נקישות מגפיהם של חיילים צועדים, פקודות רועמות וירי מקלעים. באמצע הלילה פילחה לפתע יללת האזעקה את האוויר. שמענו את בני הבית יורדים למקלטים. אנחנו, כמובן, לא יכולים היינו לחשוף את עצמנו ונשארנו לבד בבית. במקום לחשוש, דווקא שמחנו. איזו הקלה היתה זו לנהוג בחופשיות ולא לחוש כאסירים. עמדנו ליד החלון הפתוח בקומה השלישית של הבניין ולא חשנו כל פחד. לשנינו היה ברור שמוטב לנו למצוא את מותנו בהפצצת כוחות בעלות הברית, ולא ליפול לידיהם של שונאינו. שמחנו שהעיר מופצצת. רצינו שימותו אלפים מאויבינו. כששבו כולם הביתה, חזרנו להסתתר. ידענו שהמפלט הדחוק הזה עומד לרשותנו רק עד הבוקר. עם סיום העוצר הלילי יהא עלינו למצוא מקלט אחר. החלנו לתכנן את צעדנו הבא. הגיסה הנוצרייה מתגוררת לא רחוק. בלית ברירה נפנה אליה ונצטרף ליולישקה ומרתה. ידענו שגם בהגיענו לשם נצטרף להיות זהירים ביותר, כדי שאיש לא יראה אותנו בבואנו.
Made with FlippingBook Digital Publishing Software