ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק רביעי

משה קניג ד״ר | 12

שלוש פעמים ביום היינו עושים את דרכנו לחדר האוכל על שביל סלול ובצל אילנות יפים. מבחינה קולינרית מצבנו היה סביר. ההשפעה הפולנית של המבשלת הראשית הורגשה אמנם במנות, וגם הצנע והמחסור במצרכי יסוד עשו את שלהם, אבל בזכות המשק החקלאי שהיה במקום רמת התזונה שלנו היתה טובה משמעותית ממה שהיינו מקבלים בעיר. עבור ילדים, עיינות היה מקום אידיאלי. ילדינו היו חופשיים ומאושרים לרוץ בשבילים ובמדשאות וליהנות מהטבע שסבב אותנו. כשלא היו בלימודים, היו משחקים עם בני גילם מקרב ילדי העובדים. כל בוקר היו יוצאים הילדים ברכב של הכפר למסגרות החינוכיות בנס ציונה, ובצהרים היו חוזרים הביתה. לא עבר זמן רב עד שדוד ויהודית השתלבו לחלוטין מבחינה חברתית, מה שאפשר לנו ההורים, להקדיש את עצמנו לעבודתנו בראש שקט. תינוקת חדשה במשפחה תחילת תקופת עיינות עמדה בסימן סוף הריונה של מרים. על המעקב הרפואי אחרי שלומה של האם והעוברית הופקדו האחות במרפאה הקטנה שבעיינות ורופא שהגיעה פעמיים בשבוע מהמרפאה בנס ציונה. , בביקור שגרתי אחד של הרופא, שאלה מרים שכבר התקשתה 1951 באוקטובר 3 ב לשאת את בטנה, כמה זמן נותר לה עד הלידה. "לפחות שבועיים", פסק הרופא. מרים העייפה לא נאלצה להמתין זמן רב כדי להיווכח עד כמה טעה הלה בהערכתו. באותו יום, בשעת בן ערביים, החלה לחוש בצירי לידה. נרגש ונרעש רצתי אל האחות רעיה שהזמינה מיד את נהג הטנדר של הכפר. וכך יצאו רעיה, מרים ונהג הטנדר אל בית היולדות ברחובות ואני נשארתי בבית לשמור על דוד ויהודית. לאחר זמן קצר חזרה רעיה מרחובות ונתנה לי את מספר הטלפון של בית כדי להתעניין במצב היולדת 23:00 היולדות, אליו, כך הסבירה, אוכל להתקשר בשעה והתקדמות הלידה. את השעות הבאות בילינו במתח רב. אני, באופן טבעי נוכח גודל הרגע, והילדים היו נרגשים לקראת המעבר לסטטוס של אחים גדולים. כשנרדמו, נשארתי לבד עם המתח וההתרגשות מחכה ומצפה לרגע בו אוכל להתקשר ולברר מה מצבה של רעייתי היולדת. כשמחוגי השעון התקרבו סוף-סוף לשעה היעודה, מיהרתי לציפורה, מנהלת המשק. ביקשתי ממנה את מפתח חדר המנהל, שם היה הטלפון היחידי בעיינות. ביד רועדת חייגתי את המספר שרשמה לי רעיה על הפתק. האחות שהרימה את השפופרת בישרה לי שנולדה לי בת בריאה, וגם אצל אשתי הכל בסדר. כששאלה אותי אם ארצה לדבר עם היולדת הטרייה, שאלתי במבוכה האם זה אפשרי. "אפשרי בהחלט, היא שוכבת כאן מתחת לטלפון", ענתה האחות. ואם אתם סבורים