ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי

147 | חולם, לוחם, מחנך

1 פרק שיירה מוזרה

בדממת הליל, אי-שם באזור ספר, מתנהלת לה שיירה מוזרה. אט אט קרבה השיירה אל קו הגבול בין שתי מדינות. המטרה: לחצות את הגבול בחסות החשכה. אי משם, נשמעים פעמוני כנסיה מצלצלים בעיר קרובה. בשמיים השחורים הפרושים מעל מנצנצים מיליוני כוכבים זוהרים, רחוקים וקטנים מכדי להאיר את האפלה השוררת מסביב. בראש השיירה צועד מורה הדרך, כפרי מקומי שכל הופעתו אומרת עוני ודלות. בגדיו המרופטים תלויים עליו ברישול, גדולים ממידותיו. מכיסי מעילו מבצבצים שני בקבוקים, וזה כל ציודו לדרך. יש להניח שהנוזל השקוף שבתוכם אינו מים. אנו צועדים אחרי המדריך, שומרים שלא ייצא מטווח הראייה. בשעה אפלה זו, הוא כל עולמנו. בלעדיו, אנחנו אבודים בחשכה האופפת את האזור הבלתי מוכר הזה. אני לבוש חליפה ולרגליי נעליים ממוסמרות המעידות על כוונה להליכה ממושכת. על גבי אני נושא תרמיל מטיילים ובו מטען יקר ערך: בני ג'וריקה, דוד, בן הארבע. ילדי הקט ישן לו נינוח בתרמיל, רגליו תלויות באוויר. בעקבותיי צועדת מרים, שותפתי הנאמנה לחיים ולמסע. גם על גבה של מרים משא יקר מפז: יהודית, התינוקת שלנו בת עשרת החודשים שנקשרה אל החזייה שלה בחבל תריסים עבה. באחיזתה מוודאת מרים שלתינוקת תהיה גישה ישירה למקור ההרגעה האולטימטיבי: השד. ברגע שתתעורר ותחל לבכות, תוכל ילדתנו לינוק ולמצוא נחמה מידית. רביעית בשיירה צועדת טובה, אחותה של מרים. בידיה מזוודה קטנה ובה ציוד לדרך - חיתולים נקיים, בגדים חמים וכריכים. הטיול הלילי המשונה הזה צפוי להימשך שעתיים, על פי האיכר שמוביל אותנו עתה, שבקיאותו בשבילים משני עברי הגבול אמורה להיות רבה. לפי התוכנית, בתום צעדה של שעתיים נגיע למקום בו נמצא מכשיר טלפון ומשם נוכל להזמין מונית שתסיע אותנו עד ברטיסלבה, מרחק של ק"מ. ביעד נפגוש את אנשי הקשר שייתנו לנו את הדרכונים שהוכנו עבורנו 250 כ מבעוד מועד ובעזרתם נחצה את מסך הברזל עד לווינה. מרגע שנגיע לאוסטריה, לא צפויות עוד סכנות. משם גם נוכל, אחרי כל מה שעברנו, לממש את החלום ולעלות לארץ ישראל.