ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי

משה קניג ד״ר | 188

קוסמת שכזו, ניהול מסגרת בה מדברים עברית בלבד, אי אפשר לסרב. שוב הוחלט לדחות את העלייה. במבט לאחור, היתה זו הגרועה שבהחלטות. דחייה זו עלתה למשפחתנו בסבל וייסורים, ורק הודות לאלת המזל לא גרמה לטרגדיה גדולה. , כשמלאה שנה להחלטה הנחושה הראשונה לעלות לארץ, גילינו 1948 באביב כי מרים בהריון. אחרי שהפכנו בדבר הגענו למסקנה כי אין בבשורה משמחת זו עילה לדחייה נוספת. אדרבא, עכשיו באמת הגיע הזמן לממש את תוכנית העלייה. אך גם הפעם, למציאות היו תוכניות משלה. עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל במאי של אותה שנהֿ, פרצה כידוע מלחמת השחרור. ראשי התנועה סברו שלא ראוי לשלוח אישה בהריון למדינה צעירה הנלחמת על חייה. תחת זאת, הציעו שניסע לצרפת, שם נשארה קבוצת ילדים שעלייתם לארץ נדחתה בשל המלחמה. אם ניסע לשם, אוכל ללמד אותם כל מה שנדרש להם, ובגמר המלחמה, נעלה איתם ארצה. התוכנית מצאה חן בעיניי. צרפת נראתה לי כמקום נהדר עבור אישה בהריון שעשויה ללדת בעודנו שם. בעודנו מתלבטים ושוקלים את האפשרויות העומדות בפנינו, הגיע להונגריה שליח מהארץ בשם מונצ'ל. היה נעים לפגוש בו ובמשפחתו. מה מענג היה לשמוע את בתו הצברית הקטנה מלהגת בעברית שוטפת. את תוכנית צרפת ביטל מונצ'ל במחי יד. לדבריו, קבוצת הילדים שוהה במקום מרוחק ונידח, כך שבבוא הרגע במילא לא נוכל להגיע לבית יולדות בזמן קצר. ואם לא די בזה, הוסיף, תנאי המחייה בבית שבצרפת לא מתאימים כלל למגורי משפחה.

ושוב ירדה העלייה מהפרק.