ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון

87 | חולם, לוחם, מחנך

לקבוצות לפי רובעי מגורים. כל קבוצה התאספה אחת לשבוע, וכל התכנסות שכזו היתה נפתחת בהרצאה או הופעה, כשבהמשך ניגנה תזמורת קטנה מוסיקה לריקודים. מסיבות אלה הפכו להצלחה מסחררת ומשכו אליהן צעירים רבים. בראש כל קבוצה עמדה הנהלה נבחרת ולידם כיהן רב צעיר. כשפנו אליי למלא את תפקיד הרב של אחת מקבוצות אלה, נעניתי בשמחה, חרף העובדה שמעולם לא הייתי חסיד של ריקודים סלוניים. מה רבה היתה אכזבתי כשגיליתי שהצעירים לא נוהרים למפגשים בזכות ההרצאות המעמיקות, ושמה שמשך אותם היו הריקודים והמוזיקה. משהבנתי זאת, הפכו צלילי הטנגו והפוקס-טרוט לצורמים באוזניי. משוכנע בצדקת דרכי ובאמונה כי חטא הציונות הקדום מימי הגימנסיה כבר נשכח, החלטתי להשיב את הצעירים הפוחזים הללו לדרך הישר של היהדות. גמרתי אומר שאם הקהילה מציעה להם רק טנגו ופוקס-טרוט, אני אוביל אותם בחזרה לכור מחצבתם היהודי. היתה זו החלטה גרועה, ושילמתי עליה ביוקר. כל כך ביוקר, שכמעט קיפחתי את פרנסתי בגינה. ומעשה שהיה כך היה. במסגרת ניסיוני להעמיק את זיקתם של הצעירים אל הציונות, חוללתי שינוי משמעותי בתוכנית המחולות של החוג; בסופה של ההרצאה השבועית לא היו טנגו ולא פוקס טרוט. במקום הריקודים לצלילי נעימות לועזיות, הוזמנו חברי הקבוצה לשבת במעגל ולתת קולם בזמר עברי. כשהאווירה התחממה ומפלס ההתלהבות עלה, היו יושבי המעגל קמים ויוצאים במחולות, אבל של ריקודי-עם ישראליים. הצעירים שציפו לריקודי הטנגו עזבו את החוג מאוכזבים, אך לעומתם הצטרפו רבים שהרוח הציונית פעמה גם בהם. עבורנו, היתה זו הצלחה מספקת, וההתכנסויות הציוניות הללו נמשכו על פי המתכונת שהנהגתי למשך חודשים אחדים. ברקע ההתרחשויות שתוארו לעיל, החלה מגמה של חזרה לשורשים בקרב אינטלקטואלים ואמנים ידועי שם רבים שקשריהם אל היהדות היו רופפים. בין אלה היה מבקר האמנות הנודע אאוגן קולב, לימים מנהל מוזיאון תל אביב, ויאנוש קלדי, מנצח מקהלת האופרה בבודפשט שפוטר מתפקידו בשל יהדותו. במסגרת המגמה לחיזוק ועידוד אמנים יהודים, הזמנתי את שניהם לאחת ההתכנסויות של החוג כדי שירצו בפנינו. הרצאתם זכתה להקשבה רבה והם נשארו זמן מה גם אחריה. כרגיל אחרי ההרצאה, התיישבו הצעירים לשירה במעגל ולאחר מכן קמו לרקוד. המרצים-האורחים שהיו רגילים למתכונת הנהוגה בחוגים אחרים, צפו במתרחש בהשתוממות. לשאלתם, הסברתי להם מדוע הנהגנו תוכנית זו בחוג שלנו. קולב וקלדי סיפרו שמעולם לא ראו כדבר הזה ובסיום הערב הודו לנו על ההתכנסות המלמדת והמרגשת. נמלאתי גאווה. אנשים כה משכילים הביעו שביעות רצון מדרכנו בחוג הצעירים!