ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון
83 | חולם, לוחם, מחנך
שהתלמידים הצליחו לחבר משפטים חדשים שהסתמכו על אוצר המילים שרכשו. , באחת מאסיפות המורים השבועיות, שוב הודיע המפקח שאעביר שיעור 1943 באביב לדוגמה, הפעם בלימוד השפה העברית. על פי מיטב המסורת, גם הפעם לא טרח מר כהן לעדכן אותי מראש לגבי החלטתו. תלמידיי היו אז כבר בכיתה ח', חודשים ספורים טרם סיום לימודיהם בבית הספר. בביטחון מלא קיבלתי את האתגר. ידעתי שאוכל לסמוך עליהם. בימים ההם הייתי בין דוברי העברית הבודדים בבודפשט. ידעתי שבקרב המורים שישבו בשיעור יהיו שני דוברי עברית לכל היותר, אך היה לי גם ברור שכולם יבינו את הנאמר בזכות פסוקי תנ"ך והקטעים מסידור התפילה שלימדו. החלטתי שבשיעור שאעביר לא תישמע, ולו מילה אחת, בהונגרית. ואכן, מרגע הצלצול ועד לסופו, התנהל השיעור על טהרת השפה העברית. הפעם לא השתמשתי בתמונות, אלא בחרתי נושא חדש, אותו לא למדנו קודם. רציתי להפגין את יכולתם של התלמידים לעשות שימוש חופשי באוצר המילים שלהם. השיעור הסתיים. התלמידים יצאו מהכיתה ואני ציפיתי בדריכות למשוב מעמיתיי שהקשיבו לשיעור. על פי מתכונת השיעורים לדוגמה, את הדיון היה פותח המפקח, ואת המשוב שלו היה נותן בסוף. הפעם התנהלו הדברים אחרת. ד"ר כהן נטל ראשון את רשות הדיבור ופתח בנאום נרגש על האושר הגדול שמסבה ההאזנה לשפתנו העתיקה המתחדשת בפי ילדינו. המפקח המשיך ושיבח אותי, והוסיף כי מלאכתי היא מלאכת קודש, ולכן אין כאן כל מקום לביקורת. ההתלהבות הציונית הדביקה את כל המורים שניגשו אלי לברכני. הצלחתו המסחררת של השיעור לדוגמה שימחה אותי כמובן. עם זאת, בזמן נאומו מלא התשבחות של המפקח לא יכולתי שלא לומר לו בלבי: "מנוול שכמוך! לפני ארבע שנים זרקת אותי מהגימנסיה באשמת ציונות ועכשיו אתה מברך אותי על אותו הדבר. כי מה הוא לימוד השפה העברית אם לא ציונות".
Made with FlippingBook - Online catalogs