ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון
65 | חולם, לוחם, מחנך
2 פרק לימודים בבית מדרש לרבנים ובאוניברסיטה
כשמזג האוויר אפשר זאת, הייתי צועד לבית הספר ברגל. המניע המרכזי לכך היה כלכלי, אך האמת היא שהעדפתי לטייל באוויר הצח על פני נסיעה בחשמליות הצפופות מדי בשעות השיא. בזכות טיוליי הרגליים לבית הספר זכיתי להכיר לעומק את הרחוב בו הוא שכן. לגורל יש לעתים חוש הומור מיוחד, וזה כנראה ההסבר לכך שבאותו רחוב של בית המדרש פעלו לא מעט בתי בושת. מוסדות זנות אלה היו מוסדרים בחוק ונתונים תחת פיקוח השלטון העירוני. כדי למנוע הפצת מחלות, נדרשו העובדות לעבור בדיקות רפואיות תכופות. בכל שעות היום היינו רואים אותן מסיירות ברחוב ועוסקות בפעילות שיווקית נמרצת. הן היו תרות אחר עוברי אורח שייענו להזמנה לבקר בביתן, ונוקבות במחירים מפתים עבור המסע המוצע אל בין המצעים והעונג. מטבע הדברים, מאחר שעברתי בסביבה מדי יום, קיבלתי אף אני פניות רבות והבטחות למחירי מציאה. למרות המצוקה המינית של אותם ימים, מעולם לא שקלתי אפילו להיענות להצעה שכזו. עצם הרעיון היה בלתי נסבל בעיניי. זה המקום להודות: לא הייתי שכן ידידותי במיוחד. אם נשאלתי איה בית המדרש לרבנים, התמלאתי מבוכה לומר את שם הרחוב, כי בתי הבושת הללו הוציאו את שמעו ברחבי העיר. כשהייתי מתוודה כי לרחוב זה אני שם את פעמיי מדי בוקר, הייתי מיד מוסיף שהבניין שלנו לא נמצא כלל באזור הידוע לשמצה. בסימן חידושים: חברים, מורים, אופקים עד מהרה התברר כי החשש מפני השינוי החברתי היה בלתי מוצדק בעליל. לא עבר זמן רב ומצאתי בכיתתי החדשה חברים טובים לא פחות, חלקם אף יותר מאלה שעזבתי מאחור. למרבה השמחה, גם חבריי הוותיקים מהגימנסיה לא נשכחו, אף שהקשרים התרופפו מעט בשל המרחק הגיאוגרפי. לימודיי בבית המדרש הרחיבו את אופקיי; למרות העומס הרב בשנים אלה, הרביתי לקרוא. לגמתי בשקיקה רוחנית את הקלסיקות ויצירות המופת של הספרות ההונגרית. הייתי מבקר לעתים קרובות בספריה העירונית הסמוכה לביתנו. התשוקה לקריאה היתה משותפת לי ולחברי בנימין, והיינו דנים ממושכות בספרים שקראנו. מה הפלא? הטלוויזיה טרם הומצאה אז, וההאזנה לרדיו היתה מצומצמת מאוד.
Made with FlippingBook - Online catalogs