ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון
53 | חולם, לוחם, מחנך
1 פרק יסודות רעועים
הרומן ארוך השנים שלי עם מערכות החינוך השונות והמשתנות, החל ברגל שמאל. בגן ילדים לא ביקרתי, בהתאם למנהג אותם ימים. לבית הספר היסודי לא אהבתי ללכת. הביטחון העצמי השופע שהפכני לשליט חבריי בממלכתי - ביתי וחצרי, נמוג כלא היה בין כותלי הכיתה. משנותיי הראשונות כתלמיד יש לי זיכרונות קלושים בלבד. בעיקר אני זוכר עד כמה פחדתי מהמורות שלי. באותם ימים לא היו לנו עטים. היינו כותבים בעזרת הציפורניים אותן טבלנו בקסת דיו. פעולת הטבילה הצריכה מיומנות מיוחדת וכאשר לא הצלחנו לגלות את המוטוריקה העדינה הנדרשת, היינו מכתימים את נייר הכתיבה, וגרוע מכך, את הבגדים. תקלות שכאלה היו גוררות ענישה. כמובן שבתקופה ההיא איש לא חלם על חוקים להגנת הילד וענישה פיזית היתה עניין שגור. המורות שלנו בהחלט לא חסכו בשבטן. הדעה המקובלת בשנים הרחוקות ההן היתה שטוב לעבור את מחלות הילדות כדי להתחשל. ואני התחשלתי היטב. עם סיום כתה ב' חליתי בטיפוס הבטן. במשך שישה שבועות נלחמתי במחלה לה לא היו תרופות יעילות וסבלתי מאד. כשהחלמתי הייתי כה חלש, שהתקשיתי לעמוד על רגליי והיה עלי ללמוד מחדש ללכת. הוריי, שכבר עייפו ממשימת חיזוק וחישול המערכת החיסונית שלי, החליטו שבמקום שאלך להתחשל ולהידבק בבית הספר במחלות נוספות, אישאר בבית ואלמד בעזרת מורה פרטית. כך עברו עליי כיתות ג' ו-ד'. השהייה בבית בשנתיים אלה חסכה ממני הצקות על רקע אנטישמי, ובהחלט ייתכן שגם זה היווה שיקול בהחלטה של הוריי. הגימנסיה היהודית ימי בית הספר היסודי סימנו גם את תקופת הזוהר של מחלות הילדות שלא הרפו ממני.
אחרי שנתיים של מה שהיום מכנים 'הום סקולינג', הגיעה העת להתחיל את
שנת הלימודים החמישית, כלומר – לעבור לגימנסיה.
Made with FlippingBook - Online catalogs