ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון
49 | חולם, לוחם, מחנך
למוחרת בבוקר יצאנו לירח הדבש. מאחר שהיה עליי לשוב לבית הספר לסגירת קצוות לפני חופשת הקיץ, הסתפקנו בחופשה קצרה בת שבוע בלבד. על גדות אגם הבלטון, בבית הבראה של מורים יהודים, בילינו שבעה ימים בלתי נשכחים. עם תום ירח הדבש גלשנו לחיי שגרה של המשפחה החדשה שלנו. בבוקר היינו יוצאים כל אחד לדרכו: מרים ואני לעבודה, מרתה לבית הספר ואחותי נשארה בבית עם אימי, שהיתה זקוקה לעזרה צמודה, תוך שהיא מנהלת את משק הבית ודואגת לארוחות. את הזמן הפנוי שלנו בילינו עם המשפחה, ולעתים יצאנו לבילוי בעיר: קולנוע, תיאטרון או פגישות חברתיות. מרתה היתה מצטרפת אלינו בכל הזדמנות. מרים היתה לחברתה הטובה וההבנה ביניהן היתה שלמה. עליזותה ושמחת החיים של מרתה מילאו את הבית בצחוק, בפרט כשהיא ומרים היו משתעשעות ביחד. בחלוף הזמן, גם אימי נאלצה להשלים עם עובדת נישואיי. ככל שלמדה להכירה, מרים התחבבה עליה, בעיקר נוכח גילויי האהבה והרוך שלה כלפיי. מי שנשארה בסירובה להשלים עם חטיפתי לטובת חיי הנישואין היתה דווקא יולישקה. אחותי התקשתה להתמודד עם הקנאה שאחזה בה והמשיכה לראות במרים מתחרה – על אהבתה של אמא ועל אהבתי שלי. רעייתי הטרייה גילתה איפוק עילאי והכילה בסובלנות את התקריות וגילויי הקנאה של יולישקה, שהתנהגה לעתים כאילו היתה היא החותנת של מרים. במרוצת הזמן הצליחה גם יולישקה לשנות את גישתה ויחסה, בעיקר כשכולנו כבר גרנו בארץ. השיפור היה כה ניכר, עד להיפוך יוצרות של ממש. בשנים האחרונות, כשהיינו מגיעים לבקר אותה בקיבוץ, נהגה יולישקה במרים בחיבה כה גלויה, שגרמה לי לחוש קנאה מסוימת באשר למקומי בלבה.
Made with FlippingBook - Online catalogs