ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון

45 | חולם, לוחם, מחנך

באותו יום ראשון מכונן, כשמרים ואני טיילנו לבד ביערות הורנ', חשתי מנוסה מספיק כדי ליישם את הידע שצברתי בגזרת המגעים. ספסל לא היה שם, על כן הצעתי שנשכב לנוח על העשב. רעיון זה התברר כמצוין. העשב הרך היה מצע מושלם למשחקי אהבה. כשנשקתי לה, תחילה בהיסוס, היא נענתה בהתמסרות למחוות האהבה. עוד התלבטות קלה, נטילת סיכון שמא אזכה לסטירה מצלצלת, והופ – ידי מלטפת את שדיה. מרים לא סטרה לי. באותו רגע הבנתי שבבדידות היער נוכל לעשות מעשים נועזים אף יותר, אך בשלב זה הפחד השתלט עלי. חששתי שחוסר ניסיוני יהיה לי לרועץ, ודאגתי שמא מרים תגלה התנגדות נמרצת לרעיון הנועז. בנוסף לכל אלה, נרתעתי מלקחת על עצמי אחריות כה כבדה - נטילת בתוליה של עלמה חסודה. לפיכך, הסתפקתי בשלב זה בנשיקות וליטופים, פעולות שנעמו לי עד מאד. אז עוד לא ידעתי שנעימות זו תהפוך למנת חלקי בחמישים השנים הקרובות. למוחרת נפגשנו שוב. הפעם החלפנו את תפאורת היער בקסמיו של הר גלרט והפארק היפה למרגלותיו שהיווה בשעות הערב מוקד משיכה לזוגות נאהבים. מאז אותו ערב, ושנים רבות אחריו, נהגנו לחזור שוב ושוב להר, פוסעים בפארק, יושבים על אחד הספסלים ושוקעים בשיחות מרתקות. אהבתנו למקום היתה כה גדולה, עד שאף ימות הקרה של החורף לא הרתיעו אותנו. גם כשצנחו הטמפרטורות מתחת לאפס והעיר היתה מכוסה כולה שלג, אנחנו הרגשנו שהפארקים הריקים מאדם מחכים רק לנו, ממתינים בשלווה מתחת ללובנו של הר גלרט. בימים שכאלה, היינו מרגישים את רגלינו קופאות בשלג, האוזניים היו נצבטות מהקור והידיים הפכו לגלידי קרח גם תחת הכפפות החמות, אבל בלב, שם היה חום אינסופי. שנתיים תמימות שמרנו את סיפור אהבתינו בסוד. מרים, שחששה מתגובתו של אביה השמרן, מיהרה כל ערב לחזור הביתה לפני השעה עשר. מסגרת השעות הקפדנית התאימה גם לי, לאור שעת העוצר הבלתי מתפשרת של אמא. כעבור שנתיים הבין אביה הקפדן של מרים שבתו מנהלת רומן חשאי. לשאלתו, התוודתה מרים וסיפרה לאביה על אהוב לבה הסטודנט, שפוקד גם את ספסלי בית המדרש לרבנים. מעמדי הרם הרשים את האב החקרן שהעלה מידית דרישה בלתי מתפשרת: עלי להגיע לביתם להצגה רשמית בפני כל בני המשפחה. אביה של מרים היה מנהל בית חרושת גדול לתכשיטים והמשפחה נהנתה מרווחה כלכלית ניכרת. בזכות הסטטוס הלימודי שלי שהרשים אותו, הביע חותני העתידי נכונות מלאה להעניק לבתו נדוניה נדיבה. קשה לומר שהמחשבה על המפגש או על הצהרת הכוונות המצופה ממני מילאה אותי בעליצות, אך ידעתי שכך לפחות נוכל לשים קץ לימי המחתרת שלנו. ביקור הבכורה עלה יפה. אביה היה מרוצה מאוד - לא רק ממעמדי החברתי, אלא גם מחיצוניותי ומאישיותי לגביהן גיבש דעה כבר בביקור אחד קצר. את ההיכרות