ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון

משה קניג ד״ר | 40

הסבה לי אושר. בשבועות שאחרי כן, נמלאתי געגועים אליה. בעיני רוחי ראיתי את דמותה השכם והערב, חשבתי עליה ללא הרף והציפייה למפגש נוסף ייסרה את לבי הצעיר. חודשים רבים חלפו, ומפגש משפחתי נוסף איתה – לא היה באופק. איש לא ידע מה מתרחש בלבי, גם לא אהובתי הרחוקה. למעשה, אתם, קוראיי היקרים, הראשונים ששומעים על כך. אהבתי הראשונה היתה אומללה, כי חודשים רבים עברו ולא הזדמן לנו להיפגש שוב. עד שלאחר זמן רב נפגשנו בשנית, הספקתי כבר להחליף את מושא ההתאהבות שלי, והייתי כרוך אחר ילדה אחרת. במפגש השני המאכזב נוכחתי לפתע שיופייה הרב היה בעיקר בעיני רוחי, ובנוסף, גם חוכמתה לא היתה רבה כפי שזכרתי. בכך הקיץ הקץ על אהבתי הראשונה והסודית. אני רואה אותה בדרך לגימנסיה אהבתי השנייה היתה ממושכת יותר. בבניין הגימנסיה היהודית בה למדתי היו שני אגפים נפרדים – אחד לבנים, שני לבנות. אלה היו לא רק שני אגפים ביניהם אין קשר, אלא שני עולמות מקבילים. לכל אחד מהמוסדות היתה הנהלה נפרדת וחבר מורים אחר. מנהל הגימנסיה של הבנות עשה כל מאמץ כדי למנוע מפגשים חטופים בין תלמידותיו ובין הבנים השכנים, ולכן אפילו הכניסה לכל אחד מהמוסדות היתה נפרדת. בפועל, המפגשים ביו המינים היו, כמובן, בלתי נמנעים. שעות הלימודים החופפות בשני המוסדות זימנו שפע של הזדמנויות להליכה משותפת וחוצת מגדרים אל ומבית הספר. ורה למדה בגימנסיה של הבנות בכיתה ג', המקבילה לכיתה ז' של ימינו. היא לא היתה נערה יפה במיוחד, אבל חוכמתה וטון דיבורה הילכו עלי קסם. הרגשתי משיכה עזה אליה וכל רצוני היה לטייל ולשוחח איתה. נשיקות, ליטופים ומגע בכלל, לא עמדו כלל על הפרק באותה עת. כדי לזכות בטיולים הנכספים איתה, הייתי אורב לה בבוקר בדרכי לבית הספר, שמא תצא גם היא באותה שעה ואוכל להתלוות אליה כאילו באקראי. להצהיר בגלוי על אהבתי? זה היה צעד נועז שכלל לא עלה בדעתי. רצה הגורל ובחבורה שלי קם לי מתחרה על לבה של ורה. עד מהרה התברר כי הכמיהה המשותפת אליה לא הולידה בינינו קנאה או טינה, להפך. באחווה גברית מופלאה, שיתפנו פעולה במאמצים להימצא בחברתה. חברי שהיה צעיר ממני בשנתיים עודד אותי להתוודות על אהבתי, ואף הוסיף כי את ההצהרה הרומנטית עליי לעשות בשפה העברית, לנוכח בקיאותי המפליגה ברזיה. הרעיון מצא חן בעיניי, וחיכיתי להזדמנות המתאימה ליישמו. באחד הימים, כשהלכנו כולנו יחד בדרך הביתה, אמר חברי לוורה שאני רוצה להגיד לה משהו בעברית. היא, שהיתה בקיאה לא פחות ממני בשפה, שאלה במה מדובר. "אהבתיך", אמרתי לה, רק שהבלבול גרם לי לנקוט בלשון