ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון

משה קניג ד״ר | 38

מתיאוריה למעשה

אילוש סיימה עם החלק התיאורטי בשיעור ומיד הציעה שנעבור להתנסות והדגמות. "בוא נשחק באבא ואמא", אמרה לי מורתי המסורה ואני, תלמיד שקדן, הסכמתי כמובן. עברנו למתבן. אילוש נשכבה על חבילת תבן והחלה מחלקת לי הוראות הפעלה מדויקות. אחרי שביצעתי את חלקי בהדגמה, ביקשה המורה שאתן לה סלק שהיה במקום עבור הבהמות. כשקיבלה את הירק, זרקה אותו בשאט נפש. "התינוק מת, צריך לעשות חדש", פסקה בהחלטיות. מאחר שגם אני וגם מדריכתי הנמרצת היינו צעירים מדי ובלתי בשלים בעליל, השיעור הראשון בחינוך מיני לא הסב לי כל הנאה. מזל שלא היה לי כל עניין בניסיון לייצר תינוק-סלק נוסף. אם לא כן, על פי שיטת הלימוד של אילוש, היינו נאלצים לפתוח פס ייצור של תינוקות. . כשהפכה מילדה תמימה 17 גישתי השתנתה לחלוטין כשלאילוש מלאו לעלמה יפהפייה ונשית, שנינו כבר בשלנו לחלוטין לנהל חיי מין תוססים. כמתבגר בן , ניצלתי כל הזדמנות לגעת בה, אך לייצר הזדמנויות להיות איתה לבד לא הצלחתי 14 ולא היה לי אומץ להציע לה לשחק שוב באבא-אמא. על בנים ועל בנות הייתי ילד יפה, אך למרות הקבלות שהיו לי מסביבתי על עובדה זו, לא הייתי מעולם גאוותן. את הערצת הבנות כלפי לא ממש הבנתי, וכששמעתי שאחת הבנות אמרה לחברותיה שהיא מאוהבת בעיניי הכחולות, נעלבתי וניתקתי עימה קשר. האמת ההיסטורית חייבת להיאמר; שנים מספר אחרי המקרה התחלתי אני להרגיש משיכה כלפיה, אבל אז היא כבר לא שמה לב אליי. כללו חיי החברה שלי משחק משותף עם בנים ובנות ללא 12 עד שמלאו לי הבחנה ביניהם. המפגש עם בנות היה טבעי ולא היו אפליות מגדריות. ועדיין, התהייה מה זה הדבר הזה שנקרא "בת", ריחפה מעל, אפופת מסתורין וסקרנות. השאיפה לחקור את הנושא שפעמה בתוכנו באה לסיפוק מסוים באחד מימי הקיץ, בהיותי בן עשר. באותו יום, אף אחד מחבריי הקבועים לא הגיעו אליי, מלבד שתי ילדות. שתיהן היו בנות גילי, אך כיאה לבנות, הרבה יותר מפותחות מנטלית וגופנית. כשדנו בשאלה במה נשחק, הציעה אחת מהן שכל אחד מאתנו יחשוף את מה שחבוי אצלו מתחת לחצאית, או בתוך המכנסיים. כולנו הסכמנו. אבל איפה אפשר לעשות דברים אסורים כאלה? כמובן הרחק מעיניהם הבוחנות של המבוגרים. זו לא היתה