ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון

משה קניג ד״ר | 34

2 פרק טרור אדום, טרור לבן

נטלו הקומוניסטים לידיהם את השלטון בהונגריה לזמן קצר. 1919 בשנת בהתאם לעקרונותיהם, היוזמה הפרטית היתה שורש כל רע ולכן הולאמו כל המפעלים הפרטיים ועברו לבעלות הממשלה. גם מפעלו של אבי הולאם. העגלות והסוסים הפכו להיות רכוש המדינה ולמנהל המפעל התמנה אחד העגלונים. אבי הודר מהניהול ונאסר עליו כליל להתערב בעניינים לא לו – כלומר העסק שהיה עד עתה שלו. ההתקוממות הנמרצת של אימי כנגד המהלך הכוחני נשמעה רק בחדרי חדרים, כי לדבר על כך בריש גלי היה מעשה מסוכן. במשפחה ובחיי היומיום שלנו, מעבר לעניין העקרוני והזעם שעוררו, שינויים אלה לא נתנו אותותיהם; אבי היה מנהל חשבונות מעולה ומצא חיש קל עבודה במקצועו במפעל אחר. בחיים הציבוריים, לעומת זאת, החלו הזמנים משתנים. הקומוניסטים הדפיסו כסף חדש, אך הציבור ההונגרי לא האמין שהשלטון הקומוניסטי יאריך ימים. כולם זלזלו בכסף החדש ועשו ככול יכולתם כדי לבזבזו, בעודם שומרים על הכסף הישן, עד לנפילת המשטר. בעת ההיא זכינו להימנות עם מעמד 'העשירים', בעיקר בשל עקרון היחסיות והעובדה שהשכנים שלנו השתייכו ברובם למעמד הפועלים. הסביבה הפרולטרית הזו העלתה בנו לא פעם חשש. גאוות שכנינו על שלטון הפועלים היתה גדולה, ולא פחות גדולה ממנה היתה שנאתם לבורגנים. באווירה שכזו, יצר המלשינות שגשג ופרח. אם מי מהאזרחים חפץ לטפול על מישהו עלילות שווא, יכול היה לעשות זאת על נקלה, אך להשתחרר מדיבה שכזו, היה קשה ביותר. קץ הקומוניזם אנחנו, שגרנו רחוק ממרכז העיר, היינו נחשפים לחדשות בעיכוב מסוים שהיה תלוי בפרק הזמן הנדרש לעיתונים להגיע אלינו, או לנו להגיע אליהם. כך קרה, שהחדשה המרעישה של כניסת הצבא הרומני להונגריה ונפילת המשטר הקומוניסטי, הגיעה אלינו רק בערבו של אותו יום, כשאחי שב הביתה.