ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון

משה קניג ד״ר | 28

יולישקה שבורת הלב לא מצאה נחמה. את רוב שעות היום בילתה כשהיא מכונסת בתוך עצמה ובוכה. הדודניות שלנו שהיו גם חברותיה, היו באות להסיח את דעתה מכאבה. אחת מהן, שהיתה חברתה הטובה ביותר, באה לגור אצלנו וישנה איתה במיטה שהתייתמה מהבעל המנוח. לאחר תקופה מסוימת, כאשר חזרה בת דודי לביתה, הופקדתי אני על משימת הפגת בדידותה של אחותי. כך נטשתי את מיטת ילדותי ועברתי לישון במיטה ליד יולישקה העצובה. שנים רבות אחר כך עוד הייתי דייר משנה בחדר השינה שלה. בני ובנות הדודים הנפלאים שלנו היו מבקרים אותה תכופות, מנסים לשלוף אותה מתוך עצמה ולהפיג את תוגתה ואבלה. אט אט החלו הזמן והמשפחה להסב מזור מסוים לנפשה הדואבת, אך גם אז מיאנה האלמנה המתגעגעת לפגוש מחזרים. יולישקה הצהירה שוב ושוב שלא תינשא בשנית, כי לעולם לא תשכח את בעלה. אחרי תקופה קשה של אבל החלה עליזותן של דודניותינו להשפיע על האווירה בבית. מורה לריקוד שהוזמן אלינו לימד את כולם את הריקודים היפים של אותם הימים. כך הפך הסלון שלנו לאולם ריקודים, כשעוזר המורה פורט על הפסנתר ומפליא בנעימותיו. כולם חוללו על פי הקצב והעליצות שבה אל סלוננו. עם התאוששותה של יולישקה, נכנסו הוריי לתפקיד השדכנים המסורים. בביתנו החלו מבקרים בחורים צעירים וארוחות נערכו לכבוד המועמדים. אלה נאלצו לעמוד במבחנים קפדניים של כולנו, ובמיוחד לעבור את הביקורת הבלתי מתפשרת של אחותי. היו כאלה שנדחו על הסף, ואחרים עברו תהליך מיון שארך שבועות ואף חודשים. גם כשחשבנו שהנה, עוד מעט תהיה חתונה, גילינו שוב ושוב שעוד מועמד הודח בשל פגם כלשהו שהתגלה אצלו לפתע. תפקידי בכוח עת התייצבו המועמדים לראיונות הקבלה, היה להביא את הליקרים מחדרה של אחותי. את האחריות הזה אהבתי במיוחד; מאחר שהוריי לא הרשו לי לשתות משקאות חריפים, השהייה לבדי עם הבקבוקים כללה גם לגימות מתוקות של ליקרים גנובים. תפקיד נוסף היה לי בעת ההיא – השתתפות בהערכת המועמדים. היו כאלה שלא חפצתי בהם למעמד הגיס המיועד, ואחרים דווקא נשאו חן בעיניי. כל זה לא השפיע כמובן על אחותי. היא מצאה סיבה לדחות את כולם, כי עדיין לא השלימה עם רעיון הנישואים מחדש. המרוץ ללבה של אחותי ארך זמן רב, עד שהגיע קלמן, המועמד שהפך ברבות הימים לגיסי השני. קלמן היה בחור יפה, שבמלחמת העולם הראשונה נפל כחייל בשבי הרוסים. אחרי חמש שנות שבי בסיביר שוחרר במסגרת הסכם בינלאומי וחזר למולדתו. כשיולישקה הכירה אותו, הוא עבד כמנהל חשבונות חסכן ורציני, אם כי לא חריף במיוחד. זיקתו למסורת היתה אדוקה יותר מזו שהיתה נהוגה בביתנו. יולישקה וקלמן החלו לחוש משיכה הדדית והקשר ביניהם התהדק. אהבה לוהטת לא היתה ביניהם, אך נוצרה חיבה מספקת כדי לחשוב על חתונה.