ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון

משה קניג ד״ר | 22

שנים של פנסיה רגועה

כשהתפנה מכל עיסוקיו ועתותיו היו בידיו, התמסר אבי לתחביבים שהסבו לו עונג. את העיתון עליו היינו מנויים, היה קורא מראשיתו ועד סופו. באותם ימים היה בביתנו רדיו-גביש שלא ניתן היה לחבר לרמקול, אלא לאוזניות. אבי נהג להאזין לקונצרטים של מוסיקה קלאסית קלה. חיבתו היתה נתונה לאסכולת המוסיקה הווינאית. הוולסים העלו בו זיכרונות מתוקים מימי נעוריו ובחרותו, כשהרבה לרקוד לקצב הצלילים היפים הללו. בהשפעת אבי, גם אני התחלתי לרחוש חיבה ליצירות של שטראוס, ולדטויפל, לנר, פוצ'יק ורבים מבני דורם. חיבתו לרדיו באה לידי ביטוי לא רק בהאזנה למוזיקה. לא פעם היה אבא יושב לבדו ומאזין בעיניים דומעות למחזה מרגש. ברגישותו הרבה, לא היה מסוגל להיוותר אדיש אל מול התרחשויות דרמטיות, גם כאשר האזין להן בתסכיתי רדיו או חזה בהן על במת התיאטרון. עד היום אני זוכר את הסרטים אליהם נכנס באחד הבילויים המשפחתיים שלנו בתיאטרון. בעיצומה של הדרמה, עתיד היה להתבצע רצח על הבמה. המתח בתיאטרון היה רב. אבי, שלא מסוגל היה לשאת את ההתרגשות הגוברת לקראת שעת הרצח היעודה, קם ושם פעמיו אל מחוץ לאולם. למרבה הצער, הדלת היתה סגורה והכרטיסן שעמד לידה מאן לבקשתו של אבי שדרש לצאת מהאולם מידית. אבא לא ויתר והעלה טיעון משכנע: הוא אינו מוכן להתרוצץ לבית המשפט אם יזומן כעד לרצח המאיים להתרחש. לא עזרו לו לכרטיסן הסבריו שמדובר במשחק בלבד. בסופו של דבר, הוא נאלץ להיעתר לאבי העקשן ולשחרר אותו מזירת הרצח. מעברים עם יציאתו של אבי לפנסיה ונפילת כל הוצאות הבית בלעדית על כתפיי, התקשיתי לעמוד במחויבות שלי ללימודים ובו זמנית לפרנסת המשפחה. הכנסותיי משיעורי העזר שנתתי לא הספיקו כדי להבטיח רמת חיים נאותה להוריי, עם כל העזרה במשק הבית לה נזקקו. במצב עניינים זה נאלצו יולישקה ובעלה שיצאו לגור בעיירה סמוכה, להזמין אותנו לגור אצלם ובכך לאפשר לנו לחסוך בהוצאות הדיור. בצער רב ויתרנו על דירתנו המודרנית. קשה במיוחד היתה הפרידה מחדר השירותים וחדר הרחצה הנוחים, אותם נאלצנו להמיר בתנאים הכפריים אותם הכרנו מהעבר. בבית הכפרי השתתפנו אמנם בהוצאות השוטפות, אבל אלה היו קטנות משמעותית מעלות החיים בעיר. לי היה קשה להגיע מהבית המרוחק ללימודים ולעבודה, אבל לאור המצב הכלכלי הקשה, לא היתה ברירה. הרווחה המסוימת ממנו נהנינו עקב צמצום ההוצאות לא האריכה ימים; החיים המשותפים עם גיסי לא עלו יפה. אופיו הלא נעים ונטייתו לאבד שליטה בשעת כעס הקשו עלינו תמיד, אך כאשר