ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון

19 | חולם, לוחם, מחנך

ולהמשיך בבית המדרש לרבנים. בלבי זממתי שאחרי בחינות הבגרות אהיה בוגר דיי להמשיך בתוכנית למרות התנגדות הנמרצת של אימי. הוויתור שנכפה עליי הוביל למשבר קשה שנתן את אותותיו בהישגיי בלימודים, והציוניים הנמוכים אילצו אותי לעמוד בבחינות משנה בסוף הקיץ. בשנה שלאחר מכן לקחתי את עצמי בידיים והתמסרתי ללימודיי. סיפור זה ממחיש עד כמה אמא, באישיותה הדומיננטית והחזקה, השפיעה עליי ועיצבה את דרכי ואת אישיותי. מרד הנעורים שלי דוכא על ידה ביד רמה, אך מעולם לא נטרתי לה על כך, על אף שבעת המשבר שלי הייתי ממורמר מאוד. אהבתי המסורה אליה ליוותה אותה עד סוף ימיה, גם כשרסן השלטון המשפחתי נשמט מידיה. היא חייתה בביתי עד יומה האחרון, וגם כשנשאתי אישה, לא נטשתיה. לשמחתי, אמא השלימה עם הצורך לחלוק את אהבתי עם יריבתה הצעירה, ומהר מאוד התחילה לאהוב את כלתה. עד היום אני סבור שייתכן כי מאמא למדה אשתי איך צריך לאהוב אותי. אבא , בעיירה ההונגרית פפה. 1872 אבא נולד בבודפשט בשנת את הוריו לא הכרתי, אך ידעתי שכבן למשפחה חילונית למהדרין, הדת היתה עבורו עניין זר לחלוטין כאשר פגש את אימי. למעשה, הרומן שלו עם הדת החל בזכות אהבתו הגדולה לאימי. כשנישאו, נאות אבא ליטול על עצמו את עולן של המצוות, או לפחות חלקן. בשבתות היה עובד בלית ברירה, ואת בית הכנסת נהג לפקוד רק בראש השנה וביום כיפור. במשך השנה לא התפלל ולא הניח תפילין. בבית ספר היסודי למד אבא ארבע שנים, וארבע נוספות בילה בבית הספר האזרחי. הלימודים שם לא היו ברמה של הגימנסיות, אך בהיותו אוטודידקט, רכש אבא את השכלתו מהספרים. על אף שלא זכה לקבל השכלה גבוהה, הוא היה שנון ואיש שיחה מרתק. בכל התכנסות חברתית ומשפחתית, הוא היה המרכז, שופע סיפורים מעניינים ומשעשעים, ותמיד השרה עליצות על הסובבים אותו. הוא היה אהוב מאד בקרב המשפחה, ומעולם לא היו לא אויבים או שונאים. מאות, ואולי אף אלפי, סיפורים ובדיחות שמעתי מפיו. עד היום אני ניזון מאוצר הבדיחות של אבי, וכדי שיהיה לי חלק בעולם הבא, אני מספר אותם בשם אומרם. כאיש ציבור, כיהן אבי במשך שנים ארוכות כיושב ראש ארגון המובילים. בהיותו מוערך מאד, הוא נבחר שוב ושוב לתפקיד ומעולם איש לא הטיל ספק לגבי המשך כהונתו.