ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון
17 | חולם, לוחם, מחנך
יום עבודתה במפעל. תפיסת הניהול של אימי התבססה ברובה על האצלת סמכויות וחלוקת הוראות לאחותי שהיתה מופקדת בפועל על משק הבית ועל שתי העוזרות שעבדו עבורנו. בשעות הערב שבו המרכבות לביתנו. כילד, שמחתי לתת כתף ולעזור בחלוקת מזון לסוסים העייפים אחר יום עבודה קשה. הטיפול במרכבות ובסוסים נמשך לא אחת עד השעות המאוחרות של הלילה. בערבים הללו היינו יושבים כולנו ביחד, דרוכים ומצפים לשובם של העגלונים שהיו לעתים כל כך שיכורים, עד שלא היו מסוגלים לסיים את יום עבודתם. עניינים שבלב אמא היתה אשה דשנה למדי. השפע שעלה על שולחננו - בקר, אווז ועוף - טבל בשומן, אך באותם ימים איש לא נתן דעתו לנזקי השפע הזה. אין פלא, אפוא, שכולנו היינו עגלגלים למראה, ואימי במיוחד. האווזים והנתחים הנדיבים שאכלה , להתפרצות של אנגינה 50 במשך שנים ארוכות הביאו בסופו של דבר, בהיותה כבת פקטוריס שגרמה להתקפי לב תכופים. ואם בכך לא היה די, הרי שגם לחץ הדם שלה הרקיע שחקים. תרופות להורדת לחץ הדם לא היו באותם ימים, ובהמלצת הרופא ניסינו לעזור לה באמצעות שיטת ריפוי עממית: ניקוז דם. לטובת משימת דילול הדם שופע השומנים גויסו עלוקות אותן קיבלנו בבית המרקחת, ואני הופקדתי על המבצע. בעזרת כוסות הייתי לוכד את היצורים הקטנים צמאי הדם, ומצמידם אל גבה של אימי. העלוקות עשו את עבודתן והקטינו את כמות הדם של אמא בצורה ניכרת. שני טיפולי עלוקות מייגעים כאלה הספיקו לאימי. שאיבת הדם היתה קשה ומעייפת והתועלת היתה חלקית וזמנית בלבד. מכיוון שכך, הוחלט לפנות לשיטה מדעית יותר: ניקוז הדם באמצעות מחט מהוורידים. אחרי שאיבה של ליטר מדם גופה היתה אמא מרגישה הקלה וההתקף היה בא אל קצו בהדרגה. מיום שחלתה ציוו הרופאים על אמא להרבות במנוחה ולהימנע מכל מאמץ, והיא נאלצה להפסיק לעבוד. באותם ימים גרנו בקומה ראשונה, בבניין בו דיירי קומה א' לא הורשו להשתמש במעלית. נאמנים להוראת הרופאים, נאלצנו לשלם לשוער הבית דמי שימוש במעלית, כדי שהחולה לא תיאלץ חלילה לעלות במדרגות. הדאגה לשלומה של אימי נתנה אותותיה לא רק בכל מה שנוגע לגופה היגע, אלא גם במאמצים שלנו למנוע ממנה עוגמת נפש, בכל מחיר. בימים ההם הייתי כבר סטודנט ופעיל בתנועה הציונית ועיסוקיי התארכו אל תוך שעות הלילה המוקדמות. מה רבה היתה תמיהתם של חבריי כשהייתי עוזב הכל בשעה תשע וחצי כדי למהר הביתה. הם לא הבינו שאם קרה המקרה ובשעה עשר עוד לא הגעתי הביתה, אמא היתה
Made with FlippingBook - Online catalogs