ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון

15 | חולם, לוחם, מחנך

1 פרק ילדותי היתה יפה

נכון, ההינומה הרכה של הזיכרון מייפה את התמונה ומלטפת את הלב. הקמטים המכסים את פני העבר הופכים סמויים מן העין והכל אפוף זוהר של אושר. מעולם לא שכחתי את הימים הקשים, מנות עוגמת הנפש, את הבעיות הסבוכות. אבל כל אלה מתגמדים אל מול קורת הרוח הממלאת את לבי כשאני מהרהר בעשור הראשון של חיי. , בודפשט. בית כפרי בן קומה 10 התפאורה על במת הזיכרון: רחוב אגרשי אחת הרחק מלב העיר. לקדמת הבמה עולות ובאות הנפשות הפועלות: אמא – יוהנה, אבא – דוד, אחותי – יולישקה, אחי – יעקב ולבסוף – אנוכי, שנים. 11 משה, צעיר הילדים שהצטרף למשפחה כשמלאו ליעקב בעיני משפחתי, נשארתי תמיד בן הזקונים. האהבה לה זכיתי כילד עטפה אותי וליוותה אותי בכל שנות ילדותי ובגרותי, ועד לפני שנים מעטות, עם פטירתה של . יולישקה האהובה המשיכה תמיד לכנות אותי בשם החיבה מילדותי 90 אחותי בגיל שנים, נשארתי 70 . בעיני אחותי, גם כשכבר הפכתי לסבא ומלאו לי Palika - פליקה תמיד האח הקטן. עתה עולה המסך וסיפורן של הדמויות נפרש בפניכם. ב-טרנצ'ן-באן, עיירה קטנה בצפון מזרח סלובקיה. 1872 אימי נולדה בשנת במשפחתה האדוקה היו עוד שמונה ילדים מלבדה - שני אחים ושש אחיות. האחים נפטרו בגיל צעיר, אך בגזרה הנשית, פרט לאחות שנפטרה בגיל צעיר אחרי מחלה ממושכת, כל דודותיי האריכו ימים ואיתן נשמר קשר משפחתי חם וקרוב. עם שפע כזה של דודות, זכיתי כמובן לבני דודים רבים, שגם איתם היה קשר אוהב וטוב. בחופשות נהגתי להתארח אצל הדודים וליהנות עד מאד ממעמדי כבן הצעיר של המשפחה, עם כל ההטבות שמקנה המעמד: התעניינות, פינוקים והערצה לרוב. במרוצת השנים הפך מעוננו למקום ההתאספות המרכזי של המשפחה הענפה בזכות הבית המרווח והחצר הגדולה שלנו. בימות הקיץ, נהגו כל בני המשפחה הרבים להגיע אלינו למפגשים תוססים ועולצים. בחצר עמד לרשות האורחים האהובים שולחן אמא