Kick-Off | מגזין שבועי בועט

בית ב'

אנגליה

עמרי לוין לחלום על כדורגל ולהתעורר ללא מלכה כדרכה בקודש, נדמה שאנגליה תרשים בשלב הבתים )בעיקר בשל הגרלה נוחה( ואז, בדיוק כשלאוהדים יפתח התיאבון בדו קרב מסקרן בשלב הנוקאאוט, תגיע בעיטת וולה בדלי נ תחיל מהסוף: מבחינת אנגליה, נראה שהמונדיאל ייזכרבעיקרבזכותהעובדהשהואהשניבהיסטוריה שנים ששרים בו: "אל נצור את 72 והראשון מזה המלך" ולא את המלכה. מעבר לזה? לא הרבה.

מה שהכי מעצבן בלגור בלונדון היא העובדה שאני כנראה היחיד שחושב כך. כל אוהד אנגלי ששוחחתי עמו נשמע אופטימי באופן חשוד. לכאורה, הבסיס לאופטימיות מוצדק: בשני הטורנירים הגדולים האחרונים, אנגליה הגיעה לפחות עד חצי הגמר, פחות או יותר עם אותו שלד שחקנים. אלא שמאז גמר היורו וההפסד הכואב לאיטליה בדו קרב הפנדלים זרמו הרבה מים עכורים בתמזה. אנגליה סיימה קמפיין מביש בליגת האומות במקום האחרון, להונגריה. אם זו היתה החזרה 4:0 כולל תבוסה ביתית הגנרלית למונדיאל (שהאנגלים מתעלמים ממנה ביהירות אופיינית כ"משחקי ידידות") נראה שהבמאי תקוע בלי תסריט, לא ברור לשחקנים מי לוהק ולאיזה תפקיד, וגם שחקנים ששוב ושוב מתבלבלים בשורות שלהם ממשיכים לקבל מונולוגים ארוכים. הבמאי הוא כמובן המאמן הלאומי גארת' סאות'גייט. חביב לכל הדעות, ייצוגי ואהוד על השחקנים, אבל קבלת החלטות רעה שלו היא זו שהפסידה את הגמר לאנגליה. הוא מתעקש על מערכים ושחקנים לא טובים ונשאר מקובע גם כשהכדורגל של הנבחרת שלו פשוט רע. כשבסגל שלך נוצצים שמות כמו קיין, פודן, סאקה, מאונט ובלינגהאם, אין לכך סיבה נראית לעין. כך למשל, הארי מגווייר, שחווה עונה רעה מאוד במנצ'סטר יונייטד, בה פתח בהרכב שלוש פעמים בלבד, ובמשחקו האחרון במדי אנגליה גרם באופן ישיר לשני שערים – לזכות גרמניה, נכלל בסגל. לעומתו פיקאיו טומורי, הבלם הצעיר של מילאן, נותר בחוץ. גם מארק גווהי, בלם צעיר ומבטיח, יחכה להזדמנות שלו. במקום לתת הזדמנות לשחקנים צעירים שיהיו

הבלמים של אנגליה בטורנירים הבאים, סאות'גייט נותן לשחקנים שלו תחושה שמקומם מובטח. פלא שהם אוהבים אותו? אבל האחריות של סאות'גייט היא לא רק כלפי השחקנים שלו, אלא גם כלפי האוהדים וההתאחדות שמינתה אותו. בעוד לגרמנים, לצרפתים, לאיטלקים ולספרדים יש אלופים על הקווים, אנגליה מתעקשת על מאמן שלא זכה בתואר ואף ירד ליגה, סבלנות שלעולם לא היתה ניתנת באנגליה למאמן זר. במצב עניינים שכזה, הדחה בשמינית היא בהחלט אופציה סבירה. האמת? לא אתפלא אם כבר בבתים, אנגליה תפשל מול ווילס או ארה"ב. אגב, יודעים מתי האמריקאים הדהימו את האנגלים ושלחו אותם . ההוא ששרו בו 1950 הביתה? אי שם במונדיאל "אלוהים נצור את המלך". בקרוב נגלה אם בכוחו של סאות'גייט לזכות באהדה קולקטיבית גם בזכות 9 התוצאות על המגרש.

15

https :// kick - off . co . il

להגדלת העמוד - דאבל קליק