Kick-Off | מגזין שבועי בועט

ברגע ההוא הכול התחיל. באותה שריקת סיום נחתמה החותמת בלבן תכול שבישרה שמעכשיו לאו כבר לא משחק בשביל כולם, מעתה כולם משחקים בשביל לאו. לאורך ההיסטוריה היו לא מעט נבחרות ארגנטינאיות נהדרות, היו סגלים נוצצים, כוכבים שמובילים את הקבוצות הטובות בעולם. אם תבחנו טוב טוב את סגל הסלקסיון, תגלו שהפעם מדובר בסיפור שונה לחלוטין. שמות מפוצצים כמו פאולו דיבאלה, אנחל די מריה ולאוטרו מרטינס לא נחשבים כמניות בטוחות בהרכב, לא תראו כאן טיקי טאקה שמענג את העין, יש כאן תלכיד מיסטי ולוחמני שפשוט מחבר את הכול בצורה מושלמת, אל עבר הסוף. ארגנטינה עברה כברת דרך ארוכה בקטאר ולא רק על כר הדשא. האוהדים הנפלאים הללו שחורשים את המדינה וגודשים כל פינה ופינה, שחקני העבר ביציעיםשחוגגיםכמו אחרוני האולטראס,

שחקני הספסלשניתקו אתעצמםמהמושג אגו ומוכנים לירוק דם בכל שניה שרק יזניקו אותם, ואפילו רוחו של דייגו שמרחפת כאן עדיין בכל מקום. הכול כאילו נכתב מלמעלה במיוחד לרגע הזה, ההפסד הארור ההוא בתוספת , המפלות 2014 הזמן לגרמניה במונדיאל במשחקי גמר הקופה אמריקה, כל הצער והדמעות מתנקזים למקום אחד שיכריע את סוף הסיפור הזה. וסלחו לנו, אנחנו לא רוצים לחשוב על סוף רע, כדברי מ. אריאל זצ"ל: "יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד". אם לא עכשיו אז אף פעם. ולא, אני לא מתכוון להישאר אובייקטיבי. הסיפור הזה של ארגנטינה חייב להסתיים עם חיוך. הרי לימדו אותנו כבר מינקות שלאגדות יש סוף טוב. ומסי הוא אגדה, כזאת שצריכה להיחתם בהנפה של הגביע

9 החשוב בעולם.

7

https :// kick - off . co . il

להגדלת העמוד - דאבל קליק