אל על | אטמוספירה

ריאיון I מגזין

"אני מרגיש כל ערב איך אני מתפרק ומתחבר מחדש" אחרי שנים של תפקידים בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה, השחקן עמוס תמם מסביר למה התפקיד הראשי בהצגה "זינגר" (תיאטרון הקאמרי) הוא הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב שביקש לעצמו, מדבר על השליחות של האמן בימי טראומה ולא מוותר על הגשמת חלומות גם בלו"ז עמוס במיוחד, עם הנחיה של אולפן המונדיאל וקמפיין חדש לאל על. / מאיה כהן עמוס וטוב לו

וההצגה זוכה לשבחים. "זה נכון, ואני חושב שפה מגיע כל הכבוד לגלעד (קמחי, הבמאי – מ.כ), על הדרך שבה הסיפור הלא פשוט הזה מסופר - על הבמה היפהפייה ועל המוזיקה המדהימה. זה סוג של קרקס מטורף ושואו מרהיב, אבל בסופו של דבר - זוהי הצגה על פוסט טראומה ועל הדרכים להתמודד איתה. זינגר מציע מבט על מה שקורה כשאתה מסרב להתמודד עם הפוסט טראומה, גם אם אנחנו מביאים אותו עם במה צבעונית, תלבושות ססגוניות, מוזיקה ונגנים. אני רגיל לקבל תגובות על הצגות", מספר תמם, "אבל עם זינגר אני מוצף בתגובות. אנשים יוצאים מההצגה ואומרים שזו לא עוד הצגה - אלא הזדמנות לגעת גם בפצע שלהם. אבל זה לא לגעת בפצע במובן של להיכנס לדיכאון - אלא התבוננות מרפאת על המצב. זו הצעת הגשה לאיך לחיות את החיים בצל הטראומה שאנחנו עדיין חיים בתוכה. מגיעה לנו תעודת הצטיינות כי אנחנו ממשיכים את החיים בצורה מעוררת השתאות וההצגה הזאת יותר מוטרפת מכל מה שאפשר לדמיין". בתקופה הקשה הזאת התפקיד שלך

הפיזי, מסע של כשלוש שעות שבהן אני בכל סצנה אדם אחר - אני מחליף בגדים ופאות. אבל יותר מזה, בגלל מה שאני עובר ברמה הרגשית והנפשית. אני מרגיש כל ערב איך אני מתפרק ומתחבר מחדש. אני לא זוכר שחוויתי דבר כזה אי פעם". בוא נדבר על הדמות הלא פשוטה של זינגר. מאיפה אתה מתחבר אליה? "מכל כך הרבה מקומות, אבל קודם כל מהמקום הזה שרוצה הכרה. אז נכון שלא עברתי מה שהאיש הזה עבר, אבל בסוף אפשר להתחבר למנגנונים הפנימיים של מה שהוא רוצה – הכרה, וגם רצון לא לכאוב. אנחנו חיים במציאות קשה לעיכול עם המון כאב, והיכולת לעבד את מה שהמדינה הזאת עוברת בשלוש השנים האחרונות היא כמעט בלתי אפשרית. המחזה הוא הדרך שלי להוציא קיטור, לדבר את הכאבים, את הפחדים ואת הדברים שמניעים אותי. אני חושב שדמותו של זינגר, לצד היותה קשה פיזית למשחק – היא מתנה מאוד גדולה. זה הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב שאני יכול לבקש לעצמי". זו הצגה ארוכה, עם סיפור לא קל - לא האסקפיזם שאנשים מחפשים בתקופה הזאת, ובכל זאת האולמות מלאים

כשבוחנים את הלו"ז של השחקן עמוס תמם כדי לחלץ ממנו שעה פנויה לריאיון, שעות 24־ נראה כאילו יש לו יותר מ ביממה. תמם הוא אחד השחקנים העמוסים בארץ, אבל אחרי אינספור תפקידי מופת בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע מצא את עצמו תמם בחוויה חדשה על הבמה ובתפקיד שדורש ממנו קילוף פיזי ונפשי בצורה הכי דרמטית שאי פעם מצא את עצמו נדרש לתפקיד. זה קורה במסגרת הלהיט התורן של הקאמרי - ההצגה "זינגר". זוהי דרמה מאת פיטר פלאנרי, בתרגום של שחר פנקס ותום חודורוב, בבימויו של גלעד קמחי ובהשתתפות תזמורת המהפכה בניצוחו של רועי אופנהיים. על המוזיקה המקורית והתזמורים אמון אמיר לקנר. במשך שלוש שעות מוצג על הבמה המרהיבה סיפורו של פיטר זינגר, שמגיע ללונדון כפליט דלפון, אחרי ששרד את אושוויץ, ובוחר להיאחז בחיים על ידי מחיקת העבר. הוא הופך לאיל נדל"ן שמנהל אימפריה, נשים נכבשות בקסמיו ודלתות החברה הגבוהה באנגליה נפתחות בפניו - עד שמתגלה שהוא פילס את דרכו אל הצמרת תוך רמיסה וניצול של דייריו, והאימפריה שבנה ניצבת בפני סכנה ממשית. ההצגה, בהשראת סיפורו האמיתי של פיטר רחמן, איל הנדל"ן הלונדוני הידוע לשמצה, הייתה מועמדת להצגת השנה בטקס פרסי התיאטרון הישראלי. פוסט טראומה על הבמה "זינגר זה כל כך עוצמתי, הרבה מעבר להצגה", משתף תמם. "גם בגלל המסע

"יש בעם הזה תעצומות ורצון לחיות ובתקופה כזאת אתה מרגיש את הערך המוסף. האנשים עדיין ממלאים את האולמות. הם זקוקים לנו - למבט קצת יותר אופטימי. אז מצד אחד יש באמת את הקומדיות שמספקות קצת אסקפיזם, אבל מצד שני, גם מישהו שמתווך להם את המציאות בדרך קצת אחרת"

2026 יולי אטמוספירה

46