עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

דרך סודן. אביו, אדיס, ואימו רחל הכירו ונישאו בישראל לאחר עלייתם. בזמן השהייה במחנה הפליטים בסודן, בסמוך לעליה לישראל, סבתו מצד אימו חלתה במחלה קשה ונפטרה. איש מבני קהילת "ביתא 4000- כ ישראל" נספו במסע מאתיופיה לישראל. "מבחינתי, ההשתלבות של הדור השני בארץ, בעיקר בתחום האקדמי, היא הגשמה של השאיפה שלהם", אומר מאור. איך הגעת לאוניברסיטה? "אני זוכר את עצמי כילד סקרן שתמיד רצה ללמוד ולהתקדם. כמי שנולד וגדל בבאר שבע, שאפתי ללמוד באוניברסיטת בן-גוריון. בתור נער השתתפתי בתוכנית המצויינות 'עתידים', שמטרתה להנגיש את ההשכלה הגבוהה ליוצאי אתיופיה. כך נחשפתי לאופציות שעשויות להיפתח באקדמיה אם רק נלמד ונשקיע". איך משלבים אתלטיקה תחרותית ולימודים גבוהים? "במקביל ללימודי החטיבה והתיכון, השקעתי גם באתלטיקה. אחרי שירותי הצבאי כספורטאי מצטיין, קיבלתי מלגת ספורט ולמדתי לתואר ראשון בהנדסת חשמל במשך ארבע שנים באוניברסיטת לקראת הלימודים לתואר שני בהנדסת מערכות התלבטתי בין מוסדות הלימוד השונים - הטכניון, אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בן-גוריון". המשך מהעמוד הקודם >>> ווסטרן קנטקי בארה"ב, ובסיומן חזרתי לישראל.

ומעורבות בקהילה, שבלטו מאוד לאורך לימודיה. היום הדסה כבר עמוק בתוך ההתמחות ברפואת המשפחה, ואני מאחל לה ולכל חבריה הצלחה בהמשך הדרך". תוכל לשתף אותנו בחוויות ? מלימודיך באוניברסיטה "במקביל ללימודיי באוניברסיטה Global אני עובד כמהנדס בחברת Product Support אפלייד מטיריאלס. שילוב של משרה מלאה ותובענית, הדורשת טיסות לחו"ל יחד עם לימודים, הוא אתגר משמעותי, אך התוכנית בבן-גוריון בנויה כך ששילוב קריירה ולימודים נעשה בצורה מיטבית". איך התגברת על הקשיים? "רצון פנימי הוא הכרחי. כשרציתי משהו בכל מאודי, כמו להצליח בספורט או באקדמיה, הצלחתי למצוא את הדרך להתמודד עם המהמורות שבדרך. הנדבך השני הוא סביבה תומכת, ולשמחתי התברכתי בבת זוג, הורים ומנהלים המייצרים סביבה המאפשרת לי להשקיע ולהתפתח". מה מייחד את התוכנית להנדסת מערכות? "נחשפתי לתחום במהלך לימודי התואר הראשון כשנרשמתי לקורס הבחירה 'מבוא להנדסת מערכות'. בקורס למדתי לראשונה מושגים כגון דרישות, שילובים, תיקוף ואימות. בהמשך הדרך החלטתי להעמיק בנושא וקיבלתי הסמכות מקצועיות מטעם האיגוד הבין לאומי

למה דווקא בן-גוריון? "בגלל העניין שגיליתי בתוכנית והזיקה שלי לאוניברסיטה ולעיר. אשתי, הדסה, היא בוגרת בית הספר לרפואה של האוניברסיטה, כך שאנחנו ממש 'משפחת בן גוריון'. בהקשר זה ראוי לציין שבבן גוריון יש מסורת יפה של הענקת תארי דוקטור לרפואה זמן רב יחסית לאחר הסיום הרשמי של הלימודים. כך מתאפשר לכל תלמידי הכיתה הספציפית להשלים את מבחני הרישוי ברפואה ולסיים את שנת הסטאז׳, מתוך הבנה של חשיבות אחדות המחזור. כצופה מהצד (ואולי גם לא כל-כך מהצד), יכולתי להתרשם מכך שהמסלול שאשתי וחבריה עברו הוא אחד המסלולים האקדמיים הקשים ביותר; חלק גדול מההצלחה תלוי בהגשמת ערכים של חברות, עזרה הדדית הפנמתי ערכים כמו דבקות במטרה, והישגיות; ערכים שמלווים אותי גם היום, שנים אחרי הפרישה מספורט תחרותי. למדתי שאפשר ליפול ולקום, ובעיקר למדתי לעבוד קשה ולסמוך על עצמי יותר מההישגים, הדרך וההתמדה הן בעיניי החשובות. דרך הספורט

12 רוח ישראלית |