עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

קצינה בחמ"ל, תצפיתנית לשעבר, העידה: "בסופו של דבר בצבא, בתחום שאנחנו עוסקות בו, אני אחראית לצפות במסכים, לאתר חריגות ולדווח. מה עושים עם הדיווח? זה לא בידיים שלנו רוב הזמן. אני יכולה להשפיע, אני יכולה לייעץ, אני יכולה להביע את דעתי. אני יכולה לחתור לכיוון מסוים, אבל בסופו של דבר ההחלטות שמתקבלות הן גם פוליטיות וגם מדיניות". התצפיתניות בחמ"לי התצפית הקדמיים לאורך הגבולות הן העיניים של הלוחמים בשטח, והראל סבורה כי "לתיעוד שלנו ולתובנות הנובעות ממנו יש חשיבות גם למעמדן של חיילות בצה"ל ולהכרה בתרומתן לביטחון המדינה. הפומביות שניתן לממצאים תאפשר להן (ולהוריהן) להנכיח את עצמם בתהליך ההחלמה האישי והלאומי. תרומה נוספת של הפרויקט תהיה עשיית צדק עם החיילות שנפלו בקרב. אין הכוונה ל'צדק' במשמעות המשפטית של קביעת האחריות למותן של חיילות, או לחטיפתן של אחרות – קביעה זו תהיה מתפקידיה של ועדת חקירה ממלכתית. כוונתנו לעשות איתן צדק במובן של השמעת קולן ושל ההכרה במקצועיות שלהן, כדי לחולל שינוי בעמדות כלפי שירותן הצבאי בפרט ושירות הנשים בצבא בכלל; וכדי להבטיח שבעתיד יתייחסו אליהן ולהתרעותיהן במלוא הרצינות הראויה. בנוגע להלך הרוח שהשתרש בשיח הציבורי בדבר ההקשבה או אי ההקשבה, אנו מציבות תמונה מעט אחרת, מורכבת יותר ומצביעות על תמונת מצב חמורה ביותר וכשלים של הדרג המדיני והדרג הצבאי כאחד. אנו מייחלות כי הדוח יוביל לחיבור חלקים של הפאזל 7 בניסיון לברר את מהלך העניינים לפני באוקטובר ואחריו, ויתרום להחלמה של החברה הישראלית".

תיאור העשייה של החיילות בחמ"לים הקדמיים קיבל מענה מאז פרוץ המלחמה באמצעי התקשורת השונים. ואולם זהו רק קצה הקרחון ולא כל המידע שהוצף ברשתות היה נכון ומהימן. הראל: "הרגשנו שהנושא מחייב תיעוד מסודר ומקיף, מנקודות מבט שונות וזו מטרתו העיקרית של הפרויקט. כוונתו היא להשמיע את קולן של תומכות הלחימה מפי חיילות ששרדו ומפי חיילות ששירתו בגזרה ושוחררו זמן קצר לפני המלחמה, וגם מפי הורים ובני משפחה של החיילות שנפלו. קיימת חשיבות רבה לשימור הזיכרון של ההורים על המידע שמסרו להם בנותיהן; דבריהן מספקים מבט רב-דורי שמתלכד לכדי תמונה ברורה וכואבת. חיוני להביא את המידע לידיעת הציבור כדי להפיק לקחים ולמנוע אסונות נוספים. סיפור החיילות בחמ"לים הקדמיים מהווה חלק חשוב באוקטובר". 7 מניתוח הכשלים של על הדחף לחקור ולהציג בהקדם את הממצאים, מוסיפה פרופ' הראל: "בהיעדר ועדת חקירה ממלכתית שנועדה לתעד, החלטנו שעלינו להרים את הכפפה. במהלך הכתיבה הרהרנו בתפקידינו כנשות אקדמיה וחוקרות. אחד התפקידים החשובים של חוקרים וחוקרות בתחומים של מדעי החברה הוא חשיפה של מציאות כואבת, תיעודה וניתוחה, כמו גם מתן כלים להפקת לקחים להמשך". את מה שהדרג המדיני וחלק מהדרג הצבאי בישראל אולי לא השכילו להבין, בחמאס הבינו היטב: החמ"לים הקדמיים חשובים מאוד, וחשובות מאוד גם הנשים שמפעילות ומנהלות אותם. על כן, באותה שבת ארורה מיקד חמאס את מתקפתו בחמ"לים עצמם, על מצלמותיהם.

ההלם והזעזוע של הימים והשבועות באוקטובר לא ריפו את ידיהן 7 שאחרי של שלוש שותפות – חוקרות אזרחיות מתחומי ידע שונים: משפטים, מדע המדינה, ועבודה סוציאלית – למשימת תיעוד משותפת. פרופ' אילת הראל, השופטת (בדימוס) סביונה רוטלוי ופרופ' שיר תקוע אחזו בידיהן את תפוח האדמה הלוהט הזה. שלושתן חברו יחד לכתיבת דוח ראשון מסוגו, המתעד את סיפורן של החיילות ששירתו בחמ"לים הקדמיים בגזרת עזה, כאשר לא מעט מהן שילמו בחייהן בגלל מחדלים הזועקים לשמיים. אם שכולה של תצפיתנית בנחל עוז, אמרה להראל וחברותיה למחקר: "איך הפקירו אותן ואיך הפקירו את כל העוטף... אתן אמורות לתעד, שזה נורא חשוב. זה מוצב שנכבש. זה מוצב עם חיילים וחיילות בצבא שנכבש בשעות בודדות ואסור לנו להפוך את המילים האלה; החובה והאחריות המוסרית שלנו לדור הבא היא לספר את הסיפור, ללמוד ממנו ולתקן". בתוך העצב והכאוס שהשתרר במדינה בשבועות הראשונים שלאחר התקיפה 7- הרצחנית של מחבלי החמאס ב באוקטובר, התגייסו סביונה רוטלוי, שיר דפנה-תקוע ואילת הראל לפרויקט תיעוד נרחב בהיקפו. לצד עיסוקיהן הרגילים והמחקרים השוטפים, הוקדשה מרבית השנה שעברה של כל אחת מהן לפרויקט שתיעד חיילות בחמ"לים הקדמיים בגזרת עזה בעקבות השבת השחורה. כבר ביום הראשון של הטבח הועלו האשמות קשות על כישלון התצפיתניות והחיילות בחדרי מלחמה קדמיים על כך שלא התריעו על התקיפה וכשלו בתפקידן. "השיח שהתעורר העלה אצלנו תהיות רבות, מאחר שביצעתי כמה מחקרים אקדמיים בנושא נשים חיילות בכלל ונשים בחדרי מלחמה בפרט בעשור האחרון, הביקורת נראתה תמוהה", אומרת פרופ' אילת הראל.

| אבג 9