עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

, ומניתוח ממצאיו 2023 באוקטובר עולה בין השאר כי נשים שחוו חשיפה כפולה דיווחו על יותר תסמינים פוסט-טראומטיים מנשים שחוו אלימות ביטחונית מתמשכת בלבד. ובמילותיה של נעמה: "'נפגעות כפולות' מספרות שהאירועים הביטחוניים הציפו אצלן זיכרונות מהפגיעה והיוו טריגר לפתיחת טראומה שהייתה מודחקת במשך שנים. פתיחת הזיכרונות המודחקים איפשרה להן להתמודד עם הכאב, תהליך שממנו ניסו להימנע. ההתמודדות עם הכאב, באופן אירוני, אך עם זאת גם הגיוני כל כך, מאפשרת להן להרחיב את מנעד הרגשות באופן כללי וכך גם לחוות רגשות חיוביים". אחד הגורמים שיכולים להסביר ממצאים אלו הוא ה'חוסן הקהילתי', מושג המתאר את יכולתה של קהילה להתמודד עם משבר, להתאושש, ואף לצמוח ממנו. במחקרים קודמים נמצא כי זהו גורם המגן באופן משמועתי מפני התפתחות של תסמינים פוסט טראומטיים. מהי המשמעות של המחקר מבחינת הטיפול בנשים שחוו אלימות כפולה? נעמה: "מאז תחילת הלחימה אני מטפלת במפונים מעוטף עזה, כולל נשים בעלות היסטוריה של פגיעה מינית שהיו עדות לאירועים הקשים שהתחוללו באותה שבת. כעת הן מתמודדות עם חשיפה כפולה. התמודדות זו משקפת בבהירות את חשיבות המחקר ואת יישום ממצאיו". ומה הלאה? "בעתיד אני שואפת להמשיך ולחקור את התחום ולהבין את באוקטובר על אותן 7 השפעות נשים שחוו פגיעה כפולה".

מהתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים, וד"ר סתיו שפירא מבית הספר לבריאות הציבור. בהמשך לעבודתה הקלינית, בחנה נעמה את התסמינים הפוסט טראומטיים ואת גורמי החוסן של נשים שחוו חשיפה כפולה - לאלימות מינית ולאלימות ביטחונית מתמשכת באזור מגוריהן. על מחקרה ועל תרומתה לקהילה הוענקה לה בשנה שעברה מלגת נשיא המדינה לדוקטורנטים ודוקטורנטיות מצטיינים. בכל שנה בוחר הנשיא נושא אחר, והפעם הנושא הנבחר היה 'בריאות הנפש וחוסן – תיאוריה ומעשה'. עד עכשיו היא נרגשת מגודל המעמד: "הזכייה במלגת הנשיא מסמלת בעיניי עד כמה הנושא שאותו בחרתי לחקור הוא בעל משמעות ברמה הלאומית". המחקר היה מקיף ובמסגרתו נשים השתתפו בסקר מקוון 568 בפריסה ארצית. השאלון כלל שאלות הנוגעות למידת החשיפה לפגיעות מיניות בדרגות חומרה שונות, כמו גם שאלות העוסקות בחשיפה לאלימות על רקע 7 ביטחוני. הסקר נערך לפני

כרטיס ביקור

נעמה גדלה בגבעת אלה שבעמק יזרעאל. לחייה, למדה בבית 20- בתחילת שנות ה ספר למשחק בתל אביב. העיסוק בנפש לטובת הצגת דמויות תיאטרון, הבהיר לה שהעניין המרכזי שלה בחיים הוא לא במשחק עצמו אלא במה שניתן ללמוד דרכו על בני אדם. לאחר שנתיים של לימודים עזבה את בית הספר למשחק. באוניברסיטת בן-גוריון, תחנתה הבאה, עשתה תואר ראשון בעבודה סוציאלית ובמקביל שיחקה בתיאטרון 'פלייבק' שבו היא מופיעה עד היום. תואר שני בתחום הדרמה-תרפיה סיימה באוניברסיטת חיפה, ובהמשך למדה טיפול בנפגעי אלימות מינית. באותן שנים עברה גם הכשרות של טיפולים המתמקדים בטראומה ובעבודת גוף נפש, ובלימודי טיפול זוגי ומשפחתי. בתום לימודיה עברה לקיבוץ מגן ותרמה לחבריו וחברותיו מכישוריה כמטפלת פרטנית, משפחתית וזוגית במרכז החוסן שבמועצה האזורית אשכול. במקביל, לקחה חלק בהקמה ובניהול של היחידה לטיפול בנפגעות אלימות מינית של המחלקה לשירותים חברתיים במועצה. "החיים בעוטף עזה והחשיפה להסלמות ביטחונית, עוררו אצלי לראשונה את הסקרנות בקשר לאופנים השונים שבהם אנשים מתמודדים עם מצב של איום אלים מתמשך", היא אומרת ומוסיפה: "בעבודתי ביחידה לטיפול בנפגעות אלימות מינית זיהיתי כי לאחר כל הסלמה ביטחונית יש עלייה משמעותית בפניות לטיפול בטראומת הפגיעה המינית. הבנתי כי משהו באיום שיש על הבית כתוצאה מהאלימות הביטחונית, מתכתב עם חוויה של איום שנשים חוו בתוך הבית בילדותן, כאשר נפגעו מינית".

מאז תחילת הלחימה אני מטפלת במפונים מעוטף עזה, כולל נשים בעלות היסטוריה של פגיעה מינית שהיו עדות לאירועים הקשים שהתחוללו באותה שבת. כעת הן מתמודדות עם חשיפה כפולה. התמודדות זו משקפת בבהירות את חשיבות המחקר ואת יישום ממצאיו

| אבג 7