עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
מהן התחושות שמלוות אותך מאז כניסתך לתפקיד? "תחושת השליחות מלווה אותי מדי יום. אם לא הייתי מרגישה אותה לא הייתי עושה את התפקיד הזה. אם לפני שנה היו אומרים לי שזו הנקודה שבה אני אהיה, כנראה שלא הייתי מאמינה. לוקח זמן להפנים את גודל התפקיד ואת האחריות הנלווית אליו, במיוחד בתקופה קריטית שכזאת. כל יום משהו חדש קורה, צורך חדש מתעורר ועולה נושא נוסף לטפל בו. כששואלים אותי בקמפוס 'מה שלומך?' או 'איך הולך?', אני עונה באוטומט ש'לא משעמם', וזו האמת; כל יום מביא איתו אתגר חדש לקהילה הסטודנטיאלית, אבל זה התפקיד ואני לוקחת אותו בחיוך ואופטימיות – כי אנחנו צריכים וחייבים להיות הגב של הקהילה שלנו. בשביל זה אני פה". ומשפט לסיום. "אני מקווה שבקרוב יהיו פה ימים רגילים; שהדור של הסטודנטים והסטודנטיות יוכל לפשוט את המדים, לחוות שגרה מלאה ולהתרכז בלימודים. בעיקר אני מחכה לחזרה של כל החטופים והחטופות ומייחלת לימים של שקט".
הראש. אנחנו מאמינות ומאמינים שזה חלק בלתי נפרד מהחזרה לשגרה ואני רואה שזה חשוב לסטודנטים".
המילואים, עדיין יש פערים. מחובתנו להציף את הבעיות ולהיות הקול של הסטודנטים. זו עבודה מתמדת שתימשך גם אחרי סיום המלחמה". איך עוזרים לאלה שלא הצליחו להגיע למבחנים בזמן? "זו אחת הנקודות הכאובות. סטודנטים וסטודנטיות שעשו כמות גדולה של ימי מילואים מתקשים לחזור לשגרת הלימודים ולהשלים את החומר, כך שגם המתווה ממצה את עצמו ועדיין לא נותן להם את הסיוע שאליו אנחנו שואפים באגודה; ויותר מזה, זיהינו שזו בעיה ארצית שקיימת בעוד מוסדות. במהלך משותף עם ור"ה (ועד ראשי האוניברסיטאות) ותוך כדי שיח איתם, אנו מנסים לקדם שינוי נוסף, עד להשגת הפתרון". מה לגבי הזכויות של בני ובנות הזוג של משרתות ומשרתי המילואים? "מדובר בעוד נושא כאוב שמצריך טיפול. בת זוג נשואה או לא, ללא ילדים, למעשה לא מקבלת שום הכרה, ויש לנו בקמפוס מאות סטודנטיות, בנות זוג של משרתי מילואים, אשר נמצאות בלחץ מתמיד כבר שנה ויותר. הגיע הזמן שהן יקבלו את המענה הראוי להן ואת המעטפת המתאימה". החזרה לשגרה היא מושג מעט חמקמק, במיוחד לנוכח העובדה שהלחימה נכון לכתיבת שורות אלה עלולה להתחדש בכל רגע. הקמפוס נצבע בחאקי כשהמון סטודנטים מגיעים לשיעורים על מדים, חמושים בנשקים. איך באמת עוזרים להם?, שאלנו אותה, והיא ענתה: "העזרה היא בעיקר במאבק סביב הזכויות האקדמיות אבל לא רק. אנחנו כל הזמן חושבים איך לחזק ולשמר את הקהילה הסטודנטיאלית, ואיך למרות הסיטואציה לייצר תוכן איכותי בנושאים הכי רלוונטיים לצעירים כדי שיוכלו לנקות את
חוסנה של הקהילה הסטודנטיאלית מאוד בולט ומורגש. בזמן המלחמה העצימה, ההתגייסות הייתה הייתה יוצאת דופן. ההירתמות של הסטודנטיות והסטודנטים הייתה משמעותית וגילויי ההתנדבות – מרשימים. נועה דקל מפרטת: "הם עשו מעל ומעבר – סייעו ליישובי העוטף, ועודדו פעילות התנדבותית כאן בבאר שבע. היה פה חמ"ל שפעל יותר מחודש, מיזמים מהשטח ש'רצו' יותר מחצי שנה, קבוצות ספורט למילואימניקים ועוד הרבה יוזמות". שכזאת. כל יום משהו חדש קורה, צורך חדש מתעורר ועולה נושא נוסף לטפל בו לוקח זמן להפנים את גודל התפקיד ואת האחריות הנלווית אליו, במיוחד בתקופה קריטית
נושאת דברים במסיבת הסטודנטים בתחילת שנת הלימודים
| אבג 13
Made with FlippingBook Digital Publishing Software