עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

עיתון אוניברסיטת בן גוריון בנגב -

בתנועה מתמדת , היו"רית החדשה של נועה דקל הכירו את

בראש מעייניה: שמירת | האגודה הסטודנטיאלית נועה | זכויותיהם של הסטודנטים והסטודנטיות גיליון נושא המוקדש | 13-12 עמודים | תנוע ליום האישה הבינלאומי 2025 פברואר-מרץ | שבט-אדר תשפ"ה | 144 גיליון

נעה ארגמני עם נשיא האוניברסיטה, פרופ' דניאל חיימוביץ, והרקטור פרופ' חיים היימס בטקס הענקת אות בן-גוריון

כמה טוב שבאת הביתה הרגע שבו נעה ארגמני עלתה על הבמה והתאחדה עם חבריה וחברותיה שפעלו למען שחרורה בעודה בשבי החמאס, היווה האור על החושך ואת רוחה של האוניברסיטה הנושאת את שמו של ראש הממשלה הראשון - ומגשימה את חזונו. זכו להשתייך לחבורה המופלאה פרופ' מיכל שפירא, אורנה בנאי, אסנת פרי, דובי פרנסס, וגדעון שני. בהמשך זכו להוקרה ארבעה

את נקודת השיא בטקס הענקת סטודנטים 12 . אות בן-גוריון וסטודנטיות מאוניברסיטת בן-גוריון התגייסו לעזרתה ימים, והחיבוק 246 במשך המשותף ביטא את ניצחון

ביום האזכרה הממלכתי לדוד 8- בן-גוריון, שנערך השנה ב בדצמבר, הוענקו אותות כבוד לאנשים שמגשימים את חזונו, פרצו דרך בתחומם והוכיחו מנהיגות וחזון ייחודי. הפעם

ארגונים הפועלים לשינוי חינוכי וחברתי בנגב ותורמים לפיתוחו: המכון למורשת בן-גוריון, אג'יק – מכון הנגב, המכינה הקדם צבאית "אשר רוח בו"; ויק"א בישראל.

2 דף הבית |

נשים בכנסים ובימי עיון ופעלנו לפיתוח מנהיגות נשית. כל אלה במטרה לשפר את האקלים הארגוני, ולקדם שוויון בקהילת האוניברסיטה שלנו ומחוצה לה. אך עבודתנו רחוקה מסיום. בד בבד למתרחש אצלנו בקמפוס, עלינו להתריע ולפעול לעצירת איומים מערכתיים על זכויות נשים באקדמיה. האקדמיה הישראלית נמצאת תחת מתקפה, כשהצעות חוק שונות מאיימות על החופש האקדמי, חופש הבעת הדעה ועקרון השוויון. הוא הזדמנות 2025 יום האישה לחדש את המחויבות: לשוויון אמיתי, להזדמנויות שוות, לחברה צודקת יותר ולתפקידה המרכזי של האקדמיה בהתוויית הדרך לעתיד טוב יותר. בבן-גוריון מטרתנו היא להיות האוניברסיטה הטובה ביותר עבור נשים, גברים ולהט"בקים, והבחירה המועדפת עבור כולן.ם כמוסד ללמוד ולעבוד בו. לשם כך עלינו להמשיך ולפרק מחסומים סמויים וגלויים, לאתגר תפיסות מגדריות מסורתיות, ולהבטיח שכל אישה באקדמיה תוכל למצות את מלוא הפוטנציאל שלה. יעד מרכזי נוסף הוא הטמעת התפיסה כי הוגנות מגדרית היא לטובת כולן.ם, וכי גברים הם בני ברית ממעלה ראשונה המרוויחים גם הם מעולם שוויוני יותר. בשיתוף הדוק עם ההנהגה הבכירה של האוניברסיטה, עם הסגלים השונים ועם מגוון ארגונים סטודנטיאליים, נמשיך לקדם איזון מגדרי במדע ובחברה, ונעמוד יחד כנגד כל סוג של אפליה על רקע מין, מגדר ונטייה מינית. אשמח לשמוע בכל עניין שיסייע לנו להגשים את החזון: מצוינות באמצעות גיוון ואיזון מגדרי.

מה בגיליון

7-6 איתך במאבקך נעמה בר 9-8 בחזרה לתופת פרופ' אילת הראל 11-10 מודל לחיקוי ד"ר רחל גולן 17-16 שומרת סף פרופ' הללי פינסון 21-20 במו ידיה ד"ר כנרת שרפי 23-22 על הגובה סופיה רוה המחלקה לפרסומים ודוברות מופק על–ידי: אסנת איתן מנהלת המחלקה: 2206 ׳ רשיון מס חיים זלקאי עורך וכתב ראשי: דני מכליס צילום : צוות אי. אר. דיזיין בע״מ עיצוב : 08-6461281 טלפון : 08-6477674 פקס: zalkai@bgu.ac.il דוא״ל : אתר אינטרנט: https://digitaler.cld.bz/BenGurion

בעיצומה של תקופה מורכבת זו, יום מספק לנו הזדמנות 2025 האישה להעמיק מבט בנקודת המפגש שבין מגדר, אקדמיה וחברה. המלחמה האחרונה חשפה את הפגיעוּת של נשים בזמן קונפליקט. סטודנטיות ונשות סגל נקרעו מחייהן האקדמיים, וגייסו עוצמות נפשיות בלתי רגילות, תוך איזון בין לימודים, מחקר, שירות צבאי, טיפול במשפחה ותרומה קהילתית. רבות מהן נטלו על עצמן תפקידים מרכזיים במאמץ הלאומי, מבלי לוותר על חלומותיהן האקדמיים. בתוך כך, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בהובלת המשרד להוגנות מגדרית, המשיכה בשאיפתה להיות מגדלור של הוגנות מגדרית, המקרין שוויון ומצוינות המזינים זה את זה. בשנים האחרונות רשמה האוניברסיטה הישגים מרשימים בייצוג נשים בעמדות ניהול ובקידום חברות סגל אקדמי, ואנו ממשיכות בדרך זו. לאחרונה הוקם בית דין ייעודי לטיפול בהטרדות מיניות, מתוך רצון ליצור סביבה אקדמית בטוחה שהיא תנאי הכרחי להתפתחות מלאה של סטודנטיות וחוקרות. בנוסף, יצרנו מנגנוני תמיכה כגון מלגות ייעודיות לדוקטורנטיות מקבוצות מוחלשות וקבוצות גיוון, ייסדנו פרסים לסגל האקדמי עבור הוראה שוויונית והוגנת, קידמנו ייצוג דבר יועצת הנשיא

דלתי פתוחה בפניכן.ם פרופ' יעל השילוני-דולב יועצת נשיא האוניברסיטה להוגנות מגדרית

@bgu.uni

אבג

@bengurionu

3 | אבג

אתן לא לבד ביוזמת המשרד להוגנות מגדרית ציינה האוניברסיטה את יום המאבק למניעת אלימות נגד נשים בהקשר זה ציינה השילוני-דולב כי "המלחמה מעוררת שדים, מייצרת מצוקה, מתח ואלימות; מסכנת את חייהם של חיילים וחיילות, ומעלה והמאמץ צריך להיות של כולנו, גברים ונשים כאחד. נגד אלימות חובה "מלחמה, טראומה וחשיפה לאלימות – איך חיים עם זה?". הסוגייה הכבדה והמורכבת הזאת עמדה במרכזו של

להיאבק במשולב, להתנגד למלחמות ואלימות שבחוץ, ולהתנגד לאלימות שבפנים, כי לכל סוגי האלימות שורש אחד והן מזינות זו את זו. אסור שהמאבק באלימות נגד נשים יידחק לשוליים בגלל המלחמה". סגנית נשיא האוניברסיטה לגיוון והכלה, פרופ' סראב אבו-רביעה קווידר, עמדה בדבריה על הצורך לשינוי המציאות העגומה שבה נשים סובלות באופן כפול בזמן מלחמה. לשיטתה, "יש לעשות יותר כדי למנוע את התופעות האלה שפוגעות לא רק בנשים שנפלו קורבן לגילויי אלימות, אלא גם בקהילה ובחברה כולה". במהלך דבריה הציגה פרופ' אבו רביעה קווידר מידע מדוח שפרסם "מרכז אדווה" – המכון לחקר החברה הישראלית, בנוגע להשפעת המלחמה על נשים. עיקרי הדוח מצביעים על הפגיעה המשמעותית של מצבי משבר וחירום על נשים, ועל הרחבת הפערים המגדריים בזירות שונות. כך, למשל, חלה פגיעה נרחבת בתחום התעסוקה ואף ניתן לזהות דפוס מגדרי בהיעדרות מעבודה מאז פרוץ אחוזים מכלל 7 המלחמה, כאשר הנשים שגויסו למילואים פוטרו מעבודתן או יצאו לחל"ת. בחברה

יום המאבק באלימות כלפי נשים 2024 בנובמבר 24- שהתקיים ב באוניברסיטת בן-גוריון. את האירוע יזם המשרד להוגנות מגדרית בשיתוף עם אגף משאבי אנוש ונציבת הקבילות לענייני הטרדות מיניות, פרופ' הללי פינסון. יועצת הנשיא להוגנות מגדרית פרופ' יעל השילוני-דולב, ייחדה את דבריה להשלכות המלחמה על המרחב המשפחתי ועל גילויי האלימות כלפי נשים הנגזרים ממנה. "איך ניתן לדבר על המאבק באלימות נגד נשים בתוך זמן, מקום וחברה שטובעת כבר יותר משנה במלחמה – שהיא הביטוי החריף והנורא מכל ליסוד האלים והרצחני שבאדם?", היא שאלה באופן רטורי וניסתה להשיב באמירתה כי "שלל פגעיה ואסונותיה של המלחמה, והקושי לראות את סופה – כל אלה מקשים על היכולת לדבר על כל דבר אחר מלבדה; למלחמה מתלווים מחסור גדול במענים מדינתיים ותחושה שאין מי שמגן עלינו ואין ממש מי שידאג לנו. בנסיבות אלה", הדגישה, "למי יש בכלל ראש, כוח ומשאבים לדאוג עכשיו לנשים נפגעות אלימות?".

סיכון לנשים וילדים שגם לפניה נחשפו לאלימות על שלל סוגיה – אלימות כלכלית, אלימות מינית, וכמובן גם רצח". לדבריה, מה שקורה במלחמה לא נשאר בשדה הקרב, במיוחד במלחמה הנוכחית שמתנהלת בתוך גבולות המדינה, שחיי האזרחיות והאזרחיות שלה מאוימים ומותקפים מדי יום. מלחמה היא סיר לחץ אין סופי, היא לא רק פחד מוות, ומוות. היא גם פוסט טראומה של חיילים וחיילות ונפגעי טרור. היא מחשבות קשות מנשוא על גורל אחינו ואחיותינו בשבי ועל הפקרתם.ן. היא הרבה מאוד נשק שחולק ביד נדיבה - נשק שתפקידו להגן עלינו, אך בהיותו כלי הרג הוא עלול בקלות להיות מופנה מהגנה להתקפה, בתוך הבית. המלחמה נודדת איתנו ממקום למקום, ביום ובלילה, היא חוצה ומפרקת גבולות פיזיים ונפשיים ופולשת בעוצמה רבה מחוץ לבית פנימה". לסיכום אמרה השילוני דולב: "כולנו רקמה אנושית אחת חיה,

4 נשים את זה במרכז |

לישון עם האויב אלימות נגד נשים היא תופעה מורכבת שיכולה ללבוש צורות רבות. היא יכולה להיות פיזית, רגשית, כלכלית או מילולית. לעיתים היא ברורה, לעיתים סמויה. אך בכל מקרה – היא אינה באשמתך, ואת ראויה לחיים בטוחים, מוגנים ומכבדים

הערבית נפגעה תחושת הביטחון בקרב נשים בגלל מה שהוגדר אצלן כאפליה על רקע פוליטי, בעוד שבמגזר הבדואי שררה תחושה של חוסר אונים, גם בגלל היעדר מיגון והגנה של כיפת ברזל בכפרים הבלתי מוכרים שמוגדרים כ"שטחים פתוחים". כמו כן מצביע הדוח על עלייה בחומרת מקרי האלימות במשפחה (דבר שבא לידי ביטוי בעלייה במספר כתבי האישום המוגשים ובמספר המעצרים שמתבצעים), לצד ירידה בפניות לעזרה בחודשים הראשונים למלחמה. פרופ' הללי פינסון, שהנחתה את האירוע, סיכמה בהבעת תקווה להשבת כל החטופים והחטופות לחיק משפחותיהם, כמו גם לחזרת החיילים והחיילות בשלום לבתיהם. יום המאבק למניעת אלימות נגד נשים נערך במעמד רקטור האוניברסיטה פרופ' חיים היימס ובנוכחות חברות סגל בכירות ועוד א.נשים; הושם בו דגש על דרכי התמודדות ושיקום, וחודדו המסרים ש"את לא לבד". דפי מידע עם מספרי טלפון למרכזי חירום וסיוע חולקו למשתתפות ולמשתתפים.

סימני אזהרה לזיהוי אלימות בזוגיות:

יצירת תלות איום בהתאבדות במקרה של רצון לעזוב אלימות מכל סוג פיזית, מינית, כלכלית, נפשית, מילולית תנודתיות מעברים חדים ולא צפויים במצב הרוח

בידוד חברתי הרחקה מהמשפחה והחברים קנאה אובססיבית הערות לגבי לבוש, מעקב אחר שיחות הקטנה והאשמה בכל מה שלא מסתדר

מרכזי חירום וסיוע:

מסל"ן - מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי אלימות ותקיפה מינית באזור 08-6422626 | הנגב

08-6206566 - היחידה לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה

- גברים 1203 | - נשים 1202 - קו החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

| אבג 5

איתך במאבקך הצודק

תומכת בנפגעות תקיפה מינית. נעמה בר

נעמה בר ניהלה את היחידה לטיפול בנפגעות אלימות מינית במועצה האזורית אשכול שבעוטף עזה, ובהיותה דוקטורנטית באוניברסיטת בן-גוריון חקרה ומצאה שאוכלוסייה זו חוותה פגיעה כפולה – על מחקרה ועל תרומתה לאוכלוסייה זו הוענקה לה מלגה מטעם נשיא המדינה | מינית וביטחונית

מספרת נעמה. "בעבודתי ביחידה לטיפול בנפגעות אלימות מינית, זיהיתי כי לאחר כל הסלמה ביטחונית יש עלייה משמעותית בפניות לטיפול בטראומת הפגיעה המינית. הבנתי כי משהו באיום שיש על הבית כתוצאה מהאלימות הביטחונית, מתכתב עם חוויה של איום שנשים חוו בתוך הבית בילדותן". נעמה מטפלת בנפגעי חרדה על רקע ביטחוני במרכז חוסן בעוטף עזה, כמו גם בנשים נפגעות אלימות מינית. את עבודת הדוקטורט שלה החלה לכתוב לפני הטבח ביישובי העוטף, בהנחייתן של פרופ' ארנה בראון-לבינסון

תושבי המדינה. נשים אשר חוו בעברן פגיעה מינית היו הפגיעות ביותר להשלכותיה של מתקפת הטרור האכזרית. אותן נשים דיווחו על החמרה בסימפטומים הפוסט-טראומטיים, ומדיווחי מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית התברר שמדובר בעלייה של עשרות אחוזים בפניות של נשים לקווי החירום. רבות מהן דיווחו על הצפה של זיכרונות הקשורים בפגיעה מינית שחוו בעבר. "החיים בעוטף עזה והחשיפה להסלמות ביטחוניות, עוררו אצלי לראשונה את הסקרנות בקשר לאופנים השונים שבהם אנשים מתמודדים עם מצב של איום אלים מתמשך",

נעמה בר ניהלה את היחידה לטיפול בנפגעות אלימות מינית במועצה האזורית אשכול שבעוטף עזה, ובהיותה דוקטורנטית באוניברסיטת בן-גוריון חקרה ומצאה שאוכלוסייה זו חוותה פגיעה כפולה – מינית וביטחונית. יש במחקר זה לזעוק את זעקתן של הזקוקות לסיוע ולתמיכה פרטנית וקהילתית. באוקטובר חשפה 7 מתקפת מעשים אכזריים וקיצוניים בממדים חסרי תקדים. חדירת המחבלים אל הישובים והקיבוצים בעוטף עזה והפגיעה באוכלוסייה בתוך הבתים, שהם המרחב הבטוח ביותר, ערערו את תפיסת הביטחון בקרב

6 נשים את זה במרכז |

, ומניתוח ממצאיו 2023 באוקטובר עולה בין השאר כי נשים שחוו חשיפה כפולה דיווחו על יותר תסמינים פוסט-טראומטיים מנשים שחוו אלימות ביטחונית מתמשכת בלבד. ובמילותיה של נעמה: "'נפגעות כפולות' מספרות שהאירועים הביטחוניים הציפו אצלן זיכרונות מהפגיעה והיוו טריגר לפתיחת טראומה שהייתה מודחקת במשך שנים. פתיחת הזיכרונות המודחקים איפשרה להן להתמודד עם הכאב, תהליך שממנו ניסו להימנע. ההתמודדות עם הכאב, באופן אירוני, אך עם זאת גם הגיוני כל כך, מאפשרת להן להרחיב את מנעד הרגשות באופן כללי וכך גם לחוות רגשות חיוביים". אחד הגורמים שיכולים להסביר ממצאים אלו הוא ה'חוסן הקהילתי', מושג המתאר את יכולתה של קהילה להתמודד עם משבר, להתאושש, ואף לצמוח ממנו. במחקרים קודמים נמצא כי זהו גורם המגן באופן משמועתי מפני התפתחות של תסמינים פוסט טראומטיים. מהי המשמעות של המחקר מבחינת הטיפול בנשים שחוו אלימות כפולה? נעמה: "מאז תחילת הלחימה אני מטפלת במפונים מעוטף עזה, כולל נשים בעלות היסטוריה של פגיעה מינית שהיו עדות לאירועים הקשים שהתחוללו באותה שבת. כעת הן מתמודדות עם חשיפה כפולה. התמודדות זו משקפת בבהירות את חשיבות המחקר ואת יישום ממצאיו". ומה הלאה? "בעתיד אני שואפת להמשיך ולחקור את התחום ולהבין את באוקטובר על אותן 7 השפעות נשים שחוו פגיעה כפולה".

מהתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים, וד"ר סתיו שפירא מבית הספר לבריאות הציבור. בהמשך לעבודתה הקלינית, בחנה נעמה את התסמינים הפוסט טראומטיים ואת גורמי החוסן של נשים שחוו חשיפה כפולה - לאלימות מינית ולאלימות ביטחונית מתמשכת באזור מגוריהן. על מחקרה ועל תרומתה לקהילה הוענקה לה בשנה שעברה מלגת נשיא המדינה לדוקטורנטים ודוקטורנטיות מצטיינים. בכל שנה בוחר הנשיא נושא אחר, והפעם הנושא הנבחר היה 'בריאות הנפש וחוסן – תיאוריה ומעשה'. עד עכשיו היא נרגשת מגודל המעמד: "הזכייה במלגת הנשיא מסמלת בעיניי עד כמה הנושא שאותו בחרתי לחקור הוא בעל משמעות ברמה הלאומית". המחקר היה מקיף ובמסגרתו נשים השתתפו בסקר מקוון 568 בפריסה ארצית. השאלון כלל שאלות הנוגעות למידת החשיפה לפגיעות מיניות בדרגות חומרה שונות, כמו גם שאלות העוסקות בחשיפה לאלימות על רקע 7 ביטחוני. הסקר נערך לפני

כרטיס ביקור

נעמה גדלה בגבעת אלה שבעמק יזרעאל. לחייה, למדה בבית 20- בתחילת שנות ה ספר למשחק בתל אביב. העיסוק בנפש לטובת הצגת דמויות תיאטרון, הבהיר לה שהעניין המרכזי שלה בחיים הוא לא במשחק עצמו אלא במה שניתן ללמוד דרכו על בני אדם. לאחר שנתיים של לימודים עזבה את בית הספר למשחק. באוניברסיטת בן-גוריון, תחנתה הבאה, עשתה תואר ראשון בעבודה סוציאלית ובמקביל שיחקה בתיאטרון 'פלייבק' שבו היא מופיעה עד היום. תואר שני בתחום הדרמה-תרפיה סיימה באוניברסיטת חיפה, ובהמשך למדה טיפול בנפגעי אלימות מינית. באותן שנים עברה גם הכשרות של טיפולים המתמקדים בטראומה ובעבודת גוף נפש, ובלימודי טיפול זוגי ומשפחתי. בתום לימודיה עברה לקיבוץ מגן ותרמה לחבריו וחברותיו מכישוריה כמטפלת פרטנית, משפחתית וזוגית במרכז החוסן שבמועצה האזורית אשכול. במקביל, לקחה חלק בהקמה ובניהול של היחידה לטיפול בנפגעות אלימות מינית של המחלקה לשירותים חברתיים במועצה. "החיים בעוטף עזה והחשיפה להסלמות ביטחונית, עוררו אצלי לראשונה את הסקרנות בקשר לאופנים השונים שבהם אנשים מתמודדים עם מצב של איום אלים מתמשך", היא אומרת ומוסיפה: "בעבודתי ביחידה לטיפול בנפגעות אלימות מינית זיהיתי כי לאחר כל הסלמה ביטחונית יש עלייה משמעותית בפניות לטיפול בטראומת הפגיעה המינית. הבנתי כי משהו באיום שיש על הבית כתוצאה מהאלימות הביטחונית, מתכתב עם חוויה של איום שנשים חוו בתוך הבית בילדותן, כאשר נפגעו מינית".

מאז תחילת הלחימה אני מטפלת במפונים מעוטף עזה, כולל נשים בעלות היסטוריה של פגיעה מינית שהיו עדות לאירועים הקשים שהתחוללו באותה שבת. כעת הן מתמודדות עם חשיפה כפולה. התמודדות זו משקפת בבהירות את חשיבות המחקר ואת יישום ממצאיו

| אבג 7

? איפה החמ"לה

סיפוריהן של החיילות ששירתו בחדרי המלחמה הקדמיים בגזרת עזה, והופקרו לרציחתן בידי מחבלי "אחד | החמאס, תועדו על ידי פרופ' אילת הראל מאוניברסיטת בן-גוריון וחברותיה לצוות התיעוד התפקידים החשובים של חוקרים וחוקרות בתחומים של מדעי החברה הוא חשיפה של מציאות כואבת ותיעודה, כמו גם מתן כלים להפקת לקחים להמשך", אומרת פרופ' הראל

צילמה: אילת הראל

נשים את זה במרכז | 8

קצינה בחמ"ל, תצפיתנית לשעבר, העידה: "בסופו של דבר בצבא, בתחום שאנחנו עוסקות בו, אני אחראית לצפות במסכים, לאתר חריגות ולדווח. מה עושים עם הדיווח? זה לא בידיים שלנו רוב הזמן. אני יכולה להשפיע, אני יכולה לייעץ, אני יכולה להביע את דעתי. אני יכולה לחתור לכיוון מסוים, אבל בסופו של דבר ההחלטות שמתקבלות הן גם פוליטיות וגם מדיניות". התצפיתניות בחמ"לי התצפית הקדמיים לאורך הגבולות הן העיניים של הלוחמים בשטח, והראל סבורה כי "לתיעוד שלנו ולתובנות הנובעות ממנו יש חשיבות גם למעמדן של חיילות בצה"ל ולהכרה בתרומתן לביטחון המדינה. הפומביות שניתן לממצאים תאפשר להן (ולהוריהן) להנכיח את עצמם בתהליך ההחלמה האישי והלאומי. תרומה נוספת של הפרויקט תהיה עשיית צדק עם החיילות שנפלו בקרב. אין הכוונה ל'צדק' במשמעות המשפטית של קביעת האחריות למותן של חיילות, או לחטיפתן של אחרות – קביעה זו תהיה מתפקידיה של ועדת חקירה ממלכתית. כוונתנו לעשות איתן צדק במובן של השמעת קולן ושל ההכרה במקצועיות שלהן, כדי לחולל שינוי בעמדות כלפי שירותן הצבאי בפרט ושירות הנשים בצבא בכלל; וכדי להבטיח שבעתיד יתייחסו אליהן ולהתרעותיהן במלוא הרצינות הראויה. בנוגע להלך הרוח שהשתרש בשיח הציבורי בדבר ההקשבה או אי ההקשבה, אנו מציבות תמונה מעט אחרת, מורכבת יותר ומצביעות על תמונת מצב חמורה ביותר וכשלים של הדרג המדיני והדרג הצבאי כאחד. אנו מייחלות כי הדוח יוביל לחיבור חלקים של הפאזל 7 בניסיון לברר את מהלך העניינים לפני באוקטובר ואחריו, ויתרום להחלמה של החברה הישראלית".

תיאור העשייה של החיילות בחמ"לים הקדמיים קיבל מענה מאז פרוץ המלחמה באמצעי התקשורת השונים. ואולם זהו רק קצה הקרחון ולא כל המידע שהוצף ברשתות היה נכון ומהימן. הראל: "הרגשנו שהנושא מחייב תיעוד מסודר ומקיף, מנקודות מבט שונות וזו מטרתו העיקרית של הפרויקט. כוונתו היא להשמיע את קולן של תומכות הלחימה מפי חיילות ששרדו ומפי חיילות ששירתו בגזרה ושוחררו זמן קצר לפני המלחמה, וגם מפי הורים ובני משפחה של החיילות שנפלו. קיימת חשיבות רבה לשימור הזיכרון של ההורים על המידע שמסרו להם בנותיהן; דבריהן מספקים מבט רב-דורי שמתלכד לכדי תמונה ברורה וכואבת. חיוני להביא את המידע לידיעת הציבור כדי להפיק לקחים ולמנוע אסונות נוספים. סיפור החיילות בחמ"לים הקדמיים מהווה חלק חשוב באוקטובר". 7 מניתוח הכשלים של על הדחף לחקור ולהציג בהקדם את הממצאים, מוסיפה פרופ' הראל: "בהיעדר ועדת חקירה ממלכתית שנועדה לתעד, החלטנו שעלינו להרים את הכפפה. במהלך הכתיבה הרהרנו בתפקידינו כנשות אקדמיה וחוקרות. אחד התפקידים החשובים של חוקרים וחוקרות בתחומים של מדעי החברה הוא חשיפה של מציאות כואבת, תיעודה וניתוחה, כמו גם מתן כלים להפקת לקחים להמשך". את מה שהדרג המדיני וחלק מהדרג הצבאי בישראל אולי לא השכילו להבין, בחמאס הבינו היטב: החמ"לים הקדמיים חשובים מאוד, וחשובות מאוד גם הנשים שמפעילות ומנהלות אותם. על כן, באותה שבת ארורה מיקד חמאס את מתקפתו בחמ"לים עצמם, על מצלמותיהם.

ההלם והזעזוע של הימים והשבועות באוקטובר לא ריפו את ידיהן 7 שאחרי של שלוש שותפות – חוקרות אזרחיות מתחומי ידע שונים: משפטים, מדע המדינה, ועבודה סוציאלית – למשימת תיעוד משותפת. פרופ' אילת הראל, השופטת (בדימוס) סביונה רוטלוי ופרופ' שיר תקוע אחזו בידיהן את תפוח האדמה הלוהט הזה. שלושתן חברו יחד לכתיבת דוח ראשון מסוגו, המתעד את סיפורן של החיילות ששירתו בחמ"לים הקדמיים בגזרת עזה, כאשר לא מעט מהן שילמו בחייהן בגלל מחדלים הזועקים לשמיים. אם שכולה של תצפיתנית בנחל עוז, אמרה להראל וחברותיה למחקר: "איך הפקירו אותן ואיך הפקירו את כל העוטף... אתן אמורות לתעד, שזה נורא חשוב. זה מוצב שנכבש. זה מוצב עם חיילים וחיילות בצבא שנכבש בשעות בודדות ואסור לנו להפוך את המילים האלה; החובה והאחריות המוסרית שלנו לדור הבא היא לספר את הסיפור, ללמוד ממנו ולתקן". בתוך העצב והכאוס שהשתרר במדינה בשבועות הראשונים שלאחר התקיפה 7- הרצחנית של מחבלי החמאס ב באוקטובר, התגייסו סביונה רוטלוי, שיר דפנה-תקוע ואילת הראל לפרויקט תיעוד נרחב בהיקפו. לצד עיסוקיהן הרגילים והמחקרים השוטפים, הוקדשה מרבית השנה שעברה של כל אחת מהן לפרויקט שתיעד חיילות בחמ"לים הקדמיים בגזרת עזה בעקבות השבת השחורה. כבר ביום הראשון של הטבח הועלו האשמות קשות על כישלון התצפיתניות והחיילות בחדרי מלחמה קדמיים על כך שלא התריעו על התקיפה וכשלו בתפקידן. "השיח שהתעורר העלה אצלנו תהיות רבות, מאחר שביצעתי כמה מחקרים אקדמיים בנושא נשים חיילות בכלל ונשים בחדרי מלחמה בפרט בעשור האחרון, הביקורת נראתה תמוהה", אומרת פרופ' אילת הראל.

| אבג 9

כמו עוף החול

מאמרים. למדתי שצוות רב מקצועי הוא הכרחי גם למחקר טוב וגם להחלמה ממחלות קשות". כשרחל הגישה את התיזה שלה לתואר השני בבריאות הציבור, היא הגיעה למשרד של פרופ' שי כשבנה הבכור, יהלי, משקיף על המתרחש ממרום מושבו במנשא. במהלך התואר השלישי היא ילדה את בתה, שירה, ותמיד הודתה על כך שהיא מצליחה גם להקים משפחה וגם להתקדם בקריירה שלה. באותה נקודת זמן האתגר הגדול היה לקחת את המשפחה הצעירה כל הדרך לאטלנטה למשך שנתיים כדי לעשות פוסט-דוקטורט. יהלי ושירה היו בני חמש ושלוש כאשר המריאו אל הלא נודע ובלי לדעת מילה באנגלית. בזכות בעלה אסף (בוגר הפקולטה להנדסת חשמל בבן-גוריון) שתמך בה לאורך כל הדרך, הם עברו חוויה משפחתית מופלאה וכעבור שנתיים חזרו לארץ. חצי שנה לאחר ששבו הביתה, נולדה בתם השלישית, רוני. איבחנו אצלה 2023 במאי סרטן השד והיא גייסה את כל הידע שרכשה לאורך השנים כאפידמיולוגית ואשת בריאות הציבור כדי להתמודד עם המחלה. במהלך הכימותרפיה המניעתית היא התחילה לכתוב 2024 את סיפורה ובנובמבר פרסמה את ספרה הראשון 'עוף חול'. פרופ' ירון זיו, שליווה אותה במהלך הימים

שני בבריאות הציבור, ולדוקטורט באפידמיולוגיה, בהנחייתה של פרופ' איריס שי. אחרי הפוסט באוניברסיטת אמורי שבאטלנטה, ג'ורג'יה, חזרה לישראל, ובשנת הצטרפה למחלקה שבה 2015 הרגישה הכי בבית בעולם, כאפידמיולוגית סביבתית. מאז מילאה ד"ר גולן מגוון תפקידים בתחומי בריאות הציבור והיתה חלק מצוות הקמפוס הירוק באוניברסיטה. מחקריה מתמקדים בתחום של השפעת הסביבה (תזונה וחשיפות סביבתיות כגון זיהום אוויר, חומרי הדברה, עישון) על מחלות כרוניות כגון סוכרת ומחלות לבביות. 2 מסוג

רחל גולן, חברת סגל בבית הספר לבריאות הציבור, השיקה ספר ביכורים, 'עוף החול' שמו. מתוארת בו התמודדותה עם סרטן השד, "והוא כולו בריאות הציבור, ריפוי והחלמה", כהגדרתה. הקשר לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב שזור לאורכו של הספר - בבחירת שם המשפחה לדמותה בספר, ד"ר צאלה נגב, וכן באזכורים הרבים של המוסד האקדמי שבו למדה ולימדה. 7 רחל נולדה בקייפטאון ובגיל נקלטה עם משפחתה בקיבוץ גבעת ברנר. מגיל צעיר התעניינה בתזונה ואורחות חיים. בתיכון בחרה במגמת ביולוגיה ואמנות. לאחר שסיימה את השירות

גדלתי באוניברסיטת בן-גוריון, ועד היום היא הבית המקצועי שלי; בה למדתי לערוך מחקר ברמה הכי גבוהה שיש עם חברי סגל מובילים בעולם בתחומם

על תרומתה של אוניברסיטת בן-גוריון להצלחתה, היא אומרת: "גדלתי באוניברסיטת בן-גוריון, ועד היום היא הבית המקצועי שלי. בה למדתי לערוך מחקר ברמה הכי גבוהה שיש עם חברי סגל מובילים בעולם בתחומם. בזכות עבודה משותפת עם חברי הפקולטה למדעי הבריאות ועם חברי סגל מפקולטות נוספות, פירסמתי במהלך השנים עשרות

הצבאי כמשקי"ת חינוך, נסעה לשישה חודשיי התנדבות מטעם יוניצף (קרן החירום של האו"ם לילדים) באנגולה, ואחרי שעברה בין הכפרים ושקלה ילדים על מאזניים, הפור נפל. היא בחרה ללמוד תזונה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. את הסטאז' עשתה במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, ומשם המשיכה לתואר

נשים את זה במרכז | 10

הקשים, אמר לה אחרי השקת הספר: "את זוכרת שאני גם זואולוג וגם צפר? עוף חול כזה עוד לא ראיתי". גולן יודעת היום שאת כל הכלים שרכשה לאורך השנים באקדמיה, היא תיקח איתה לכל במה. את סיפורה האישי ששזור בסיפורה של האוניברסיטה היא מציגה בכל הזדמנות. "בזכות כתיבת הספר הבנתי שמצאתי את הקול שלי, ועם הקול שמצאתי והידע שצברתי כאשת מקצוע, יש לי היום את הזכות, וגם את החובה, לקדם מניעת תמותה מסרטן השד בקרב נשים בכל העולם". בן-גוריון עומד על הראש הוא מוטיב שמלווה אותה כבר תקופה ארוכה, ובספרה השני 'שמחו נא' שנמצא בימים אלו בשלבי עריכה מתקדמים, רחל מוסיפה לספר על האוניברסיטה שלנו, ולדבריה "ברור שדוד בן-גוריון צדק – הוא עמד על הראש ברוב שעות היום". על חלומות, מימי הילדות ומתקופות מאוחרות יותר בחייה, רחל מספרת: "העבודה באנגולה לימדה אותי שחלומות מתגשמים. במהלך כל שנות עבודתי באוניברסיטה בער בי הרצון לחזור לאפריקה. על הדרך גם הגשמתי את החלום הכי גדול שהיה לי עד אז ולימדתי את ילדיי שיעור חשוב, ועיקרו - חלומות מתגשמים". לאורך כל הדרך, ליוו ומלווים אותה עמיתים ועמיתות - פרופ' איריס שי, פרופ' נדב דוידוביץ, פרופ' ענת רוזנטל, פרופ' אסף רודיך ופרופ' ירון זיו. תודתה מסורה לכל אחד ואחת מהם.ן.

ד"ר רחל גולן, חברת סגל בפקולטה למדעי הבריאות, התגברה על מכשולים רבים בחייה בדרך סיפורה האישי מוצג | להצלחה בספרה החדש

| אבג 11

נועה תנוע

הגב של הסטודנטים והסטודנטיות. נועה דקל

הקלת תנאי הלימודים | מיום כניסתה לתפקיד יושבת ראש האגודה הסטודנטיאלית, נועה דקל מגויסת באוקטובר היא מהחשובות 7 של אלפי הסטודנטים והסטודנטיות שגויסו לשירות מילואים מאז ימי מילואים מפרוץ 300- מילואימניקים, חלקם עשו כבר יותר מ 2000- "יש לנו יותר מ | שבמשימותיה המלחמה, שזה מטורף", היא אומרת מאז השבת הארורה ההיא. 2000- "יש לנו יותר מ והוא נועד לתת מענה לסטודנטים והסטודנטיות שייעדרו מהלימודים

נא להכיר: נועה דקל, יושבת ראש האגודה הסטודנטיאלית, רק כמה חודשים בתפקיד וכבר שוחה בחומר. , סטודנטית לתואר שני 29 היא בת במינהל עסקים. בארבע השנים האחרונות תקעה יתד בבאר שבע עם בעלה בר, והכלב שלהם פיסטוק. נועה הצטרפה לאגודה לפני שלוש שנים, ובשנתיים האחרונות הייתה ראש מדור מעורבות חברתית בארגון. מעורבות בקהילה היא נושא חשוב בעיניה, והיא נאה דורשת, נאה מקיימת: בשנים האחרונות הייתה חלק מ״הרשת״ בשכונה ב׳, מתא Prowoman פלסט״יק וחלק מקהילת בקמפוס. פרקי זמן משמעותיים מזמנה היא מקדישה למען הקלת תנאי הלימודים של אלפי הסטודנטים והסטודנטיות מבן-גוריון שגויסו לשירות מילואים

גם השנה. אנחנו לא עוצרים פה. יש עוד פערים. מתן גיבוי למילואימניקים ולמילואימניקיות הוא לב ליבה של העשייה שלנו גם בשנה הזו". היכן הדברים עומדים כרגע מבחינת התאמת המתווה לצרכים של הסטודנטים שמשרתים במילואים? "כעת אנו בשלב יישום המתווה במחלקות והצפת בעיות שעולות מהשטח. מצד אחד אנחנו לא נוותר על מה שמגיע למילואימניקים ולמילואימניקיות, ומצד שני אנחנו מבינים שיש פערים בתפיסה של ראשי האקדמיה לגבי מכלול הצרכים. למרות שניכר שכלל הגורמים באמת מוכנים לעשות מעל ומעבר לטובת משרתי ומשרתות

מילואימניקים ומילואימניקיות, ימי 300- חלקם.ן עשו יותר מ מילואים מאז פרוץ המלחמה, שזה מטורף. עד שכל אחד ואחת מהם לא יקבל את מלוא הסיוע, כדי שיוכלו להשלים את חובותיהם האקדמיים, החזרה לשגרה לא תהיה מושלמת", אומרת מנהיגת הסטודנטים והסטודנטיות בבן-גוריון. יצירת איזון בין סטודנטיות וסטודנטים משרתי מילואים ובין חברות וחברי הקהילה הסטודנטיאלית שאינם משרתים היא אחת הדרכים לטפל בבעיה. "יצרנו יחד עם האוניברסיטה מתווה שהוטמעו בו מסקנות והפקת לקחים מהשנה הקודמת,

12 נשים את זה במרכז |

מהן התחושות שמלוות אותך מאז כניסתך לתפקיד? "תחושת השליחות מלווה אותי מדי יום. אם לא הייתי מרגישה אותה לא הייתי עושה את התפקיד הזה. אם לפני שנה היו אומרים לי שזו הנקודה שבה אני אהיה, כנראה שלא הייתי מאמינה. לוקח זמן להפנים את גודל התפקיד ואת האחריות הנלווית אליו, במיוחד בתקופה קריטית שכזאת. כל יום משהו חדש קורה, צורך חדש מתעורר ועולה נושא נוסף לטפל בו. כששואלים אותי בקמפוס 'מה שלומך?' או 'איך הולך?', אני עונה באוטומט ש'לא משעמם', וזו האמת; כל יום מביא איתו אתגר חדש לקהילה הסטודנטיאלית, אבל זה התפקיד ואני לוקחת אותו בחיוך ואופטימיות – כי אנחנו צריכים וחייבים להיות הגב של הקהילה שלנו. בשביל זה אני פה". ומשפט לסיום. "אני מקווה שבקרוב יהיו פה ימים רגילים; שהדור של הסטודנטים והסטודנטיות יוכל לפשוט את המדים, לחוות שגרה מלאה ולהתרכז בלימודים. בעיקר אני מחכה לחזרה של כל החטופים והחטופות ומייחלת לימים של שקט".

הראש. אנחנו מאמינות ומאמינים שזה חלק בלתי נפרד מהחזרה לשגרה ואני רואה שזה חשוב לסטודנטים".

המילואים, עדיין יש פערים. מחובתנו להציף את הבעיות ולהיות הקול של הסטודנטים. זו עבודה מתמדת שתימשך גם אחרי סיום המלחמה". איך עוזרים לאלה שלא הצליחו להגיע למבחנים בזמן? "זו אחת הנקודות הכאובות. סטודנטים וסטודנטיות שעשו כמות גדולה של ימי מילואים מתקשים לחזור לשגרת הלימודים ולהשלים את החומר, כך שגם המתווה ממצה את עצמו ועדיין לא נותן להם את הסיוע שאליו אנחנו שואפים באגודה; ויותר מזה, זיהינו שזו בעיה ארצית שקיימת בעוד מוסדות. במהלך משותף עם ור"ה (ועד ראשי האוניברסיטאות) ותוך כדי שיח איתם, אנו מנסים לקדם שינוי נוסף, עד להשגת הפתרון". מה לגבי הזכויות של בני ובנות הזוג של משרתות ומשרתי המילואים? "מדובר בעוד נושא כאוב שמצריך טיפול. בת זוג נשואה או לא, ללא ילדים, למעשה לא מקבלת שום הכרה, ויש לנו בקמפוס מאות סטודנטיות, בנות זוג של משרתי מילואים, אשר נמצאות בלחץ מתמיד כבר שנה ויותר. הגיע הזמן שהן יקבלו את המענה הראוי להן ואת המעטפת המתאימה". החזרה לשגרה היא מושג מעט חמקמק, במיוחד לנוכח העובדה שהלחימה נכון לכתיבת שורות אלה עלולה להתחדש בכל רגע. הקמפוס נצבע בחאקי כשהמון סטודנטים מגיעים לשיעורים על מדים, חמושים בנשקים. איך באמת עוזרים להם?, שאלנו אותה, והיא ענתה: "העזרה היא בעיקר במאבק סביב הזכויות האקדמיות אבל לא רק. אנחנו כל הזמן חושבים איך לחזק ולשמר את הקהילה הסטודנטיאלית, ואיך למרות הסיטואציה לייצר תוכן איכותי בנושאים הכי רלוונטיים לצעירים כדי שיוכלו לנקות את

חוסנה של הקהילה הסטודנטיאלית מאוד בולט ומורגש. בזמן המלחמה העצימה, ההתגייסות הייתה הייתה יוצאת דופן. ההירתמות של הסטודנטיות והסטודנטים הייתה משמעותית וגילויי ההתנדבות – מרשימים. נועה דקל מפרטת: "הם עשו מעל ומעבר – סייעו ליישובי העוטף, ועודדו פעילות התנדבותית כאן בבאר שבע. היה פה חמ"ל שפעל יותר מחודש, מיזמים מהשטח ש'רצו' יותר מחצי שנה, קבוצות ספורט למילואימניקים ועוד הרבה יוזמות". שכזאת. כל יום משהו חדש קורה, צורך חדש מתעורר ועולה נושא נוסף לטפל בו לוקח זמן להפנים את גודל התפקיד ואת האחריות הנלווית אליו, במיוחד בתקופה קריטית

נושאת דברים במסיבת הסטודנטים בתחילת שנת הלימודים

| אבג 13

אל תתווכחו איתן ג'סיקה גורביץ' ורינה ניימן, סטודנטיות מהמחלקה למדעי המוח והקוגניציה, סיימו במקום השני באליפות העולם בדיבייט שהתקיימה בפנמה

רינה מספרת: "את הוויכוח התחרותי אני מכירה עוד מלימודיי התיכוניים, והיה לי ברור שכאשר אגיע לאוניברסיטה אצטרף למועדון הדיבייט. מה שמרתק בדיבייט זה שאומרים לך על איזה דעה להגן, מה שמחייב אותך לפתח חשיבה מורכבת, ולמצוא היגיון גם בדעות שהן לא הדעות שלך".

אין יותר ויכוח: מועדון הדיבייט של אוניברסיטת בן-גוריון משתייך לצמרת העולמית. הצלחתו המרשימה הושגה בזכותן של הסטודנטיות רינה ניימן וג'סיקה גורביץ' שסיימו במקום השני באליפות העולם בדיבייט שהתקיימה בפנמה. בדרכן אל הפודיום, הן השאירו מאחור עשרות מתחרים ומתחרות ממדינות רבות. היה זה אקורד סיום מוצלח ביותר לתקופה ארוכה של הכנה ואימונים. עד הן אפילו לא 2023 אוקטובר תכננו "לדבט" ביחד, אבל אחרי ששתיהן נשארו בבאר שבע בזמן המלחמה - התנדבו ביחד ולמדו ביחד, זה כבר היה בלתי נמנע. אחרי חודשים של עבודה קשה, ג'סיקה ורינה הפתיעו אפילו את עצמן. הן הקימו קבוצה והתברגו במקום השני באליפות הארץ. כעבור כמה חודשים כבר היה ברשותן כרטיס ההשתתפות באליפות העולם. את הדחיפה להצטרף למועדון הדיבייט הבן-גוריוני קיבלה ג'סיקה בעת שירותה בפרקליטות הצבאית בתור עוזרת משפטית. באותה הזדמנות, כעולה מדבריה, "יצא לי לקרוא המון תיקים ולדון בהם. מאוד נהניתי מזה שהוצבו לפניי בעיות חדשות ומצאתי דרכים למצוא להן פתרונות". במהלך לימודיה הצטרפה למועדון הדיבייט, ולדבריה זו הייתה כמו אהבה ממבט ראשון. שם הכירה את רינה, לימים שותפתה לנבחרת, והשתיים איחדו כוחות.

הנציגות של בן-גוריון במהלך התחרות

מה זה דיבייט?

דיבייט – ויכוח תחרותי – הוא פורמט רשמי של התדיינות בין קבוצות. דיבייט פרלמנטרי בריטי (הנהוג באוניברסיטאות בארץ) מורכב מארבעה צוותים של שני אנשים כל אחד, אשר טוענים בעד דקות מראש 15 ונגד הצעה שניתנה (ה"הצעה לסדר היום"). לרוב, ההצעה עוסקת בנושא פוליטי או חברתי. על מנת לבנות טיעונים משכנעים לטובת או נגד ההצעה נדרשת רמת ידע כללי של "האזרח הגלובלי המיודע הממוצע", וכמו כן יכולת חשיבה מהירה ומסודרת. בדיבייט רוכשים ומשתמשים בכלים ומיומנויות לאקדמיה ולחיים האישיים של כל אחד ואחת, כגון: חשיבה אנליטית, לוגיקה ובניית טיעונים, הצגה ברורה של רעיונות, דיבור מול קהל, יכולת שכנוע, ועוד. מועדון הדיבייט שלנו הוא סיפור הצלחה. נזקפות לזכותו שנים של הישגים בליגה הישראלית ובזירה הבינלאומית. גולת הכותרת: זכייה .2016 באליפות הארץ לשנת

הנציגות שלנו התחרו בקטגוריית אנגלית כשפה משנית. בכל אחד משלבי האליפות בפנמה שתיהן הציגו לראווה את דגל ישראל. קידום יחסי הציבור של אוניברסיטת בן-גוריון ושל המדינה היה פועל יוצא של הישגיהן על במת הנאומים. "ישראל היא מעצמת דיבייט, חבל שלא מנצלים את זה מספיק", אומרות השתיים. "כמעט כל שנה קבוצה ישראלית מעפילה לגמר, ועל הדרך נפתחות הזדמנויות לשכנע את הצד השני בטיעונים שלנו". האווירה בתחרות הייתה רגועה למדי, ורק ההחלטה של בדיבייט אומרים לך על איזה דעה להגן, מה שמחייב אותך לפתח חשיבה מורכבת, ולמצוא היגיון גם בדעות שהן לא הדעות שלך

14 נשים את זה במרכז |

המשלחת הסלובנית להציב את דגל פלסטין על שולחנה העיבה על מצב הרוח של הישראלים. "יצרנו קשרים עם מתחרי דיבייט ממדינות ידידותיות יותר וידידותיות פחות. לא נחשפנו כמעט לגילויי עוינות, למרות שמאוד צרם לנו שהקבוצה הסלובנית הציבה את דגל פלסטין על השולחן שלה", אומרת רינה. "מצד שני", מוסיפה ג'סיקה, "הייתה קבוצה ממלזיה, מדינה שלא מקיימת יחסים דיפלומטיים עם ישראל, שהתנהגה ממש בסדר. עכשיו הם יודעים שאנחנו סטודנטיות מאוניברסיטה שמצטיינת בדיבייט". בעלי כישורים בתחום הדיבייט יודעים לדבר על כל נושא, ולספק תשובות מפולפלות על טענות שיש בהן ממש, גם כשמדובר בנושאים שזרים להם. במקרה של רינה וג'סיקה נדרש מהן בשלב הגמר להסביר במשך רבע שעה מדוע על הכנסייה הקתולית להאציל מסמכויותיה לדרגים נמוכים יותר. השופטים השתכנעו מהנימוקים והדרך לצמרת העולמית נסללה. הישג מרשים, אין מה לדבר.

ייצגו את האוניברסיטה בכבוד. ג'סיקה גורביץ' (מימין) ורינה ניימן (תמונות באדיבות המצולמות)

יבול מרשים מאליפות העולם בפנמה: מדלייה ותעודה

| אבג 15

סביבה בטוחה בקמפוס. פרופ' הללי פינסון

שומרת סף פרופ' הללי פינסון בראיון ראשון מאז כניסתה לתפקיד נציבת הקבילות לענייני הטרדות מיניות באוניברסיטה קידום תרבות אירגונית הנוקטת באפס סובלנות כלפי הבעיה המטרידה הוא אחד מיעדיה המרכזיים |

עם תחילת עבודתה ניסתה הללי להבין את הסיבות למיעוט התלונות הרשמיות, ובהמשך הגיעה למסקנה כי בכל הקשור להטרדות מיניות קיים תת דיווח, בייחוד כאשר ההטרדה נעשית במסגרת יחסי מרות. "תת הדיווח יכול להיות תוצר של מגוון סיבות, וביניהן חשש מהתנכלות מצד המטריד וחשש מעצם הליך הגשת התלונה. סיבה נוספת נובעת מחוסר האמון במערכת ומיכולתה לטפל בתלונות ללא משוא פנים, ואני חושבת שעצם קיומו של בית דין מקצועי ושיוויוני יותר נותן לכך מענה".

יחד עם הנציבות הנוספות, האגודה הסטודנטיאלית והתארגנויות וולונטריות כגון קלמ"ה (קהילה למניעת הטרדות מיניות), פועלת פרופ' פינסון ליצירת סביבה בטוחה בתחומי הקמפוס. אחד מיעדיה החשובים, ושעמד גם מאחורי הקמת בית הדין המיוחד, הוא להגביר את האמון במערכת האוניברסיטאית וביכולתה לטפל כראוי במקרים של הטרדות מיניות.

הללי פינסון, פרופסור בבית הספר לחינוך, נכנסה לפני כחצי שנה לתפקידה כנציבת הקבילות האוניברסיטאית לענייני הטרדות מיניות. קידום תרבות אירגונית הנוקטת באפס סובלנות כלפי הבעיה המטרידה הוא אחד מיעדיה המרכזיים: "הטרדות מיניות פוגעות בזכויות בסיסיות של חופש ובטחון, ולכן גם בעשייה האקדמית, במרקם יחסי האמון בין חברי וחברות סגל ובין סטודנטים וסטודנטיות, והן יוצרות סביבת לימודים ועבודה לא בטוחה".

נשים את זה במרכז | 16

באוקטובר, 7 אחרי הזוועות של נשים וגברים שהוטרדו מינית חשים שהמקרים שלהם מתגמדים, ופוטרים את עצמם.ן באמירות בנוסח 'מה אני אעשה מזה סיפור' מהן דרכי הפעולה שבהן נוקטת האוניברסיטה כדי להילחם בהטרדות המיניות? "מלבד הטיפול בתלונות, חלק משמעותי מהתפקיד שלי, הוא קידום פעילויות הסברה וחינוך, כמו גם עיסוק במניעה. לאחרונה יצא סקר אירגוני שמטרתו היתה לאמוד את היקף התופעה ומידת האמון בטיפול של האוניברסיטה בה. כמו כן הקמנו מערך של מלוות ומלווים, סטודנטים.יות וחברי סגל אקדמי ומינהלי, שקיבלו הכשרה ללוות נפגעים.ות בהליך הבירור והדין המשמעתי ובאותה הזדמנות להעניק להם.ן מעטפת רגשית וגם אקדמית. כולי תקווה שהפעילויות הללו, יקדמו סביבה נטולת הטרדות מיניות". ככל הניתן, אני מגישה את המלצתי לנשיא האוניברסיטה". תוכלי לספר לנו על טווח ההמלצות? "במידה ויש חשד סביר להטרדה מינית אמליץ על העמדת הנילון לדין משמעתי, שבו ייקבע האם הטריד מינית או לא. מצד שני, אם אין חשד שאכן הייתה הטרדה, אמליץ לסגור את התיק. במקרה שלא ניתן לקבוע בוודאות, עדיין ניתן לבקש שהממונה על הנילון, או אחד מבעלי התפקידים הבכירים באוניברסיטה, יזמן אותו לשיחת אזהרה".

פרופ' פינסון מצביעה על היבט נוסף לתופעה כעולה מדבריה: "אנחנו עדות לחוסר רצון של מי שהוטרד.ה 'לעשות עניין'. בדומה למוסדות אחרים להשכלה גבוהה, גם אצלנו מסתמנת ירידה בתלונות באוקטובר. חלק מזה לפחות 7 מאז 7 נובע מכך שאחרי הזוועות של באוקטובר, נשים וגברים שהוטרדו חשים שהמקרים שלהם מתגמדים, ופוטרים את עצמם.ן באמירות בנוסח 'מה אני אעשה מזה סיפור'. קושי נוסף קשור לחוסר הבנה וידיעה של החוק, דבר המפחית את הרצון 'לעשות עניין'. פעמים רבות, מוטרדת או מוטרד יכולים להרגיש 'לא נעים' ולא להיות מודעים.ות לכך שמה שגרם להם.ן להרגיש כך, היא העובדה שנפלו קורבן להטרדה מינית". מה באמת קורה כאשר מוגשת תלונה? "עם הגשת תלונה, אני או אחת הנציבות האחרות, נפעל לבירור העניין במהירות האפשרית, תוך הקפדה על דיסקרטיות. לרוב, הבירור יחל בגביית עדות מהמוטרד.ת. במאמר מוסגר יצוין שישנם גם מוטרדים, אבל הנתונים הסטטיסטיים מוכיחים שרוב המוטרדות הן נשים, וכמעט כל המטרידים הם גברים. במידת הצורך יש לנציבה גם אפשרות לתת 'סעדי ביניים'". ומהו השלב הבא? "עד לסיום הבירור ומתן ההחלטה נתונה בידינו הסמכות להורות על ניתוק כל מגע בין המטריד למוטרד.ת וגם להציע עזרה נפשית וליווי למוטרד.ת. הנציבות עושות כל שביכולתן כדי לצמצם את הפגיעה במוטרד.ת ובשגרת החיים והלימודים שלה או שלו. בהמשך הבירור יתנהלו שיחות עם הנילון (מי שכלפיו מופנית התלונה) ועם עדים.ות (אם יש כאלו), וייאסף כל חומר רלוונטי אחר שיוכל לסייע לי לקבל החלטה. בסוף ההליך, שהמטרה שיהיה מהיר

כרטיס ביקור

פרופ' הללי פינסון היא סוציולוגית פוליטית של החינוך ועוסקת במגוון סוגיות הבוחנות את תפקידי החינוך ובית הספר בעידן של שינויים גלובליים; דפוסי השתתפות מגדריים במקצועות מדעיים בתיכון, הוא אחד מנושאי המחקר המרכזיים שלה. את הדוקטורט בסוציולוגיה של החינוך עשתה בפקולטה לחינוך באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה. בנוסף להישגים בהוראה והכרה בין-לאומית במחקר, מביאה איתה פרופ' פינסון לתפקידה גם קבלות של עשייה בנושאים הקרובים 2023- לליבה. בשנים כיהנה כיועצת נשיא 2021 האוניברסיטה להוגנות מגדרית והובילה בתוקף תפקידה תהליכים רבים לקידום ההוגנות המגדרית. בין לבין היא קידמה מהלך לשינוי הנוהל למניעת הטרדות מיניות באוניברסיטה, שגולת הכותרת שלו היא הקמת בית דין מקצועי לטיפול בתלונות על הטרדות מיניות.

מדי שנה נשלח דו"ח של האוניברסיטה לוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, המפרט את הטיפול בתלונות ואת הדרכים שבהן נוקטת האוניברסיטה למניעת הטרדה מינית. הדו"ח מפורסם באתר הוועדה בכנסת וזמין לכולם.ן

| אבג 17

אימאל'ה ימים במילואים ורק לאחרונה, 380 חן אוליקי, סטודנטית לתואר שני במדעי הבריאות, שירתה לאחר שילדה את בנה הבכור, פשטה את המדים

על מדים והצטרפה ליחידתה המשתייכת לפיקוד העורף ופועלת בתחומי המועצה האזורית אשכול. על ממדי הטבח בנירים ידעה בזמן אמיתי. "חברים שלי נרצחו, ואנשים שאני מכירה מהקיבוץ נחטפו לעזה. עד שלא יחזירו את כולם אי אפשר לסכם שום דבר", היא אומרת. בינתיים ימים התחברו לשבועות, סמסטר רדף סמסטר, ואחרי תשעה חודשים השתנו סדרי בראשית . חן נקראה בדחיפות לחדר באוקטובר נולד 23- הלידה, וב בנה הבכור. איך סחבה כל כך הרבה זמן, ועוד בנסיבות שכאלה, שאלנו אותה, והיא ענתה: "ההתחלה הייתה מאוד אינטנסיבית, אבל כשנכנסתי לעניינים הצלחתי לשלב בין הדברים. אילוצי התפקיד הצבאי חייבו אותי לבצע התאמות בין הבית הזמני בקיבוץ אור הנר, הצבא והאוניברסיטה. נכנסתי ללופ של שגרת חירום, וכמובן זכיתי לעזרה מהסביבה הקרובה – המשפחה, החיילות והחיילים ביחידה, והחברים ללימודים. הסכמתי להמשיך ולתרום לצבא גם כאשר הנסיבות האישיות השתנו. כשמאוד מכוונים מטרה, ומצליחים איכשהו לצבור שעות שינה, שום דבר הוא לא בגדר הבלתי אפשרי. האם אני שיאנית ימי המילואים מבין המילואימניקיות? יכול להיות, אף

חן אוליקי מקבלת את תעודת ההוקרה מהאוניברסיטה. "שום דבר הוא לא בגדר הבלתי אפשרי"

דולר, תרומת שוחרי 1000 בסך וידידי אוניברסיטת בן-גוריון בארה"ב. סיפורה של חן הוא יוצא דופן ומעורר השראה. את בעלה גבע, בוגר אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הכירה בבאר שבע בזמן שגיבשה את עבודת המאסטר במדעי הבריאות. השבת השחורה תפסה אותם בדרום אפריקה, מבלים בירח דבש. ההחלטה להקדים את הטיסה לישראל התקבלה מיד. בדרכם לשדה התעופה כבר ריצדו על מסכי המכשירים 8- צווי ה החכמים שהיו ברשותם. חן עלתה 2023 באוקטובר 9- ב

תחזיקו חזק: חן אוליקי, סטודנטית לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וכדורעפנית מצטיינת בשורות 380 אס"א בן-גוריון, שירתה יום במילואים. ייתכן שהייתה ממשיכה ללבוש מדים עד להודעה חדשה אלמלא יצאה לחופשת לידה לאחר שהתחדשה בתואר נוסף – אימא לנבו. עוד סטודנטים וסטודנטיות 180 כמוה, ששירתו בשנת הלימודים ימים 236 " הקודמת "לפחות במילואים, קיבלו מענקי לימודים מיוחדים, בהוקרה על תרומתם לביטחון המדינה במהלך לימודיהם האקדמיים. כל אחד ואחת מהם קיבל מענק

פעם לא בדקתי באמת". בדצמבר 17 , ביום שלישי

18 נשים את זה במרכז |

, הציפו המילואימניקים 2024 והמילואימניקיות מבן-גוריון את אולם הסנאט ונכחו באירוע הוקרה שנערך לכבודם. היו שם סטודנטיות וסטודנטים על מדים שיצאו ל'אפטר' ובסיום האירוע חזרו ליחידותיהם.ן. והיו גם כאלה שהספיקו לטעום תקופה קצרה מחיי הקמפוס, ולפני שצללו למעמקי החומר זומנו שוב לשירות מילואים. "אנחנו מבינים את ההקרבה שלכם ואת המצב הבלתי אפשרי שמחייב אתכם לשלב מילואים עם לימודים וחיי משפחה", אמר סגן נשיא האוניברסיטה, ג'ף קיי, באירוע חלוקת מענקי הלימודים שגויסו ביוזמתו. "זו ההזדמנות להגיד לכם עד כמה אנחנו מעריכים אתכם. תודתנו נתונה לכל אחת ואחד מכם על מה שעשיתם למעננו וכנראה עוד תעשו".

ממדים ללימודים. סטודנטים-מילואימניקים יחד עם סגן נשיא האוניברסיטה ג'ף קיי ודיקנית הסטודנטים פרופ' ארנה אלמוג

19 | אבג

עוסקת בעיקר ד"ר כנרת שרפי, חברת סגל המחלקה לריפוי בעיסוק, אוהבת להכיר אנשים חדשים, אבל מתקשה בזיהוי פנים. לוקח קלינית עם מחקר והוראה. בשנת הלימודים הקודמת התחילה ללמד במחלקה החדשה לריפוי בעיסוק שנפתחה בבן גוריון. מחקריה עוסקים בילדים,

מדוע בחרת בתחום הריפוי בעיסוק? "רציתי לעסוק במקצוע טיפולי כדי לעזור לאנשים לשפר את איכות החיים שלהם. כמו כן, התפיסה השלמה של ריפוי בעיסוק שמתייחסת לגוף ולנפש, לקוגניציה וסביבה, התאימה לי מאוד. התחברתי למקצוע כבר במהלך התואר הראשון והחיבור רק התעצם עם השנים ועם התובנות על מורכבות התפקוד האנושי". מה גורם לך סיפוק בעבודה? "כשמישהו מצליח לבצע משהו שהיה קודם בלתי אפשרי מבחינתו. לשמחתי זה קורה לי באופן יומיומי. ילדים ואנשים שמחים זה הדבר שהכי כיף בעבודתי". למה דווקא אוניברסיטת בן-גוריון? "שאלה קלה, הדרום הוא ביתי. אני תושבת הנגב כל חיי, שנה במועצה 16 מתגוררת כבר האזורית רמת הנגב, עם שלושת ילדיי וגם הוריי חיים בדרום. כאן אני רוצה להיות, להמשיך להתפתח מבחינה מקצועית ולתרום מהידע שרכשתי בהכשרת הדור הבא של מרפאות בעיסוק. יש מחסור אדיר במטפלים ואנשי מקצוע בדרום

לה המון זמן להכיר ולזהות מישהו לפי הפנים שלו; "כך שאם תחבשו כובע או תעשו תספורת חדשה, אני כנראה לא אזהה אתכן, וסליחה מראש", היא אומרת בנימה מחויכת. ואם במקרה הופעתן בטלוויזיה, סביר להניח שלא תזכו לפידבק ממנה. לא משהו אישי, חלילה. היא פשוט הפסיקה לצפות שנה. "בגיל 25 בטלוויזיה לפני כבר הבנתי שהמכשיר הזה 20 יבזבז לי המון זמן בחיים, אז החלטתי להיפרד ממנו", היא אומרת ומורידה את המסך על מדיום התקשורת של ההמונים. אלא שכאן לא הסתיימו שידורינו. להיפך: היא נולדה בנגב המערבי וגדלה בבבאר סיימה תואר 2002- שבע. ב ראשון בריפוי בעיסוק באוניברסיטת תל אביב. את התזה לתואר שני עשתה באוניברסיטה העברית בירושלים, ואת הדוקטורט בריפוי בעיסוק השלימה באוניברסיטת חיפה. שנה היא עובדת 20- יותר מ כמרפאה בעיסוק בתחום התפתחות הילד ומשלבת עבודה

נוער ובוגרים עם אבחנות נוירו-התפתחותיות, כגון לקויות למידה, הפרעת קשב ופעלתנות יתר, אשר אובחנו על הרצף האוטיסטי. "אני מתמקדת בהבנת הקשרים בין האבחנות האלה ותפקודי הגוף שלהם כמו למשל, היבטים מוטוריים, סנסוריים, קוגניטיביים ורגשיים, ובין האתגרים שהם מתמודדים איתם בתפקוד היומיומי", היא מסבירה.

הדרום הוא ביתי. אני תושבת 16 הנגב כל חיי, מתגוררת כבר שנה במועצה האזורית רמת הנגב, עם שלושת ילדיי וגם הוריי חיים בדרום. כאן אני רוצה להיות, להמשיך להתפתח מבחינה מקצועית ולתרום מהידע שרכשתי בהכשרת הדור הבא של מרפאות בעיסוק

נשים את זה במרכז | 20

ד"ר כנרת שרפי, חברת סגל במחלקה לריפוי בעיסוק, היא פוסט-דוקטורנטית במחלקה למדיניות וניהול מערכות בריאות ומשלבת עבודה קלינית עם מחקר והוראה

הארץ וחשוב לי לקדם את שירותי הריפוי בעיסוק באזורנו. המחקר שאני עורכת במסגרת הפוסט דוקטורט, בהנחיית פרופ' נדב דוידוביץ', עוסק בנושא הזה". תובנה מתחום מחקרך? "כל אחד ואחת יכולים למצוא את הדרך שתתאים להם.ן ולפרוח בה. אבל כדי להרגיש טוב עם עצמנו ולהצליח במה שחשוב לנו, צריך קודם כל להתבונן פנימה, להכיר ולהבין את עצמנו, ואז גם לחקור ולגלות את הסביבה והעיסוקים שהכי מתאימים לנו ועושים לנו טוב. ברגע שאנחנו בטוב, אנחנו פנויים לעשות טוב עבור אחרים, לכן כשאני תורמת משהו לקידום איכות החיים של אנשים, אני מאמינה שהם יפיצו את זה הלאה בכל מיני דרכים". איך משלבים קריירה אקדמית עם ניהול חיי משפחה? "הסוד הגדול הוא לבחור את סדרי העדיפויות שלך ולתעדף בצורה נכונה את המשימות". מקורות השראה? "בודהיזם והדלאי למה, בגלל האהבה, החמלה והאקזיסטנציאליזם – אני שואפת להיות כל הזמן ברגע הזה, אך לא תמיד מצליחה".

| אבג 21

מטפסת למעלה יהיה חלק ממני. זה פשוט הבית שלי", היא אומרת בגאווה.

סופיה רוה, רכזת לענייני דוקטורנטים בבית הספר ללימודי מדבר על שם אלברט כץ, נולדה וגדלה במדרשת בן-גוריון בשדה בשעות הפנאי תמצאו | בוקר אותה על קיר הטיפוס המדברי בקרבת ביתה כשאומרים על מישהי שהיא מחוברת לנגב ומגשימה את חזונו של דוד בן גוריון, מתכוונים גם לסופיה רוה מבית הספר ללימודי מדבר על שם אלברט כץ בשדה בוקר. סופיה נולדה וגדלה במדרשת בן גוריון בשדה בוקר. הוריה למדו בתיכון לחינוך סביבתי ושם הכירו. לימים גם בנו את ביתם פה וכאן נולדה סופיה; כאן בילתה את רוב שנותיה (להוציא כמה שנים שחייתה באמריקה). לימודים היא סיימה בבית הספר צין ובתיכון לחינוך סביבתי במדרשה. "המקום הזה הוא תבנית נוף הולדתי, אני חלק ממנו והוא תמיד

אוניברסיטת בן-גוריון היא הבית השני שלה. את התואר הראשון והתואר השני בפילוסופיה עשתה אצלנו, ובמקביל עבדה כמתרגלת במחלקתה. הטיפוס כלפי מעלה נעשה מוחשי, כשהתנסתה בחוויה על קיר הטיפוס המדברי שבמדרשת שדה בוקר. על פי ויקיפדיה, טיפוס על קירות הוא ענף ספורט אתגרי שהפך לספורט .2024 אולימפי באולימפיאדת פאריס הספורטאים נעזרים בידיהם וברגליהם כדי להגיע בטיפוס לסופו של המסלול, וכדי להדק את אחיזתם בנקודות האחיזה משתמשים באבקה סופגת זיעה שהם מפזרים על ידיהם. מה משך אותה לתחום הטיפוס? אתם שואלים, וסופיה מתארת את השלבים מהרגע שנשבתה בקסמי הספורט האתגרי ועד שלימדה אחרים ללכת (ולטפס) בדרכה: "אחותי שמעט קטנה ממני מטפסת כבר שנים, והציעה לי להתנסות בטיפוס. מסתבר שהיא צדקה. טיפוס

"הנחלת ערכים של משמעת עצמית". סופיה רוה בפעולה (צילום: מאי רוה)

22 נשים את זה במרכז |

פרטיות וארגונים חינוכיים. תחת המטריה של הפדרציה הבינלאומית 500- לאסטרונאוטיקה פועלים כ מדינות. מטרתה 70- חברים מ העיקרית היא לקדם את שיתופי הפעולה הבינלאומיים בתחומי חקר החלל, הטכנולוגיה, המדע והחינוך. "התפקיד בוועדה מאפשר לנו לא רק לנתח את המידע המדעי, אלא גם לתרום לגיבוש מדיניות ולהשפיע על החלטות עולמיות בנוגע לנושאים בוערים כמו שינויי אקלים טבע," אומרת שמרית. "במסגרת התפקיד אנחנו הופכים את המידע המתקבל מלוויינים לכלי משמעותי ומשפיע בקביעת מדיניות, תוך שיתוף פעולה עם גופי חלל ותעשייה עולמיים. התחום הזה מאפשר לנו לשמש כמתווכים בין המדע לפרקטיקה וכמקדמי שיתוף פעולה בין-לאומי בתוקף תפקידה כראשת המשרד לתמיכה אזורית של ניהול מצבי חירום מטעם האו"ם, מובילה ד"ר ממן פרויקט חדש המתבסס על ניתוח של מידע לווייני בשילוב מערכות בינה מלאכותית, כדי להתריע מפני אסונות טבע, כגון שיטפונות, שריפות, ורעידות אדמה. הפרויקט מבטא את חזונה של ד"ר ממן לקידום טכנולוגיות מתקדמות בתחום של תצפיות על כדור הארץ ולהרחבת שיתופי הפעולה הבינלאומיים בתחומי הבינה המלאכותית והניטור הסביבתי. ברמה האוניברסיטאית, הפרויקט צובר תאוצה בשיתוף פעולה עם פרופ' דורית ניצן וד"ר סתיו שפירא, שתיהן מבית הספר לבריאות הציבור בבן-גוריון, ותכליתו היא לשפר את יכולות הניהול וההיערכות למצבי חירום, ובמקביל לתרום לחוסן הקהילות ברחבי העולם. במדע החלל והסביבה." נושאת עיניים לפרויקט חדש

על קיר הוא לא פעולה ספורטיבית מונוטונית, חסרת גיוון, כמו לדוגמה קפיצה לרוחק או הרמת משקולות. כשמטפסים כל מסלול הוא שונה, וכל אחד הוא כמו חידה שיש לפתור, פאזל שצריך לחשוב עליו. בקיצור מדובר בספורט שמפעיל את הראש לא פחות מאשר את שאר חלקי הגוף. זה הקסם בשבילי". ביצועיה היו מרשימים וכעבור שישה חודשים החלה בעבודתה כמדריכה בקיר הטיפוס. בעודה מתרגלת במחלקה לפילוסופיה, לימדה את הדורות הבאים של מטפסי קירות כיצד עושים זאת נכון. "ההרגשה של להדריך מטפסים, בייחוד כשמדובר בילדים, היא מאוד משמעותית בעיניי, כי חשוב להבין שמעבר לטיפוס עצמו מדובר בבניית הביטחון העצמי ובהנחלת ערכים של משמעת עצמית, ואלו כלים חשובים שהם ייקחו איתם להמשך החיים". עם סיום לימודיה התקבלה לעבודה כרכזת דוקטורנטים בבית-הספר ללימודי מדבר, ולדבריה "זוהי עבודה משמעותית שמאפשרת לי לעבוד עם אנשים מעניינים מכל העולם ולהושיט להם סיוע כמיטב יכולתי. שמחתי מאוד להיכנס למוסד מכובד ויציב, שגם קרוב לבית". מהו סוד הקסם של שדה בוקר? "השקט, האוויר הצלול, המרחבים הפתוחים; הטבע שמקיף אותך מכל עבר ותחושת הבטחון והשלווה". מקורות השראה? "הפילוסוף היווני אפלטון. הפילוסופיה המערבית מסתמכת על כתביו והוא השפיע עמוקות על איך שאני חושבת על העולם.'' תוכניות ושאיפות? "להכיר את עצמי טוב יותר, ולהגיע למצב שבו ארגיש שאני מבינה את מקומי בעולם. אני רוצה להיות חזקה יותר נפשית ופיזית, להוסיף ידע מבלי להוסיף מכאוב ולהוות עוגן לאנשים שאכפת לי מהם".

נוגעת בשמיים: ד"ר שמרית ממן, מנהלת המעבדה לחישה מרחוק ודימות פלנטרי באוניברסיטת בן-גוריון, נבחרה לתפקיד סגנית יו"ר ועדת התצפיות על כדור הארץ בפדרציה הבינלאומית IAF - לאסטרונאוטיקה ( International Astronautical ) המינוי אושר בכנס Federation השנתי של הפדרציה שהתקיים במילאנו, ותוקפו לשלוש שנים. הפדרציה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה היא ארגון בינלאומי מוכר בקהילת החלל, וממוקם 1951 שנוסד בשנת בפריז. משתייכים אליה סוכנויות חלל ברחבי העולם, מכוני מחקר, ואוניברסיטאות, כמו גם חברות יו"ר ועדת התצפיות על כדור הארץ בפדרציה הבינלאומית ) IAF לאסטרונאוטיקה ( כובשת את החלל ד"ר שמרית ממן, מנהלת המעבדה לחישה מרחוק ודימות פלנטרי, מונתה לתפקיד סגנית

| אבג 23

שווה ציטוט

בעיניי, פמיניזם כולל הכל. זהו צדק חברתי, צדק פוליטי, צדק מיני, זה הקשר בין רפואה, ספרות, פוליטיקה, כלכלה, פסיכולוגיה והיסטוריה. פמיניזם הוא כל אלה. אי אפשר להבין את הדיכוי של נשים בלעדיהם ד"ר נוואל אל סעדאווי, פסיכיאטרית, סופרת ופמיניסטית מצרית (מתוך ויקיפדיה)

עלינו ליצור שיח מאופק שמאפשר הבעת דעה בלי איומים, שיש בו מקום למחילה ולסליחה, שיח שמחזק את המחויבות שלנו לאהבת האדם רונה רמון ז"ל, זוכת פרס ישראל למפעל חיים לשנת תשע"ט (מתוך 2018) ראיון במעריב

האתגר הוא לא להיות מושלמת, אלא להיות שלמה עם עצמך ג'יין פונדה, שחקנית קולנוע ואקטיביסטית אמריקאית

אני מרגישה שסיפרו לילדות צעירות שהן צריכות להיות נסיכות שבריריות. זה בולשיט. אני לגמרי מעדיפה

מבחינתי אהבה היא הדברים הקטנים שבחיים: ארוחת ערב משותפת, עקביות, נוכחות מישל אובמה, משפטנית וסופרת, לשעבר הגברת הראשונה של ארה"ב

להיות הלוחמת אמה ווטסון, שחקנית ופמיניסטית אנגלייה

הביטחון העצמי של אישה הוא נשק רב עוצמה נגד ספקות וביקורת אלינור רוזוולט, דיפלומטית, שגרירה באומות המאוחדות, ואשתו של הנשיא פרנקלין רוזוולט

התנועה הפמיניסטית לא חוללה מלחמות, לא הרגה מתנגדים, לא הקימה מחנות ריכוז, לא הרעיבה אויבים, לא נהגה באכזריות. המאבקים שלה הם למען חינוך, זכות הצבעה, תנאי עבודה טובים יותר, ביטחון ברחובות, טיפול הולם בילדים, רווחה חברתית, מרכזים לקורבנות אונס. אם מישהי או מישהו אומרת 'אני לא פמיניסט/ ית', אני שואלת: למה? מה הבעיה? דייל ספנסר, סופרת ופמיניסטית אוסטרלית (מתוך ויקיפדיה)

נשים לא צריכות למצוא את הקול שלהן – יש להן קול, והן צריכות להשתמש בו, כדי לעודד אנשים להקשיב להן. זה זמן מעולה להמשיך להאיר נשים על פועלן, ולהעצים אנשים שתומכים בהן, כולל גברים רייצ'ל מייגן מרקל, חברה במשפחת המלוכה הבריטית, שחקנית קולנוע וטלוויזיה לשעבר (מתוך פורום הקרן )2018 , המלכותית

הם חשבו שהכדורים ישתיקו אותי, אך הם נכשלו. הם חשבו שהם ישנו את מטרותיי ויחסלו את שאיפותיי, אך דבר לא השתנה בי מלבד זה: החולשה, הפחד וחוסר התקווה נעלמו. במקומם נולדו כוח, עוצמה ואומץ מלאלה יוספזאי, פעילה למען זכויות האדם בפקיסטן וכלת פרס נובל לשלום נורתה בראשה 14 ; בהיותה בת 2014 לשנת על-ידי מחבלי הטאליבן

נשים את זה במרכז | 24

אני מניחה שיכולתי להישאר בבית, לאפות עוגיות ולשתות תה, אבל מה שהחלטתי לעשות היה מילוי ייעודי המקצועי, שבו עסקתי לפני שבעלי נכנס לחיים הציבוריים הילארי רודהאם קלינטון, מדינאית, לשעבר מזכירת המדינה של ארה"ב כשדלת אחת שמובילה לאושר נסגרת, אחרת נפתחת, הבעיה היא שאנחנו הרבה פעמים ממשיכות להסתכל על הדלת הסגורה ולא רואות את זו שנפתחה הלן אדמס קלר, סופרת ופעילה חברתית מארה"ב

לרצון שלי להצחיק ולגעת בלבבות של האנשים באוקטובר 7 התווסף מאז הצורך לזעוק למען שחרור החטופים, ובאחת הפעמים שהגעתי לגבול עם עזה בקעה מתוכי צעקה שלא כולם אולי אהבו לשמוע. כשהייתי 'לימור' הייתי קונצנזוס, וזה כנראה השתנה. העובדה שאוניברסיטת בן-גוריון בחרה בי היא סוג של אמירה שממלאת אותי גאווה אורנה בנאי, שחקנית וקומיקאית, זוכת 2024 אות בן-גוריון לשנת

בדרך שלי אני בוחרת לתקן ולא לצעוק צעקה, אני רק מנסה להוות דוגמה לטוב ולאנושיות מרים פרץ, אשת חינוך, בוגרת אוניברסיטת בן-גוריון, כלת פרס 2018 ישראל למפעל חיים לשנת כשאני יכולה לעודד את השותפים שלי לכתיבה, בין אם הם גברים או נשים, לחשוב בצורה פמיניסטית, זה המפתח להצלחה בעתיד" מינדי קאלינג, שחקנית וכותבת אפרו-אמריקאית

| אבג 25

קמפוקוס תמונות מחיי האוניברסיטה כפי שנקלטו בעדשת מצלמתו של דני מכליס

26