עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
עם המחשב הנייד, המחברות והטבלאות ולומדת. זו הדוגמה הכי טובה שאני יכולה לתת לילדים שלי ולקוות שהם תמיד ישאפו למצוינות". האם חל שינוי בהתייחסות העולם החרדי לקידום נשים בתחומי ההשכלה הגבוהה? "היחס של החברה החרדית להשכלה גבוהה השתנה מאוד עם השנים. נשים יותר מכוונות ללימודים גבוהים ולרכישת מקצוע, וכבר לא נדיר למצוא נשים עם תואר אקדמי, בעיקר במסלולים הנפרדים המיועדים "גאווה גדולה להשתייך לתוכנית מנדל במנהיגות חברתית. זוהי זכות ענקית להיות חלק ממנה. אני החרדית היחידה השנה, ואולי הראשונה בתולדות התוכנית בכלל. אני מקווה שיגיעו עוד אחריי". איך ניתן לשלב יותר נשים חרדיות בלימודים גבוהים? "רוב הנשים החרדיות הולכות לאקדמיה כי הן צריכות מקצוע, מיעוטן פונות לאקדמיה כדי להעשיר את הידע שלהן או כי הן חולמות על קריירה אקדמית. ככל שייפתחו יותר תוכניות ומסלולים שיענו על הצרכים של נשים חרדיות – הן תגענה". ומה באשר להשתלבותם של גברים חרדים בלימודים גבוהים? "לצערי קיימת בעיה ממשית בשילוב גברים חרדים באקדמיה, ואחוזי הנשירה שלהם הם גבוהים. איך מקרבים אותם לאקדמיה? זו סוגיה שצריך לתת עליה את הדעת". לאוכלוסייה החרדית". ומה לגבי תרומתה של אוניברסיטת בן-גוריון להצלחתך?
מיכל מנהיימר מדלגת בהצלחה בין כמה עולמות. היא מגיעה אלינו מבית חרדי בבני ברק, ולצד לימודיה לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון, במסגרת תוכנית מנדל למנהיגות חברתית, מטפחת קריירה בתחומי היזמות החברתית. כרטיס הביקור שלה מרשים. מדובר באישה אמיצה; פורצת דרך בכמה תחומים. בעולם החרדי בנתה לעצמה שם כאשת קריירה מצליחה שיודעת להזיז עניינים. בין שלל עיסוקיה יזמה והנחתה סדנאות המיועדות לנערות חרדיות הנתונות בסיכון. בין השאר העבירה סדנה בשם "עסוקה" לנערות חרדיות שנשרו ממסגרת לימודים ולרוב איבדו גם את המסגרת החברתית. חלקן התנתקו מהמשפחה ומצאו את עצמן לבדן בעולם, ללא מודל נשי שיוכלו להזדהות איתו. ההרצאות והיחס האישי שהעניקה לחניכות הקורס היו בשבילן כמו אור בקצה המנהרה. כמה מהן מקפידות לשמור איתה על קשר. מנהיימר סיימה בהצטיינות לימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן, ובימים אלה לומדת תואר שני במנהיגות MBA בתוכנית מנדל - חברתית, במסגרת הפקולטה לניהול על שם גילפורד גלייזר. מיכל מתגוררת בבני ברק, אם לחמישה ילדים. שני בניה הגדולים משרתים בצבא, שלושת ילדיה הצעירים לומדים במסגרות חרדיות – "חיידר" ובית יעקב. היא מגדירה את עצמה חרדית ישראלית. ספרי לנו על האתגרים שהתמודדת איתם בדרכך לעולם האקדמיה?
"היו לי כמה חסמים. הראשון, דווקא במעגלים המשפחתיים. אני דור ראשון להשכלה במשפחה שלי. ההורים שלי מאוד מעריכים ידע, לימודים היו ערך משמעותי אצלנו בבית, אבל כשרציתי כנערה בוגרת לכוון את עצמי לאקדמיה הוריי אמרו 'קודם תתחתני ותלדי ילדים'. ואכן, את התואר הראשון התחלתי די מאוחר, בזמן שהייתי כבר אמא לארבעה בנים, כשהרביעי רק נולד. "החסם השני היה מנטלי. לא היה מישהו או מישהי בסביבתי שיכולתי להתייעץ איתו או איתה. כשנפתח מסלול אקדמי ייעודי לנשים חרדיות בבני ברק (בחסות האוניברסיטה הפתוחה), פתאום החלום של ללמוד באוניברסיטה היה קרוב לבית שלי, ונעשה נגיש עבורי". ואז המשפחה עברה כברת דרך לקראתך? "חד משמעית. בלי התמיכה המשפחתית לא הייתי מסיימת את הלימודים, בטח לא בהצטיינות. הייתה העזרה הטכנית של לשמור על הילדים, לעזור בתקופת מבחנים, והייתה העזרה המוראלית – הגאווה של כל בני המשפחה והעידוד שלהם. בתואר השני זכיתי ב'פרס מאור למעורבות חברתית', ובטקס הסיום השתתפו בשמחתי שלושה דורות מהמשפחה שלי". ומה קורה היום, איך משלבים קריירה עם ניהול חיי משפחה? "העזרה מהבעל משתלבת עם תחושת השליחות שדוחפת אותי במעלה ההר. פעם הייתי יוצאת לבית קפה כדי שיהיה לי שקט ללמוד, עם הזמן הבנתי שאני מפספסת בגדול. היום אני יושבת בסלון הבית בבני ברק,
10 תעוזה מנצחת |
Made with FlippingBook - Online catalogs