עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

המאתגרת שעברה עליה: "אני רוצה להודות ללורן אזרד זוזות, מנהלת תוכנית עמיתי הדוקטורט ומלגות חו"ל בקרן אייסף, ולעמיתיה בקרן. הם דאגו לשלומי במהלך המילואים, גייסו כספים עבור משרתי מילואים וסייעו לנו בדרכים נוספות". ואחרונה אחרונה חביבה: "אני רוצה להגיד תודה לעדן, האישה שאיתי, על התמיכה, ההכלה הרגשית והדאגה האינסופית. בלעדיה ובלי שאר בני המשפחה היה קשה מאוד לעבור את החודשים האחרונים".

כוחות' מצומצם. בכלל לא היה פשוט".

לארגן מובילים שיניידו את הכלים הכבדים, ועוד משימות שלא נגמרות". תנאי הפתיחה הקשים לא ריפו את ידיה, ולשמחתה המשימות הראשונות הוכתרו בהצלחה שעות. "מאותו יום, 24 כעבור ובמשך חודשיים וחצי, עבדנו סביב השעון. כמעט לא ראינו את הבית. אי אפשר להתעורר בבוקר ולא לתפקד. אי אפשר לכרוע תחת העומס ואי אפשר לעזוב הכול כדי לנוח ולהתנתק. אם הלוגיסטיקה 'תזייף', החיילים בחזית לא יוכלו לתפקד: לא יהיה אוכל, לא יהיה ציוד, ולא תהיה תחמושת. זו עבודה עם שליחות ענקית. הלוחמים האמיצים שלנו מסכנים את החיים שלהם בתנאים לא תנאים, והתפקיד שלי הוא לדאוג שלא יחסר להם דבר". במבט לאחור ברור לה שאיחוד הכוחות וההתגייסות הכללית האפילו על כל הקשיים: "התקופה הייתה מורכבת, אבל אלה שאפשרו לנו לעבור אותה בהצלחה הם הא.נשים. היינו רגישים אחד כלפי השני, וכאשר מישהו התלונן על קשיים, מישהו אחר תמיד הרים אותו. זה היופי האמיתי בעם ישראל ובצבא שלנו". במהלך חודשי הלחימה הראשונים, השירות הצבאי תפס אצל בר את המקום הראשון. מטבע הדברים, עיסוקיה האחרים נדחקו הצידה. במכון השינה שהיא מנהלת בבית החולים אסותא בבאר שבע "התעוררו" למציאות חדשה. "שישה מתוך תשעת הטכנאים שלי גויסו למילואים, והדאגה לשלומם השתלבה עם הרצון למזער את הפגיעה במטופלים. נאלצתי לתפעל את מכון השינה מרחוק, עם 'סדר

ככל שהזמן עבר, ושירות המילואים נמשך, התווספו הרבה חששות בנוגע לעבודת המחקר שלה במחלקה למדעי החיים. "לפספס עבודה של כמעט שלושה חודשים מהדוקטורט זה אירוע מלחיץ", היא אומרת בגילוי לב. "מדי פעם שאלתי את עצמי, האם זה יפגע לי במחקר ובקריירה? האם אצליח לסיים בזמן? זו הזדמנות טובה להודות לחבריי הסטודנטים במעבדה שתמכו, עזרו ודאגו לי, ותודה ענקית למנחים המדהימים שלי באוניברסיטה - ברק וענת, על האנושיות, ההבנה והדאגה האינסופית. הם דאגו בלי סוף לשלומי, ניהלו איתי שיחות מוטיבציה, ואמרו לי לא לדאוג מהמחקר כרגע. הם הבטיחו לדאוג לכל מה שצריך כדי שאצליח ובכך הפיגו את חששותיי בהקשר ללימודים. ואכן כך היה. לשמחתי, זכיתי ללמוד מהם - על מדע ועל החיים עצמם". תודתה של בר נתונה לגורמים נוספים שהקלו עליה את התקופה פעמיים, פרקתי את התיק של הטיסה ובמקומו הכנתי תיק למילואים; סידורים אחרונים ויצאתי לדרך 7- במוצאי שבת של ה באוקטובר הייתי אמורה לטוס לכנס מחקרי ביוון, התיק כבר היה מוכן. ואז, בלי לחשוב

כרטיס ביקור

עוד בלימודיה לתואר ראשון בלטה בר בהצטיינותה והשתתפה בתוכניות המצטיינים 'דקלים' ו'אשלים'. תוכניות אלה אפשרו לה כבר במהלך התואר הראשון לעסוק במחקר לקראת לימודי מאסטר. בהמשך התקבלה למסלול דוקטורט ישיר במחלקה למדעי החיים וכיום היא חוקרת בתחום הביולוגיה המולקולרית של סרטן, בהנחייתם של פרופ' ענת בן צבי ופרופ' ברק רוטבלט. לאחרונה, זכתה במלגת קרן אייסף התומכת בדוקטורנטים בארץ ובחו"ל בתחומי המדעים. בר גדלה בפנימייה שהוריה מנהלים בקריית ביאליק. היא שהתה ילדים בסיכון 13 במחיצתם של שעזרו לה לפתח אמפטיה לאלו שלא קיבלו את אותן הזדמנויות כמוה. כבר בשלב מוקדם היא התעניינה בלימודים בדגש על תחומי המדע.

| אבג 7