עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

השילוב בין המילואים, המחקר וההוראה באוניברסיטה ובין חיי משפחה מאתגר אותי בכל שבוע מחדש. אין לי תאריך שחרור באופק וסביר להניח שהשילוב הכמעט בלתי אפשרי הזה ילווה אותי ועוד רבים מאיתנו עוד זמן רב

התפקיד עצמו מאתגר ודורש לא אחת התמודדות עם מצבי חירום ועבודה תחת לחץ מתמיד. התמזל מזלי לשרת עם חבורה מדהימה של לוחמים ולוחמות בסדיר ובמילואים, עם מוטיבציה 'משוגעת' ויכולות טכניות מעולות. הידיעה שאנחנו מצליחים להגן על כוחותינו הפועלים על הקרקע הסבה לנו סיפוק רב". היא עדיין במילואים, משרתת מספר ימים בשבוע. מגיעה לאוניברסיטה כדי לעבוד וללמד, ומשם ממשיכה לבסיס לטיסות ולכוננויות. "זה מאתגר מאוד, כי אני יודעת שהחשיבות העליונה כרגע היא במילואים, אבל אני גם רוצה להיות בקמפוס ולתת את אחוז בשביל הסטודנטים 100- ה שאני מלמדת במהלך הסמסטר", היא מדגישה. "הם יודעים שאני במילואים ומבינים את אילוצי לוחות הזמנים שנגזרים מכך. הקושי האמיתי הוא במעבר מהמילואים לחיי המשפחה". ל' מביטה בתמונות הרבות של בנה ובעלה שתלויות במשרדה. "אני מתגעגעת אליהם המון. עכשיו המצב יותר טוב כי הלו"ז שלנו פחות אינטנסיבי ואני מצליחה לראות אותם בתדירות גבוהה יותר. אבל בתחילת הלחימה היה עמוס וקשה מאוד. הריחוק מהמשפחה מאוד בעייתי. אי אפשר להסביר לפעוט בן פחות משנתיים למה אמא לא בבית שבועיים ברציפות. ואז עוד שבועיים. כשחזרתי בפעמים הראשונות הביתה לקח לו זמן להיפתח אלי

היא אמא על בסיס קבוע, מילואימניקית בשגרה ובחירום ובין לבין משלימה דוקטורט בפקולטה למדעי הנדסה. זה שילוב מאתגר בשגרה ועוד יותר מכך בעת מלחמה. בפתיחת המלחמה שהתה ל' בטיול משפחתי בחו"ל. "אלו היו שבועיים מושלמים. הנופים היו יפהפיים, הילד התנהג למופת, הכול הלך חלק", היא מתרפקת בערגה על באוקטובר. 7- הימים שקדמו ל אבל האידיליה נקטעה בפתאומיות כשלמרות המרחק, האפליקציה של פיקוד העורף טעתה לזהות שהם עדיין בבאר שבע, והעירה אותם בבוקר יום שבת באזעקה. "בהתחלה לא הבנו מה קרה, חשבנו שזו טעות. את שאר היום העברנו דבוקים למסכי הטלפון באתרי החדשות, תוך שאנחנו מנסים 'לתפעל' פעוט. היחידה הצבאית שלי ידעה שאני בחו"ל; במסגרת התפקיד אני צריכה להיות זמינה תמיד, אז אני מודיעה להם מראש מתי אני בחו"ל או לא זמינה בכלל. הם ידעו שאני עתידה לחזור ביום שני וניסו להרגיע אותי שבסדר. ביום שלישי אני כבר משובצת לטיסה מבצעית והם מחכים לי". במסגרת השירות במילואים, ל' היא קצינת הפעלה במערך הלוחמה האלקטרונית (ל"א) של חיל האוויר, ביחידת עורבי השחקים. "המערכות שלנו מוטסות על גבי מטוסי הקרנף ) וחשוב להבין C-130 (הרקולס שלאורך כל המלחמה המטוסים האלו טסו בעיקר למטרות ל"א.

חזרה, והוא ממש כעס שעזבתי. בעלי הוא הסלע שלי בהקשר הזה, בלי התמיכה שלו אני לא יודעת איך התקופה הזו הייתה נראית. וכמובן סבא וסבתא שבפועל ' ברגע 8 פשוט הוקפצו אלינו ב'צו שיצאתי למילואים". כשהיא לא במילואים ל' מתרגלת סטודנטים לתואר ראשון ועובדת על הדוקטורט שלה בהנדסה. "היה מאוד קשה לחזור לסוג של שגרה. הסטודנטים הם מבחינתי קרן אור במהלך השבוע, כי המהפך שהם עוברים מתחילת התרגול עד סופו הוא מאוד מספק. מ'אין לנו מושג מה קורה פה' ופאניקה קלה הם פתאום יוצאים מהכיתה כשהם בטוחים יותר בעצמם וביכולות שלהם". מנגד, החזרה לשגרת המחקר יותר קשה, כעולה מדבריה: "בדוקטורט את זו שצריכה להניע את עצמך. זו לא עבודה שגרתית שבה דברים קרו בזמן שהיית במילואים. אם את לא עובדת, אף אחד אחר לא עובד בשבילך. אז עכשיו אני מנצלת כל דקה שיש לי כדי להדביק את הפער". ל' חוקרת אלמנטים ביולוגיים מזווית הנדסית, ומתקשה להסתיר את התלהבותה כשמבקשים ממנה להסביר בכמה משפטים במה דברים אמורים: "הטבע עושה דברים מדהימים, והוא מתפתח במשך אלפי שנים כדי להתאים כל אלמנט לפונקציה ספציפית. אנחנו פשוט בודקים מה הוא עשה ואז מנסים לחשוב איך זה תורם למטרה. משם אפשר לקבל השראה לכל מיני אפליקציות הנדסיות".

16 נשים את זה במרכז |