עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

על חוויית החיילים הקרביים, על גורמי הדחק שהם מזהים, ועל הזיקה בינם לבין הקשרים חברתיים-תרבותיים ספציפיים". המחקר מציע מגוון פתרונות פרקטיים להתערבות ומתן מרחב מתאים לפירוק החוויות המורכבות הללו, וחשוב מכל,

מחקר ראשון מסוגו, פרי עבודתם של ליאור לנדר, פרופ' אפרת הוס, ופרופ' אילת הראל, בוחן את הקשיים שחוו חיילי מילואים קרביים שגויסו בצו בעקבות השבת השחורה של 8 באוקטובר. אחת ממסקנות 7 המחקר מצביעה על כך שרשויות המדינה צריכות לעשות יותר למען חיילי וחיילות המילואים בשובם משדה הקרב – לתמוך בהם ולסייע להם הרבה יותר מכפי שקורה כיום. "למיטב ידיעתנו, רק מעט נכתב על האופן שבו מגדירים החיילים את חוויותיהם ואת המעברים החדים בהקשרים חברתיים", אומרת פרופ' אילת הראל מהתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן גוריון. היא ושניים מעמיתיה – פרופ' אפרת הוס וליאור לנדר, עובד סוציאלי בעל תואר שני וחייל מילואים ביחידה קרבית, ניתחו את המעברים שחווים חיילים קרביים – מזימונם לשירות, דרך שדה הקרב, וכלה בשובם הביתה – במטרה להפיק לקחים לקראת קליטתם חזרה עם שובם ממבצעים וממלחמות. מסקנותיהם התפרסמו במאמר שהתפרסם בכתב עת אקדמי בחו"ל והותאם לתקופה הנוכחית. "המוטיב המרכזי שחזר בראיונות", מוסיפה פרופ' אפרת הוס מהמחלקה לעבודה סוציאלית ע"ש שפיצר, "הוא קונפליקט עמוק בין נרטיבים תרבותיים קולקטיביים ואישיים, שמעורר דילמות ומתח בכל אחד משלבי המעבר. ההתמקדות בהקשר התרבותי, להבדיל מטראומה, שופכת אור חדש

חוויות שונות בלעדיו. לדברי פרופ' הראל, "המעברים הללו מורכבים וקשים, וכל מי שנשאר ונשארת בעורף צריכים לחשוב איך הם מקבלים חזרה את חיילי המילואים. איך קולטים אותם חזרה לחיי השגרה, לזוגיות, למשפחה, לעבודה, ללימודים האקדמיים ולכל מעגלי החיים של מי שנותרו מאחור". חברי צוות המחקר מציינים כי השירות הצבאי הקרבי מגדיל את החשיפה לטראומה, ומהווה קריטריון באבחון הפרעת דחק פוסט-טראומטית (פוסט טראומה). עם זאת, רוב החיילים המשרתים במבצעים ושבים הביתה ממלחמות, אינם מפתחים פוסט-טראומה. ובכל זאת יש להיות ערים לאפשרות זו. החיילים מתארים את הקונפליקט הפנימי שלהם, קרועים בין המחויבות שלהם למשפחתם והמחויבות שלהם ליחידה. כך למשל, סיפר אחד מהם: "אז, לא הייתי אבא, אבל במלחמה שאחר כך הייתי אבא, וזאת היתה בעיה. היה לי קשה מאוד לעזוב את הבת שלי. איך שלא תסתכל על זה, קשה לעזוב את המשפחה, אבל אני מנסה להזכיר לעצמי שיש לי חובה לחיילים שלי, וגם למדינה". בשלב הזה, התגובה העיקרית היא חיובית: מפגש עם אחים לנשק והצטרפות ליחידה, שמשמשת במידה מסוימת כמשפחה שנייה. הדבר פועל לשכך את החששות הגוברים מפני הלחימה הצפויה. לעומת זאת, הכאוס וההמתנה בעת ההתארגנות למבצע ולקרב,

לשיתוף בהן. הוא מוקדש לכל חיילי וחיילות המילואים הישראלים באשר הם. תכליתו לייצר תובנות תיאורטיות, מענים ומּודעות לקראת חזרת מספר אדיר של חיילי מילואים לשגרה לאחר סיום המלחמה. במהלך שירות מילואים ממושך, אדם עובר מהמציאות השגרתית של חייו, למציאות חלופית, חווה חוויות חזקות ומשמעותיות, ואז חוזר למציאות השגרתית. הוא אמור להשתלב במציאות הקודמת, לכאורה – אך במצבים רבים, הוא כבר לא אותו אדם. יתרה מכך, כל מי שנותרו מאחור, באזרחות ובעורף, התקדמו בכיוונים שונים וחוו פרופ' אילת הראל: "כל מי שנשאר ונשארת בעורף צריכים לחשוב איך הם מקבלים חזרה את חיילי המילואים. איך קולטים אותם חזרה לחיי השגרה, לזוגיות, למשפחה, לעבודה, ללימודים האקדמיים ולכל מעגלי החיים של מי שנותרו מאחור״

>>> המשך בעמוד הבא

| אבג 13