עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

תלמדו מאיתנו

מרצים וחוקרים בכירים, חברי הסגל האקדמי, משחזרים את היום הראשון שלהם מיוחד | באוניברסיטה לקוראי 'אבג'

המערכת שקיבלתי היתה קבועה לכל השנה הראשונה, ולמרות שהיינו כחמישים סטודנטים, למדנו קורסים כמו חדו"א (חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי), שבו השתתפו איש בקבוצות הוראה שונות. לא 900 כמעט יכולתי לזהות מי מהסטודנטים שייך להנדסה כימית. הקמפוס של הטכניון הוקם על הר, וההרצאות היו בכל מיני בניינים, שאליהם הובילו שבילים קטנים וחמודים עם אבנים קטנות, בדרך כלל בין עצי אורן. לא היה זמן ליהנות מהנוף, רצתי מבניין לבניין וניסיתי למצוא את הכיתות שלי, ואפילו יותר מזה - לתפוס מקום בתוך הכיתה. אני זוכרת שהיה בלגן גדול. בשיעור הראשון בחדו"א המרצה דיבר בסינית, ואני שאלתי את עצמי בשביל מה רציתי להרשם בכלל. הרגשתי מאד בודדה, השרירים ברגליים כאבו מהמירוץ בין הכיתות, בדירה שלנו לא היה אוכל בכלל וגילינו שאנחנו לא יודעים איפה המכולת. אני זוכרת בעיקר פחד גדול מאד, וחרדה, ותחושה שכל זה גדול עלינו. כמו תמיד במצבים כאלה, תוך כמה שבועות הכרתי את כל בני השנתון שלי. בת הזוג שלי ללימודים היא אחת החברות שנים אחרי היום 23 , הטובות שלי היום הראשון ההוא, ולזמן שבילינו בטכניון יש לנו בעיקר נוסטלגיה. הלימודים בטכניון היו קשים מאד, אבל בין הקורסים שהכי הלהיבו אותי היה קורס של תרמודינמיקה, והנה היום סגרתי מעגל ואני מלמדת תרמודינמיקה במחלקה לכימיה באוניברסיטת בן-גוריון, מה שמשמח אותי במיוחד, ויעידו הסטודנטים.

פרופ' מאיה בר סדן, המחלקה לכימיה היום הראשון שלי באוניברסיטה היה , במחלקה להנדסה כימית 1996 בשנת בטכניון. בשבוע שקדם לתחילת הלימודים, עברנו (בן זוגי ואני) לדירה הראשונה שלנו מחוץ לבית ההורים. היינו עמוסים בחומרי ניקוי, כלי מטבח של הסבתא, מגבות שאף אחד מההורים שלנו לא רצה וגם פח זבל פלסטיק חדש שנקנה עבורנו בהום סנטר (ויש לי עד היום, משום מה). הדירה שקיבלנו היתה מלוכלכת, וקרצפנו אותה בחומרי ניקוי שונים. ביום הראשון שלי בלימודים, כל מה שיכולתי להריח היה חומרי הניקוי החריפים שבהם השתמשנו בשבוע קודם.

פרופ' עלי נוג'ידאת, מנהל בית-הספר הבינלאומי ללימודי מדבר על שם אלברט כץ , מיד עם סיום התיכון, קיבלתי 1976 בקיץ מכתב שבישר על כך שקיבלו אותי למחלקה לביולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כולם השתתפו בשמחתי, אך באותה נשימה הביעו דאגה בנוגע לשאלה "מאיפה יבוא הכסף?". המשפחה והחברים התגייסו לעזרתי. קרוב משפחה שהיה קבלן בניין הבטיח להעסיק אותי אצלו במשך ארבעה חודשים. וכך אמנם היה. חסכתי מעט כסף, אפילו קניתי תיק ג'ימס-בונד. עם לא מעט מלגות מן האוניברסיטה

קורות חיים | 10