עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
הרכב מנצח מרצים של האוניברסיטה עושים מדי פעם אתנחתא מוסיקאלית ומנגנים בעיקר רוק ורית'ם אנד בלוז', ולפעמים "אנחנו אוהבים בעיקר מוסיקה שעליה גדלנו ומנסים להרגיש קצת יותר צעירים", הם אומרים | גם סגנונות אחרים ופורטים על מיתרים מוכרים
בנגינה בקלידים, הדס משה בראט, מן המחלקה לקשרי ציבור, בשירה, וד"ר קובי מורבינסקי, מהנדסת תעשייה וניהול, גם הוא עם גיטרה. כל שבוע או שבועיים, בהרכבים שונים, נפגשים המרצים ומנגנים בעיקר רוק ורית'ם אנד בלוז', ולפעמים גם סגנונות אחרים. "אנחנו אוהבים בעיקר מוסיקה שעליה גדלנו ומנסים להרגיש קצת יותר צעירים", הם אומרים ופורטים על מיתרים מוכרים.
השתלט נושא המוסיקה על השיחה. ואין זה פלא: וורן הוא בסיסט שניגן בצעירותו באופן מקצועי בלהקת פיקוד צפון ובלהקת הנח"ל. אחרי הארוחה וורן הזמין את אילן למעבדתו, שהיא גם סוג של אולפן-הקלטות, ומאז הם מנגנים ביחד. בהמשך הצטרפו לאתנחתא המוסיקלית ד"ר אורן שריקי, מן המחלקה למדעי הקוגניציה והמוח, עם גיטרה, ד"ר יניב ציגל, מן המחלקה להנדסה ביו-רפואית,
רובנו רצים מדבר אחד לשני בקצב מסחרר. עבודה, ילדים, הורים מזדקנים, סידורים, ענייני בריאות, ועוד ועוד. בעידן שלנו, שבו אנחנו זמינים לכולם בכל מקום ובכל שעה, קשה מאוד למצוא קצת שקט, נדמה שבכל רגע מישהו רוצה מאיתנו משהו. כל זה נעלם כשמתחילים לנגן, ובמיוחד כשמנגנים בקבוצה. העולם עורג למלודיה, הרמוניה, קצב וגרוב, המבטא תחושת קצב או סווינג. כשזה עובד ומצליחים "לשבת טוב" ביחד, נוצר חיבור חזק ולא רוצים ללכת הביתה. לפני קצת יותר משנה, כשפרופ' חיים היימס עוד היה הדיקן של הפקולטה למדעי הרוח והחברה, הוא יצר מסורת יפה של ארוחות- צהריים קטנות ואינטימיות שבהן נפגש עם חמישה או שישה חברי סגל ממחלקות שונות של הפקולטה למטרת היכרות וגיבוש. לאחת מארוחות-הצהריים הוזמנו פרופ' אילן דינשטיין, מן המחלקה לפסיכולוגיה, ופרופ' וורן ברודסקי, מן המחלקה לאמנות. מהר מאוד
האקדמיה למוסיקה | 16
Made with FlippingBook PDF to HTML5