עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

מתוך “צינורות” בהוצאת עם עובד, מיוחד לקוראי ‘אבג’ | ניילון

וכל המכנסיים שלך יתמלאו בבוץ. וכשתבוא להחליף את המכנסיים והתחתונים שלך בזוג נקי ויבש...”. הסמל ניגש למיטתו של בוגמלסקי, פתח את התרמיל שהיה מונח עליה והעלה על פניו הבעה הפתעה מעושה. “תגלה שבגלל הניילון הגרוע שלך גם הם רטובים, זה בטח יצחיק אותך גם אז, יא אפס, כשתלך עם טון של בוץ בתחתונים, כמו איזה תינוק שעשה במכנסיים”. “בוגמלסקי זילזל בחשיבות הניילון, ובגלל זה ישמור עוד שעתיים הלילה. חניך תורן, תרשום. יש כאן עוד חכם

פרצוף כמו שלך לא הייתי צוחק”. הסמל פנה חזרה לאלון, מבט עיטי בעיניו. “זה נדמה לי, חסין, או שאתה באמת בוכה?”. “לא, המפקד”. “חסין, אתה בן-אדם עלוב, חייל עלוב, ומניילן עלוב”. הסמל צעק עכשיו, וטיפות רוק מפיו ניתזו על פניו של אלון. מגען היה צורב כמגעה של חומצה. חומצה המאכלת הכול. “אני לא יכול לעשות ממך גבר, זה גם אלוהים לא יהיה מסוגל. אבל אני אעשה ממך חייל. מחר בבוקר אני רוצה לראות את כל זוגות התחתונים

הסמל לקח את תחבושתו המנוילנת של אלון ודחף אותה לתוך הדלי. בועות הופיעו על פני המים. הסמל התעלם מהן והמשיך ללחוץ על התחבושת לקרקעית, חיוך מזלזל על פניו. אלון לא הצליח להחניק בתוכו את התחושה שהסמל מנסה, בלי כל סיבה, להטביע את תחבושתו, תחבושתו האישית. זרם הבועות הפסיק. הסמל הוציא את ידו מהגיגית ובחן את הגווייה הלחה בבוז. “לזה אתה קורא ניילון, חסין? יש בפלסטיק הזה חור בגודל... של בחורה”. הסמל קירב את פרצופו לפניו ולחש בקול רם, “ראית פעם...של בחורה, חסין?”. אלון ראה, הוא אפילו ראה אותו הרבה פעמים, רק שאותו גוף עירום אף פעם לא התקשר אצלו למילה הזאת. “שאלתי אותך שאלה, חסין”. אלון הרגיש כאילו הסמל פולש למוחו ומפשיט אותה בניגוד לרצונה, בניגוד לרצונו. הוא לא ירשה לו להרוס גם את זה. לא. “אני לא שומע אותך, חסין”. “לא, המפקד”. “לא נורא, זו לא אשמתך שנולדת נפל. תבקש מאמא שלך, יפה, אולי היא תראה לך מאיפה יצאת. לוגסי, אני עם

שלדעתו ניילון לא חשוב?”. הסמל העביר את מבטו באיטיות על פני חיילי המחלקה. אלון לא זילזל. הניילון היווה את הסיכוי היחיד שלו לשרוד. אותו לילה ניילן אלון את בגדיו. הוא הרגיש כיצד הוא משתפר מפריט לפריט. כשסיים לניילן את גופייתו האחרונה בחן את עבודתו בסיפוק. הוא היה מוכן. אלון עצם את עיניו ברכות והחל לניילן את עצמו.

והגופיות שלך מנויילנים כל אחד לחוד והפעם שיהיו מנויילנים כמו שצריך. ואתה יודע למה, חסין?”. הסמל הרים את קולו עוד יותר. “כי ניילון טוב הוא חלק בלתי-נפרד מחייל טוב. אתה בטח מחייך, בוגמלסקי”. הסמל הפנה את פניו לכיוונו של בוגמלסקי בקפיציות עצבנית. “מתאים לטירון מפגר כמוך לחייך כשאני מסביר על ניילון. אני רוצה לראות אותך מחייך אחרי שתחצה את הזהרני

אבג | 20