עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

מונה ליזה בנקודה שאצל רבים מאיתנו נגמר הדמיון, שם מתעורר דמיונה של ליזה שבתאי, גימלאית של משפחת הדמויות פרי יצירתה | ספריית ארן נמסרה לאחרונה ל"אימוץ" באוניברסיטת בן-גוריון

צילמה: אירנה אופצ'בסקי

ל יזה שבתאי, גימלאית של ספריית ארן, הפכה פסולת ליצירות אמנות והציגה אותן במוזיאון הפרטי שלה. לאחר פרישתה תרמה את כל יצירותיה לספרייה. ליזה נולדה בווילנה בירת ליטא, למדה ספרנות באוניברסיטה ועבדה בספרייה הלאומית שם. עלתה לישראל, וכעבור 1973- ב חצי שנה נקלטה באוניברסיטה 40- שלנו. מאז, במשך יותר מ שנה, היא עבדה בספרייה המרכזית על שם זלמן ארן. בשעות הפנאי אימצה ליזה אל חיקה את כל "נדכאי העולם", מבחינה אנושית וחומרית. בנקודה שאצל רובנו נגמר הדמיון, שם מתעורר דמיונה של ליזה. כפתורים וסיכות, גלעיני פירות וזרדים הפכו תחת ידיה לדמויות ססגוניות, כגון עכברונים מתרוצצים, שפנים מתנים אהבה וציפורים פעורות מקור, מוכנות לפצוח בשיר. בקבוקי-פלסטיק שמילאו את ייעודם והושלכו מבוישים לסל האשפה נאספו וקיבלו ייעוד חדש – להיות בן נוסף במשפחת הדמויות פרי יצירתה או להפוך לאגרטל דקורטיבי שלא מסגיר

חיוך עם משמעות. ליזה שבתאי

וגרבי-ניילון הפכו לבובות. במשך השנים פיתחה ליזה טכניקות חדשות, כמו למשל שימוש בדבק חם או תכשיטנות. היא ממציאה, לומדת ומתקדמת כשהיא מפעילה את דמיונה. עמיתיה בספרייה נצרו בזכרונם את הימים שבהם השתתפה בישיבות, ובעוד היא תורמת את דעתה לדיון עיצבו אצבעותיה יצירה חדשה מגלעין אבוקדו. אפילו את גופה הפכה ליזה למוזיאון אנושי. כל ציפורן יש לה ישות משלה, צווארה משובץ עדיים. החיוך ששפוך על פניה תמיד מעיד שהיא אוהבת את מעשי ידיה. במדור המיון והקטלוג, ביצירי כפיה הזעירים. זה היה ביתם, וכך יישאר. הם קיבלו קביעות באוניברסיטה לאחר שליזה תרמה את אוסף יצירותיה למקום העבודה שכה אהבה. עד שפרשה לגימלאות הקפידה ליזה לעטר את פינתה בספרייה,

את גלגולו הקודם. דיסקים שאבד עליהם הכלח שודרגו לדרגת עגילים אופנתיים או לרכיב בתמונה מודרנית. קנאותה לשימור הסביבה דירבנה אותה להתנדב ל"חבר נאמני הניקיון". מדי יום היא מסיירת בשכונות החלשות של באר שבע ומתעדת במצלמתה מוקדים של לכלוך וזוהמה. את ממצאיה היא מעבירה לגורמים המתאימים בעיריית באר שבע ועוקבת אחר הטיפול במפגעים. מאגר הרעיונות של ליזה נוצר באקראי, כשחיפשה על אדמת ליטא מטבעות כסף למכונת סודה, ובמקום כסף גילתה "זהב" – אוצר בלום של חומרים מן הטבע שרק חיכה למושיע שיחלץ אותו משממונו. בבית-הספר היו אלה נגדים של מכשירי רדיו וחוטי ברזל. פעולה פשוטה כאכילת דובדבן, יחד עם שיוף מקרי של ציפורניה, יצרו פרצוף מצחיק ומיניאטורי. צדפים ואבנים הפכו לחיות, צמר-גפן

21 | אבג