עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

צרפתי ובדרכון תואם שימש וניה ציר מרכזי בביצוע עסקת הנשק עם צ'כיה, שכללה את הבאת מטוסי-הקרב הראשונים לחיל-האוויר. העסקה הצ'כית הייתה גורם מכריע בהצלחת המערכה מול צבאות ערב במלחמת השחרור. מצויד במדי שוטר צרפתי ובדרכון תואם שימש וניה ציר מרכזי בביצוע עסקת הנשק עם צ'כיה, שכללה את הבאת מטוסי-הקרב הראשונים לחיל-האוויר. העסקה הצ'כית הייתה גורם מכריע בהצלחת המערכה מול צבאות ערב במלחמת השחרור חדור בלהט העשייה המשיך וניה במסעו , יצא 35 , בהיותו בן 1951 חוצה-הגבולות. בשנת ללמוד באוניברסיטת סורבון בפריז, בלי שהייתה לו השכלה פורמאלית מתאימה. את המלגה שהציעה לו ממשלת ישראל סירב לקבל. אשתו רחל עבדה כמזכירה בשגרירות ישראל בפריז, הוא עבד שם כשומר לילה. בסכומים הזעומים שהרוויחו פירנסו בני-הזוג את עצמם ואת שני ילדיהם הקטנים. בראיון שהעניק לעיתון 'הארץ' תיאר וניה את מצבו באותם ימים: 1994 בשנת "כשגמרתי את הדוקטורט סבלתי מאנמיה. פשוט לא היה לי מה לאכול". השנים הבאות מצאו את הדוקטור לפיסיקה גרעינית במכון-מחקר של משרד הביטחון, שוקד על בניית הקריה למחקר גרעיני על-יד דימונה. , אחרי "קפיצה" נוספת 50- באמצע שנות ה לצרפת בעניינים הקשורים לכור שבדרך, עבר וניה לבאר שבע. כאן רקם איש החלומות עוד חלום – הקמת אוניברסיטה בנגב. בספרו 'פרקים בתולדות האוניברסיטה' מתאר וניה את ימי הבראשית של האוניברסיטה: את התחושות, המעשים והפעולות שעשו כמה "משוגעים לדבר", שלא נחו ולא שקטו עד ששיכנעו את ממשלות ישראל ואת המוסדות להשכלה גבוהה להקים את 'המכון להשכלה גבוהה בנגב'. בראיון ל'אבג' בשנת הצביע ההיסטוריון פרופ' זאב צחור על 2002

האיש בעל אלף הכובעים כמי שדחף, יחד עם ראש עיריית באר שבע דוד טוביהו, להקמת האוניברסיטה: "וניה היה איש חסר מעצורים במובן החיובי של המילה. בלקסיקון שלו לא היה קיים המושג 'לא'. סירובה של המועצה להשכלה גבוהה לספק את האישורים המבוקשים הוליד סבב מתוחכם של שיחות עם פוליטיקאים, עד לקבלת ההחלטה על-ידי ממשלת ישראל". פרופ' צחור, שהיה ידידו של וניה ושותפו לכתיבת הספר 'אוניות או מדינה', הוסיף בהזדמנות אחרת את הדברים הבאים: "וניה תמיד היה האיש שהיה שם ולא הירבה לדבר. הוא היה מן הגזע המיוחד של מחוללי מדינה, שהצדדים הבולטים באישיותם הם דחף בלתי ניתן לעצירה הדוחף אותם קדימה ואמונה מוחלטת בצדקת דרכם. רק אנשים כאלה מקימים מדינה ויוצרים מוסדות יש מאין". דמותו המרתקת של וניה חזרה להופיע בנופי הקמפוס תחת כובע נוסף בשנות : המחלקה להנדסה גרעינית קראה 70- ה לו לדגל והעמידה אותו בראשה. זמן קצר לאחר מכן הוענק לפיסיקאי הנלהב התואר פרופסור. האוניברסיטה נשארה טבועה עמוק בלבו

של וניה הדרי גם אחרי פרישתו, והוא המשיך להתעניין בנעשה בה. לצד דאגה לעתידה ופיתוחה הוא דאג לשמר את העבר וכתב את דברי הימים שלה. במקביל טיפל גם בתיעוד תולדות קמ"ג. העניקה האוניברסיטה לפרופ' 1989 בשנת זאב וניה הדרי תואר דוקטור לפילוסופיה לאות כבוד, והמחווה ריגשה אותו מאוד. באותו יום פתח את סגור לבו: "הלכתי ללמוד הנדסה גרעינית והיא שהוליכה אותי לקמ"ג. זו הייתה תגובה למה שהרגשתי בזמן שליחותי בקושטא". האיש שעוד בחייו היה לאגדה .85 , בגיל 2001 נפטר בשנת הם דחף בלתי ניתן לעצירה הדוחף אותם קדימה ואמונה מוחלטת בצדקת דרכם. רק אנשים כאלה מקימים מדינה ויוצרים מוסדות יש מאין וניה תמיד היה האיש שהיה שם ולא הירבה לדבר. הוא היה מן הגזע המיוחד של מחוללי מדינה, שהצדדים הבולטים באישיותם

האמיתיות של וניה פניו

37 | אבג