עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
העיתון שאחד מנוסעי הרכבת השאיר על המושב. באחת הידיעות כתוב שם על האריה והיען בגן-החיות בעזה. שניהם, מסתבר, סובלים מההפצצות ומאז המלחמה גם לא מקבלים מזון באופן סדיר. מפקד החטיבה החליט לחלץ את האריה במבצע מיוחד ולהעבירו לישראל. היען שנותר מאחור יאלץ להסתדר לבד. בידיעה אחרת, קטנה יותר ונטולת תמונה, כתוב שמספר הילדים שמתו עד עתה בהפצצות בעזה כבר
קובי קורץ לי, מצבנו בעשרים וחמש השנים האחרונות בהחלט השתפר, אבל לגבי כל השאר הוא קצת פחות בטוח. לפני שאנחנו נפרדים אנחנו מחליפים טלפונים ומבטיחים להתקשר. "ואם לא", נפרד ממני קובי בחיוך הילדותי המפוכח שלו, "בטח ניפגש בהתקפת הטילים הבאה. איכשהו נראה לי שהפעם זה ייקח קצת פחות מעשרים וחמש שנה". בדרך חזרה מבאר שבע אני קורא את
עולה על שלוש מאות. שאר הילדים שנותרו שם, כמו היען, יאלצו גם הם להסתדר לבד. אני מתקשר לעוזי מהרכבת ומעדכן אותו על הפגישה המרגשת עם קובי. מצבנו ברמת מגדל אייפל מהגפרורים אכן השתפר ללא היכר, לגבי השאר גם אני, כמו קובי, קצת פחות בטוח.
New York Times- פורסם לראשונה ב
1991 פברואר
35 | אבג
Made with FlippingBook flipbook maker