עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

הבאות, עד סוף היום. חזרתי למעונות תשוש ומבולבל. כל השמחה שליוותה אותי לקראת יום הלימודים הראשון נעלמה כלא הייתה. בלילה שוב תקפו אותי נדודי שינה. איכשהו שכנעתי את עצמי שמחר יהיה טוב יותר. כך נמשכה תקופה של כמעט חודשיים, שבמהלכה בכל ערב שקלתי להפסיק את הלימודים ולחזור לכפר, ובבוקר אמרתי לעצמי "יום חדש הגיע, אנסה שוב". לשמחתי עברתי בשלום את שלב ההתלבטויות, ונשארתי באוניברסיטה. בנחישות ובהתמדה התקדמתי בסולם הדרגות. כפרופסור מן המניין באוניברסיטת בן-גוריון אני מביט לאחור, לימים ההם, עם רגשות מעורבים של יראה, ערגה וגאווה עצמית.

והלוואות לא צמודות, ללא ריבית, וחיים צנועים, אפשר היה להתרכז בלימודים. בערב שלפני הנסיעה מבית משפחתי בצפון הארץ לבאר שבע שררה התרגשות רבה בביתנו. לא מעט קרובים התארחו אצלנו עד שעות הלילה המאוחרות. אחד מזקני הכפר תרם לי שתי לירות. אבא שלי ושאר בני המשפחה היו מאוד גאים בי. הגעתי לבאר שבע ובשבוע הראשון התארחתי אצל חבר במעונות ג', עד שננקטו הסידורים המתאימים וגם אני קיבלתי חדר. הוא היה ממוקם בקומה העליונה של בניין חדרים. בכל חדר 9 המעונות, בדירה המכילה גרו שני שותפים. לא תמיד החיים בדירה זרמו כמו נהר ארוך ורוגע. תארו לעצמכם את התור למטבח? ולמקלחת? ואי אפשר לשכוח את המריבות בגלל ביצים ש"נעלמו" מתוך המקרר המשותף. ביום הראשון לפתיחת שנת הלימודים נאמר לי כי אני חייב לעבור "ייעוץ". לכל סטודנט היה יועץ (איש סגל בכיר) שעזר בהרכבת מערכת השעות. לקראת ההרצאה הראשונה היו לי דפיקות לב מואצות. אפשר לומר שכל הלילה לא עצמתי עין. ההרצאה הראשונה הייתה במסגרת הקורס לאבולוציה באחד הבניינים בבית היאס. (באותה תקופה הקמפוס המרכזי וכל האדמיניסטרציה היו שם). הקמפוס החדש, שלימים נקרא על שם משפחת מרקוס, הכיל את בניין הספרייה ואת מרובע הבניינים שכלל משרדים ואולמות. לימודי הביולוגיה היו בבית היאס, ואילו לימודי הכימיה, הפיזיקה והמתמטיקה התנהלו בקמפוס החדש. את ההרצאה הראשונה לא אשכח לעולם. נכנס לאולם בחור מזוקן ובריא גוף, לבוש בבגדי עבודה כחולים. מאוחר יותר הבנתי שמדובר באחד האקולוגים הידועים בארץ. הייתי בהלם, מכיוון שהייתי בטוח שמדובר במישהו שבא לנקות את הלוח או משהו דומה. ואני שבאתי עם תיק ג'ימס-בונד לא העליתי בדעתי שמדובר בהופעה של מרצה באוניברסיטה. ההרצאה התחילה. ניסיתי לעקוב אחר דבריו והצלחתי ללקט מספר משפטים, חלקם שלמים ורובם מקוטעים. כך היה גם בהרצאות

כתפי היה תיק חדש - שני פריטים שהפכו את העמידה ברחוב המפויח לחגיגית משהו. הגעתי לאוניברסיטה בדיוק בזמן לשיעור הראשון ב"מבוא לכלכלה". מרוצה מכך שהצלחתי להירשם לקורס של רמי שלום, המרצה המבוקש ביותר, נכנסתי לאולם ההרצאות בקומת הכניסה של בניין נפתלי. כמות הסטודנטים היממה אותי: לא רק המושבים היו תפוסים, אלא שהיו 200 שכל גם סטודנטים שישבו על אדני החלונות, על המדרגות, ועל הרצפה בקדמת האולם. איכשהו הצלחתי להשתחל לחלקת רצפה פנויה, והתיישבתי בדיוק כשהמרצה התחיל לדבר. בעודי שומעת את הסבריו על "עקומת התמורה", שאלתי את עצמי 'מה לעזאזל אני עושה פה?'. ההחלטה להירשם לתואר בכלכלה וניהול נעשתה כלאחר יד. בכלל רציתי ללמוד תקשורת ולהחליף את חיים יבין בהגשת החדשות, אבל לא היה אז תואר ראשון בתקשורת. חגית, חברתי הטובה, אמרה שהיא נרשמת לכלכלה וניהול אז החלטתי להירשם גם אני. תואר כזה לא יכול להזיק, חשבתי, וחוץ מזה יהיה כיף להמשיך את ימי התיכון הפרועים עם חגית. רצה הגורל שחגית התקבלה לירושלים ואני לתל אביב, אז בלעדיה לא היה לזה הרבה טעם. החלטתי לתת לכל ה"עסק הזה" צ'אנס של סמסטר אחד. לא ידעתי אז כמה

פרופ' גלית נמרוד, המחלקה

לתקשורת

רחוב קינג ג'ורג' בתל אביב היה סואן, כהרגלו, בבוקר שבו עמדתי בתחנת האוטובוס שייקח אותי לאוניברסיטה 25 וחיכיתי לקו בפעם הראשונה. לבשתי חולצה פרחונית חדשה, שנקנתה בשוק קמדן בלונדון, ועל

11 | אבג > המשך בעמוד הבא