עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

חלומות מתגשמים איריס שנייד, שאובחנה על הספקטרום האוטיסטי, סיימה בהצטיינות "תמיד ידעתי | תואר שני באוניברסיטת בן-גוריון וכיום לומדת לדוקטורט 7-6 עמודים | ' שאני יכולה", היא אומרת בראיון ל'אבג

אלפי סטודנטים חדשים התחילו את לימודיהם את פניו של אחד מהם | באוניברסיטת בן-גוריון בנגב | קידמה יושבת ראש אגודת הסטודנטים, עדי אהרוני שלום שנה א' - מוסף מיוחד לרגל פתיחת שנת 15-4 עמודים | הלימודים 2019 אוקטובר-נובמבר | חשון תש"ף | 122 גיליון עם הפנים קדימה

לקובץ מונגש

אוניברסיטאות מן הצמרת העולמית כמו , וייל. תודתי נתונה למאות MIT סטנפורד, היזמים, בוגרי אוניברסיטת בן-גוריון שהקימו מיליארד 3.5 חברות וגייסו הון בהיקף של 214 דולר. שמה של אוניברסיטת בן-גוריון מוכר בעולם, ובפגישותיי האחרונות עם נשיאי אוניברסיטאות חשובות מעבר לים התרשמתי מנכונותם להדק איתנו את הקשרים האקדמיים. יש לי יסוד להאמין ששיחותיי עם ראשי מוסדות מחקר בינלאומיים יניבו פירות בצורת שיתופי פעולה נוספים בתחומי מחקר מגוונים. ביטוי לערכים של אומץ, מצוינות אקדמית ודבקות במטרה גלומים באיריס שנייד, שהתגברה על קשיים רבים בדרך להגשמת חלומה – להשתלב בלימודים אקדמיים. איריס, שאובחנה על הספקטרום האוטיסטי, סיימה אצלנו תואר ראשון ותואר שני בהצטיינות. בימים אלה היא מתחילה את לימודיה לתואר שלישי! סיפורה המדהים ומעורר ההשראה מופיע בגיליון החדש של 'אבג' שאתם אוחזים בידיכם. אני מאחל לכולכם, חברי הסגל והסטודנטים, שנת לימודים פוריה ומוצלחת. , שלכם פרופסור דניאל חיימוביץ

מה בגיליון

דבר הנשיא

מופק על–ידי המחלקה לפרסומים ודוברות אסנת איתן מנהלת המחלקה: 2206 ' רשיון מס עורך וכתב ראשי חיים זלקאי צילום דני מכליס עיצוב צוות אי. אר. דיזיין בע"מ 08-6461281 ' טל 08-6477674 : פקס zalkai@bgu.ac.il : דוא"ל http://in.bgu.ac.il/Pages/abg.aspx 15-14 שגרירנו ביוון גבריאל חריטוס 17-16 לגיהינום ובחזרה שאול לדני 5 מצוינות אקדמית אביעד רז 7-6 חלומות מתגשמים איריס שנייד 10 כימיה טובה מאיה בר סדן

אלף סטודנטים התחילו את 20- קרוב ל שנת הלימודים תש"ף באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הם שותפינו הנאמנים, יחד איתם נעצב את עתידה של האוניברסיטה ונצעיד אותה לשיאים חדשים. שנה להקמת 50 בימים אלה אנחנו מציינים האוניברסיטה שלנו. היא צעירה, צומחת, ודינמית; אבן שואבת למשיכת סטודנטים וחוקרים מצוינים. זוהי הזדמנות לציין בסיפוק את הישגינו האדירים עד כה, ולהביט קדימה אל עתיד מרתק ומבטיח. הסטודנטים והחוקרים ה"בן-גוריוניסטים" ניחנים בידע מדעי, חדשנות ויצירתיות פורצת דרך; חשיבה מקורית, עבודת צוות, יזמות ודבקות במטרה. חמישה עשורים קצרים הביאו אותנו האוניברסיטאות המובילות 50 להיכלל בין בעולם במדד היזמות. על-פי הדירוג של 49- טיפסנו השנה למקום ה Pitchbook בעולם. זוהי הפעם הראשונה שהצלחנו להשתלב בדירוג היוקרתי הזה לצדן של

צילום השער אליזבט סימיון

דף הבית | 2

חוגגים חמישים בהרמוניה

שנת היובל לאוניברסיטת בן-גוריון צוינה במופע מוסיקלי מרשים בהשתתפות צמרת האוניברסיטה וחברי סגל

הרמת הכוסית המסורתית לרגל השנה החדשה הייתה הפעם חגיגית במיוחד ובמהלכה ציינו העובדים את שנת החמישים לאוניברסיטה במופע מוסיקלי מרשים. 22 , חברי סגל נענו לקריאה והגיעו ביום ראשון 600- יותר מ בספטמבר, למדשאות גן אודי. רובם ככולם הפגינו חוש קצב מפותח. ענת בן הרוש, אחראית תחום תקשורת ורווחה באגף משאבי אנוש, כל 50 היתה כינור ראשי באירוע. "מכיוון שהאוניברסיטה לא חוגגת יום החלטנו להזמין את כולם לאירוע שירת רבים, ולשיר יחד את השיר 'סיבה טובה'", אומרת בן הרוש. השיר זכה לעיבוד מקורי וחדש, שחיברה המנצחת יעל חדד. חברי הסגל התארגנו במהירות לקראת המופע. הם למדו את מילות השיר ואת המקצב הנכון ואחר כך התחלקו לשלושה קולות (אלט, קול מוביל וסופרן). שירת הרבים שתועדה בסרטון מבטאת את ההרמוניה הקולית ואת יחסי הגומלין בין הסגלים ובעלי התפקידים השונים באוניברסיטה. לקראת סיום הצילומים הופרחו לשמיים בלונים כתומים (ידידותיים לסביבה). נשיא האוניברסיטה, פרופ' דני חיימוביץ, ובעלי תפקידים בכירים ב"בן-גוריון" השתתפו אף הם במופע וסחפו בהתלהבותם את שאר המשתתפים. בסיום התצוגה המוזיקלית נשא פרופ' חיימוביץ דברים ובירך את חברי הסגל ב"שנה טובה מלאה בשיתופי פעולה ואחווה".

חברות וחברי סגל תורמים את חלקם להצלחת האירוע

קול מוביל: נשיא האוניברסיטה, פרופ' דניאל חיימוביץ, במהלך המופע המוסיקלי

3 | אבג

27.10.19

אלפי סטודנטים חדשים התחילו את לימודיהם באוניברסיטת יחד איתם מתקרבת | בן-גוריון בנגב אלף הסטודנטים 20 האוניברסיטה לרף

תוכנית איתן, המיועדת לקבוצה קטנה של תלמידים מצטיינים שנבחרו בקפידה על-ידי ועדת ההיגוי של התוכנית (עוד על התוכנית בידיעה נפרדת). אחד האתגרים הגדולים בכל שנה הוא לשמור על מספר המועמדים לאוניברסיטה. ואכן מסתמן גידול מהותי במספר המועמדים למחלקות הבאות: הנדסת מערכות תקשורת (בעקבות הקמת בית- הספר להנדסת חשמל ומחשבים) והנדסת מערכות תוכנה ומידע. בשנת הלימודים הקרובה יימשך המאמץ לשפר את איכות ההוראה. היחידה לפיתוח אקדמי וקידום ההוראה, שבראשה עומד פרופ' ראובן שגב, פיתחה סדנאות והדרכות פרטניות לשיפור איכות ההוראה של הסגל האקדמי. מושקע גם מאמץ בהכנת מועמדים לקראת הלימודים - הם יוכלו לבחון את מוכנותם ללימודים ולהכיר מקרוב את נושא הלימוד ואת הקמפוס בכללו. היחידה עובדת בשיתוף פעולה עם אגודת הסטודנטים, והשתיים מפעילות יוזמות שונות בנושאים הקשורים לשיפור חווית הלימודים.

סטודנטים התחילו את לימודי 3700- כ התואר הראשון, שיעור דומה לעומת סטודנטים התחילו את 1600- אשתקד. כ לימודיהם לתואר שני. אליהם מתווספים סטודנטים לתואר שלישי ואלה הלומדים לתעודת הוראה. האוניברסיטה משקיעה משאבים רבים בעידוד ההרשמה של מועמדים מצטיינים, וביוזמת הרקטור פרופ' חיים היימס היא מעניקה גם השנה מלגה בגובה שכר לימוד מלא למועמדים שנמצאים ברף הקבלה הגבוה ביותר. האוניברסיטה עושה זאת

אלף סטודנטים פתחו את 20- קרוב ל שנת הלימודים תש"ף באוניברסיטת בן- גוריון בנגב. מתוכם התחילו את לימודיהם סטודנטים חדשים. זהו שיעור דומה 5800- כ למספרם בשנת הלימודים הקודמת.

סטודנטים 5,800 חדשים הצטרפו

לאוניברסיטת בן-גוריון בשנת הלימודים תש"ף

פסיכולוגיה היא המחלקה המבוקשת ביותר בפקולטה למדעי הרוח והחברה

המחלקות המבוקשות ביותר לתואר ראשון על פי חלוקה פקולטית הן: פסיכולוגיה (מדעי הרוח והחברה); מדעי המחשב (מדעי הטבע); הנדסת חשמל ומחשבים (מדעי ההנדסה); והמחלקה לניהול בפקולטה לניהול על שם גילפורד גלייזר. לימודי רפואה בבית-הספר לרפואה על שם ג'ויס וארווינג גולדמן הם הכי מבוקשים בפקולטה למדעי הבריאות.

על בסיס ההנחה שהשקעה במועמדים מצטיינים תניב סטודנטים שימשיכו ללמוד לתארים מתקדמים ולצמיחת דור המחקר העתידי בישראל. לראשונה נפתחה השנה

מצוינות אקדמית | 4

כל מה שרציתם לדעת על תוכנית איתן למצטיינים

בהיבטים חברתיים ובריאותיים של טכנולוגיות רפואיות חדשות, אני שמח על ההזדמנות שניתנה לי לקדם שני נושאים חשובים שמאוד קרובים ללבי: בינתחומיות ומצוינות". חברות צוות ההיגוי של התוכנית הן פרופ' מאיה בר-סדן מן המחלקה לכימיה; פרופ' רוני גרנק מן המחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה על שם אברם וסטלה גולדשטיין-גורן; ופרופ' יעל שגב מבית- הספר למדעי המעבדה הרפואית.

"אנחנו מצפים שהתוכנית תמשוך אלינו סטודנטים מצטיינים במיוחד, שמבחינת נתוניהם יכולים להתקבל במחלקות היוקרתיות ביותר בכל אוניברסיטה בארץ", אומר פרופ' רז. "יש לנו יסוד להאמין ש'איתן' תתחרה בהצלחה בתוכניות דומות של אוניברסיטאות אחרות". והוא מוסיף בנימה אישית: "בתור בוגר של תוכנית בעלת אופי דומה, וכמי שמחקריו עסקו ועוסקים באופן בינתחומי

תוכנית איתן מיועדת לסטודנטים מצטיינים שנבחרו ללמוד במסלול ישיר לתואר שני.  התוכנית נפרשת על פני ארבע שנים, והיא פונה למספר מצומצם של תלמידים בעלי כישורים גבוהים במיוחד וחשיבה עצמאית, בעלי עניין במחקר בין-תחומי.  בהדרכת חונכים אישיים מן האקדמיה, מרכיבים הסטודנטים תוכנית לימודים אישית בדיסציפלינות השונות. כראוי למצטיינים הם לומדים את קורסי הליבה ברמה הגבוהה ביותר: מתמטיקה עם המתמטיקאים, פיזיקה עם הפיזיקאים, ביולוגיה עם הביולוגים. לקראת סוף שנת הלימודים השנייה בלימודי התואר הראשון, מתמקדים משתתפי התוכנית בשאלה ספציפית ונרשמים לתואר שני במחלקה שבה בחרו. במחלקה זו, לעתים עם מנחים ממחלקות שונות, כותבים בעלת אופי M . A התלמידים עבודת בינתחומי.  15 לכל מחזור מתקבלים מדי שנה סטודנטים על-פי ציוני הבגרות, הציון הפסיכומטרי, ראיונות אישיים ועוד מועמדות ל"איתן" תיבחן לאור ​. פרמטרים מכלול גורמים, לרבות נתונים גבוהים התואמים לקריטריונים לפרסי כניסה .​ בפקולטות השונות בראש התוכנית עומד פרופ' אביעד רז, חבר סגל המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה. לדבריו, תוכנית איתן נבדלת מתוכניות מצטיינים רגילות, פקולטיות או מחלקתיות, בכך שהיא אינה ספציפית לפקולטה או מחלקה מסוימות, אלא מיועדת לאפשר מסלול אישי ישיר לתואר שני מחקרי העוסק בשאלות בינתחומיות, אשר פורצות דרך מעבר למעטפת של דיסציפלינות מובנות. בהדרכה של חונך אישי (חבר סגל בכיר), מרכיבים התלמידים תוכנית לימודים אישית המאפשרת לקחת קורסים ממחלקות ופקולטות שונות.

כנס הפרויקטים של הפקולטה למדעי ההנדסה: סטודנטים חושפים את הרעיונות והפיתוחים של המחר (צילום: יונתן עטרי)

5 | אבג

צילום: אליזבט סימיון

בראשית דרכה האקדמית שאפה איריס להעשיר את הידע שלה. היא לא כיוונה לתוספת במשכורת, ולא ציפתה שלימודיה יסייעו לקידומה במקום העבודה. "בסך הכול רציתי ליהנות מחוויית הלימודים. נהניתי, אפילו מאוד. לקראת סיום התואר הראשון, לאחר שצברתי אמונה ובטחון בעצמי חזרתי לאוניברסיטה כדי לעסוק בחלום שלשמו באמת נרשמתי ללימודים – לעשות שינוי בגישה לאוטיזם בישראל". רצונה למזער את הקונפליקטים שחווה אוכלוסיית האוטיסטים בישראל עודד אותה ללמוד לתואר שני בתוכנית ליישוב וניהול סכסוכים, גם כן בקמפוס אילת. גם את לימודיה אלה סיימה בהצטיינות יתרה, ובמהלכם זכתה בפרסים ובמענקי מחקר. "איריס מסמלת אומץ, מצוינות אקדמית

אבחון. תוצאות האבחון היו חד-משמעיות – היא אוטיסטית. אבחנה זו סיפקה לאיריס את ההסברים שהיו חסרים לה במשך השנים והחזירה לה את הביטחון ביכולותיה. כדי לשנות את הסטיגמה הנלווית לאוכלוסייה האוטיסטית החליטה איריס ללמוד לימודים אקדמיים, שיאפשרו לה "להוביל את השינוי מבפנים", כהגדרתה. אחרי שני ניסיונות קודמים שלא עלו יפה להשתלב בלימודים אקדמיים נרשמה תמיד חלמתי בגדול", אומרת הסטודנטית המדהימה שלנו. "לימודים באוניברסיטה היו מבחינתי בגדר הגשמת חלום, והנה הגשמתי אותו". ללימודי תואר ראשון 47 איריס בגיל במדעי הרוח. "נרשמתי ללימודים כי

"אם הייתם מבקשים ממני לדמיין את המעמד הזה לפני שנה או יותר, הייתי צוחקת ולא מאמינה - לא שאסיים תואר ראשון ותואר שני בהצטיינות יתרה, ולא שאלמד לדוקטורט". במילים אלה פתחה איריס שנייד את נאומה המרגש בטקס הסיום של בוגרי קמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת לשנת תשע"ט. סיפורה של איריס מדהים ומעורר השראה. בגיל מבוגר יחסית אובחנה על הספקטרום האוטיסטי, ובכל זאת הצליחה לעמוד בכל היעדים שהציבה לעצמה – הקמת משפחה, גידול ילדים, ולימודים אקדמיים. ,42 התפנית בחייה התרחשה בגיל כאשר בנה אובחן כאוטיסט. לאור הדמיון הרב ביניהם החליטה גם איריס לעבור

הסיפור המרכזי | 6

איריס שנייד הגשימה את חלומה ללמוד באוניברסיטה לאחר שאובחנה על היא סיימה בהצטיינות את לימודי התואר השני | הספקטרום האוטיסטי סיפורה | בקמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת וכיום לומדת לדוקטורט מדהים ומעורר השראה מצוינות אקדמית, דבקות במטרה ,

אומץ,

המנחה שלי, פרופ' אביעד רז, שאותו אני מוקירה ומעריכה - מאמר שנשלח לכתב אני . Social Medicine and Science העת מקווה שהמאמר יעורר, לאחר פרסומו, שיח שיוביל להכרה וכיבוד של אוטיסטים בעולם", היא אומרת. בעידודו ותמיכתו של פרופ' רז התקבלה איריס ללימודי דוקטורט באוניברסיטת בן-גוריון כדי לחקור את הסוציאליזציה של האוטיסטים. והשמים הם הגבול. ובנימה אישית היא מסכמת: "בשבילי הקמפוס באילת הוא מעבר לאוניברסיטה – הוא הבית השני שלי. כאן המקום להודות לסגל האקדמי והסגל המינהלי של הקמפוס. תודה למרצים ותודה לכל מי שעודדו, תמכו, והיו שם בשבילי".

צריכים ללמד, להדריך ולפרש את חיינו שלנו?", היא שואלת רטורית. כחברה בקהילה האוטיסטית נתקלת איריס לא פעם בגילויי בורות ואטימות מצד הציבור הישראלי. לעיתים קרובות מלווה אותה ואת חבריה תחושת ניכור. "אני חווה את הקונפליקט היומיומי בין הרצון להשתייך לבין הצורך לשמור על מי שאני", היא מתוודה, "ותאמינו לי - זה לא הולך ביחד. לכן המשכתי ללימודי תואר שני בתוכנית ליישוב וניהול סכסוכים בקמפוס אילת, שאותם סיימתי בהצטיינות יתרה". עבודת המחקר שלה עסקה באופן שבו אוטיסטים רואים את הקונפליקט בינם לבין החברה. "מתוך שאיפה לחולל את השינוי השתתפתי בכנסים וכתבתי עם

ודבקות במטרה - קידום הפלורליזם בחברה הישראלית וקבלת השונה", אומר פרופ' יניב פוריה, המנהל האקדמי של קמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת. "תמיד ידעתי שאני יכולה", אומרת איריס, "אבל לא האמנתי שהדבר ייצא לפועל בגלל אינסוף קשיים: הורות כאם יחידנית, בעיות כלכליות, דיסגרפיה ואתגרי קשב וריכוז". במסגרת פעילותה הברוכה יזמה איריס וארגנה באילת כנס ראשון מסוגו בהשתתפות נציגים מן הקהילה האוטיסטית. הם שיתפו את הקהל בידע הנרחב שלהם על אוטיזם במשך שלושה ימים של הרצאות מעשירות. קהל רב הגיע לכנס שזכה לכיסוי תקשורתי נרחב ולתשבחות רבות. "מי אם לא אנחנו

7 | אבג

פה ושם בארץ ישראל קבוצה של סטודנטים, בראשותו של אביב שאול, המשתתפת בתוכנית "לא לפחד כלל" מנסה לצמצם את "אני מרצה הרבה על החוויה שלי וקורא לכולם להצטרף למסע הזה - | השסעים והפערים בחברה הישראלית להיפגש עם האחר כדי למצוא פתרונות ליצירת חיים משותפים", אומר אביב

ל דברי אביב שאול, סטודנט שנה ג' לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון ויזם חברתי, השסעים והפערים בחברה הישראלית נותרו כמו שנה, כאשר הסופר 30 שהיו לפני כמעט עמוס עוז נסע ברחבי הארץ כדי לפגוש אנשים הגרים במקומות שונים. "הספר 1982- 'פה ושם בארץ ישראל' שיצא ב הוא עדיין ספר אקטואלי", הוא אומר. "השיח נשאר אותו שיח, המציאות היא אותה המציאות. אם בכלל, היא רק החמירה עם עלייתה של 'פוליטיקת הזהויות'". קבוצה של סטודנטים בהנחייתו של אביב שאול השתתפה השנה בפרויקט מיוחד בשם "לא לפחד כלל", שמנסה לשבור את המחסומים בתוך החברה הישראלית על-ידי מפגשים ישירים בין יחידים וקבוצות. במסגרת התוכנית עשו הסטודנטים מסעות משל עצמם בתוך ארץ ישראל, חוו חוויות לא קלות, אך חזרו מלאי נחישות להמשיך בדרכם. "האקדמיה היא כיום המקום החשוב ביותר למפגש בין השבטים השונים המרכיבים את החברה הישראלית", אומרת עו"ד ורד סרוסי-כץ, ראש המחלקה למעורבות חברתית באוניברסיטת בן- גוריון. "פעם היה הצבא מקום המפגש, אבל לא כולם מגיעים לצבא. החרדים והערבים כמעט לא שם. האוניברסיטאות הן מקום מפגש חשוב והן מקדמות מוביליות חברתית. אוניברסיטת בן-גוריון, שיש לה חברתי, תומכת כמובן בפרויקט". DNA מתוך רצון להכיל את כל קבוצות

התוכנית "לא לפחד כלל". "יצאתי למסע של ארבעה חודשים, משפחות בארץ. 86 שבהם התארחתי אצל זו הייתה חוויה מטלטלת שכללה התנגשות של זהויות", הוא מספר. "הייתי צריך להגדיר את עצמי אל מול כל אחד – כפריבילגי בפריפריה, כחילוני מול דתיים". "יצאתי למסע אופטימי, וחזרתי עם תמונת מציאות מורכבת מלאה סימני שאלה. אני קורא לכולם להצטרף למסע הזה - להיפגש עם האחר כדי למצוא פתרונות ליצירת חיים משותפים". משתתפי התוכנית מחליטים בעצמם את מי הם רוצים לפגוש. חנין שיבלי, למשל, דוקטורנטית במדעי הבריאות מן הכפר שיבלי בגליל, רצתה להתארח אצל משפחה יהודית דתית; היא צייצה בטוויטר שלה ותוך שעות ספורות קיבלה הזמנה להתארח

האוכלוסייה בקמפוס נולדה התוכנית "לא לפחד כלל", הנתמכת על-ידי המחלקה למעורבות חברתית ואגודת הסטודנטים. במסגרת התוכנית, קבוצה של סטודנטים וסטודנטיות ממגוון רקעים – יהודים וערבים, דתיים וחילונים, מן המרכז ומן הפריפריה, מתלמידי שנה א' ועד דוקטורנטים – נפגשים כדי לנסות למצוא דרך ליצירת חיים משותפים בקמפוס ובחברה בכלל. אביב שאול, יוזם ומרכז התוכנית, מספר שבשירותו הצבאי נפגש עם אוכלוסיות שונות. המפגשים היו חיוביים, אבל הוא הרגיש שמשהו חסר: "היה לי רגע מכונן", הוא אומר. "הבנתי שלא נפגשתי עם האוכלוסיות האלה באופן בלתי-אמצעי". המסע שאליו יצא אביב לאחר השירות הצבאי היה המודל שעל-פיו בנה את

מעורבות בקהילה | 8

צוות לעניין, מימין לשמאל: קורן מאור, אהד בוקסרמן, גילי אלמגור, ענבל נגר, תמר אליוביץ', חנין שיבלי, נעם קרון, אביב שאול, שביט רובינסקי, שי שבתאי מולכו (צילום: אייל מלכה)

למדתי למשל שלא כל הדתיים מחזיקים בדעות לאומניות ולא כולם רוצים לעשות לערבים טרנספר (הם נעלבו כשאמרתי את זה). הם ממש רצו לשמוע". המסקנה הגדולה של חנין: "אנשים צמאים לדעת יותר על האחר. מדהים איך הם פשוט כמעט לא יודעים כלום עלינו. אם אנשים היו יודעים יותר הם היו פתוחים יותר לשיח ולמפגש". "המסע הזה שבר אצלי הרבה דעות קדומות", אומרת שביט. "משהו בזהות האישית שלי השתנה. עכשיו אני מרגישה שאין לי מחנה שאני שייכת אליו. אין שני עמים. מהו מקומי במרחב של פנטזיות לאומיות ודתיות? מהו מקומי כאישה בארץ הזאת?". "המסע הביא אותנו הרבה פעמים אל מבוי סתום. קשה ומייאש כשאין עם מי לדבר", אומר שובל. אבל הוא רוצה להמשיך להיפגש, ללמוד ולהכיר: "אתה נפגש עם אנשים וחושב על המטרה הגדולה לטווח הארוך". ענבל סיכמה את החוויה והמוטיבציה שלה להשתתף בתוכנית: "הצטרפתי למפגשים כדי להבין את מקומי בחברה הישראלית כאישה גאה, כדתלשי"ת (דתייה לשעבר), ולמדתי המון. לאחר שעיבדתי את חוויות המסע הגעתי למסקנה שאי אפשר להמשיך להיות כל הזמן בצד שלי, עם הדעה שלי, בלי להכיר את הצד השני. צריך לייצר שיח שבא ממקום של הקשבה ולעשות למען השונה ממני".

ענבל נגר ושובל קטוני, שניהם מקריית אתא ("לא הכרנו לפני שהגענו לפרויקט", הם מגלים), התחילו את מסעם בשומריה: "פגשנו שם מפוני גוש קטיף. למחרת, בדרום תל-אביב, נפגשנו עם פליט מדרפור. בערב התארחנו בקהילת פלא, שהיא קהילה רוחנית, היפית, מסורתית בתל-אביב". כל זה ביממה הראשונה. "עברנו חוויות חזקות, בעיקר בשומריה", סיפר שובל, הלומד הנדסת תוכנה. "שנינו עברנו סוג של תהליך. שנינו גאים, ופגשנו אנשים שמבחינתם אין לנו זכות קיום. נכנסנו לוויכוחים סוערים, גם כשידענו שאנחנו צריכים ללון שם בלילה. היו שם אנשים שלא הקשיבו: מבחינתם יש אמת והם לא זזים ממנה. אבל פגשנו לאורך המסע גם אנשים מעוררי השראה שהראו שיש מקום לשינוי". ענבל מוסיפה: "הם הכניסו אותנו כדי שנשמע אותם. הם מאמינים שיבוא יום ונחזור בתשובה. אבל יש לי סימפטיה אליהם... למדנו מהם הרבה. בסוף אתה מבין שעד עכשיו לא הבנת הרבה דברים". חנין שיבלי עשתה מסע קצר יותר, לבדה. לדבריה, במפגשים שלה היא שמעה המון וגם השמיעה את קולה: "ביום שבת בצהריים המארחים שלי ארגנו חוג-בית לאחד-עשר לחייהם, והנה 40- אנשים מבוגרים בשנות ה , יושבת לבד 26 אני, סטודנטית בדואית בת מולם ועונה על שאלות קשות, שלא על כולן ידעתי לענות. חלקן היו שאלות אישיות, למשל על זוגיות. מדי פעם כאילו דיברתי בשם כל הבדווים במדינה. אני לא שיניתי את דעתם והם לא שינו את דעתי, אבל

בשבת אצל משפחה ממזכרת בתיה. שביט רובינסקי ואהד בוקסרמן, שניהם מיישובים בגליל – ראש פינה ועצמון - ערכו מסע בן שלושה ימים. הם נתקלו בקשיים כבר בשלב התכנון. "זה לא פשוט להתקשר ולהגיד שאני רוצה להיפגש, למשל, עם 'ערבי'", הוא אומר. אך בסופו של דבר הייתה היענות גדולה. אהד ושביט התחילו את מסעם בגוש עציון במפגש עם ארגון 'שורשים', שמוקדש לקידום שיתוף פעולה בין מתנחלים לפלסטינים. "שתי הקבוצות האלה שוללות זו את זו לחלוטין ביומיום, והן מצאו דרכים לשתף פעולה", סיפרה שביט, הלומדת לתואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל ולתעודת הוראה בהיסטוריה. שביט ואהד נפגשו גם עם פעיל של התנועה לחזרה להר הבית: "היה מדהים לראות איך הוא מתרגש כל יום לעלות להר הבית", נזכר אהד, תלמיד לתואר שני בהנדסת חשמל. לשניים הייתה חוויה טראומטית בלילה שהעבירו עם משפחה יהודית שגרה בהר הזיתים, בתוך שכונה מוסלמית: "זה היה מפגש קשה מאוד. דיברו איתנו בהאשמות - 'אתם... ואתם...' הרגשנו שלא רוצים אותנו שם, וכמעט עזבנו באמצע הלילה", מספרת שביט. למחרת הם ביקרו בבית לחם. "חששנו מאוד ללכת לשם", מספר אהד, "ההורים של שביט עד היום לא יודעים שהיינו שם, אבל עברנו את המחסום וראינו שאין שם מפלצות עם קרניים. פגשנו אנשים נחמדים מאוד".

9 | אבג

תלמדו מאיתנו

מרצים וחוקרים בכירים, חברי הסגל האקדמי, משחזרים את היום הראשון שלהם מיוחד | באוניברסיטה לקוראי 'אבג'

המערכת שקיבלתי היתה קבועה לכל השנה הראשונה, ולמרות שהיינו כחמישים סטודנטים, למדנו קורסים כמו חדו"א (חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי), שבו השתתפו איש בקבוצות הוראה שונות. לא 900 כמעט יכולתי לזהות מי מהסטודנטים שייך להנדסה כימית. הקמפוס של הטכניון הוקם על הר, וההרצאות היו בכל מיני בניינים, שאליהם הובילו שבילים קטנים וחמודים עם אבנים קטנות, בדרך כלל בין עצי אורן. לא היה זמן ליהנות מהנוף, רצתי מבניין לבניין וניסיתי למצוא את הכיתות שלי, ואפילו יותר מזה - לתפוס מקום בתוך הכיתה. אני זוכרת שהיה בלגן גדול. בשיעור הראשון בחדו"א המרצה דיבר בסינית, ואני שאלתי את עצמי בשביל מה רציתי להרשם בכלל. הרגשתי מאד בודדה, השרירים ברגליים כאבו מהמירוץ בין הכיתות, בדירה שלנו לא היה אוכל בכלל וגילינו שאנחנו לא יודעים איפה המכולת. אני זוכרת בעיקר פחד גדול מאד, וחרדה, ותחושה שכל זה גדול עלינו. כמו תמיד במצבים כאלה, תוך כמה שבועות הכרתי את כל בני השנתון שלי. בת הזוג שלי ללימודים היא אחת החברות שנים אחרי היום 23 , הטובות שלי היום הראשון ההוא, ולזמן שבילינו בטכניון יש לנו בעיקר נוסטלגיה. הלימודים בטכניון היו קשים מאד, אבל בין הקורסים שהכי הלהיבו אותי היה קורס של תרמודינמיקה, והנה היום סגרתי מעגל ואני מלמדת תרמודינמיקה במחלקה לכימיה באוניברסיטת בן-גוריון, מה שמשמח אותי במיוחד, ויעידו הסטודנטים.

פרופ' מאיה בר סדן, המחלקה לכימיה היום הראשון שלי באוניברסיטה היה , במחלקה להנדסה כימית 1996 בשנת בטכניון. בשבוע שקדם לתחילת הלימודים, עברנו (בן זוגי ואני) לדירה הראשונה שלנו מחוץ לבית ההורים. היינו עמוסים בחומרי ניקוי, כלי מטבח של הסבתא, מגבות שאף אחד מההורים שלנו לא רצה וגם פח זבל פלסטיק חדש שנקנה עבורנו בהום סנטר (ויש לי עד היום, משום מה). הדירה שקיבלנו היתה מלוכלכת, וקרצפנו אותה בחומרי ניקוי שונים. ביום הראשון שלי בלימודים, כל מה שיכולתי להריח היה חומרי הניקוי החריפים שבהם השתמשנו בשבוע קודם.

פרופ' עלי נוג'ידאת, מנהל בית-הספר הבינלאומי ללימודי מדבר על שם אלברט כץ , מיד עם סיום התיכון, קיבלתי 1976 בקיץ מכתב שבישר על כך שקיבלו אותי למחלקה לביולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כולם השתתפו בשמחתי, אך באותה נשימה הביעו דאגה בנוגע לשאלה "מאיפה יבוא הכסף?". המשפחה והחברים התגייסו לעזרתי. קרוב משפחה שהיה קבלן בניין הבטיח להעסיק אותי אצלו במשך ארבעה חודשים. וכך אמנם היה. חסכתי מעט כסף, אפילו קניתי תיק ג'ימס-בונד. עם לא מעט מלגות מן האוניברסיטה

קורות חיים | 10

הבאות, עד סוף היום. חזרתי למעונות תשוש ומבולבל. כל השמחה שליוותה אותי לקראת יום הלימודים הראשון נעלמה כלא הייתה. בלילה שוב תקפו אותי נדודי שינה. איכשהו שכנעתי את עצמי שמחר יהיה טוב יותר. כך נמשכה תקופה של כמעט חודשיים, שבמהלכה בכל ערב שקלתי להפסיק את הלימודים ולחזור לכפר, ובבוקר אמרתי לעצמי "יום חדש הגיע, אנסה שוב". לשמחתי עברתי בשלום את שלב ההתלבטויות, ונשארתי באוניברסיטה. בנחישות ובהתמדה התקדמתי בסולם הדרגות. כפרופסור מן המניין באוניברסיטת בן-גוריון אני מביט לאחור, לימים ההם, עם רגשות מעורבים של יראה, ערגה וגאווה עצמית.

והלוואות לא צמודות, ללא ריבית, וחיים צנועים, אפשר היה להתרכז בלימודים. בערב שלפני הנסיעה מבית משפחתי בצפון הארץ לבאר שבע שררה התרגשות רבה בביתנו. לא מעט קרובים התארחו אצלנו עד שעות הלילה המאוחרות. אחד מזקני הכפר תרם לי שתי לירות. אבא שלי ושאר בני המשפחה היו מאוד גאים בי. הגעתי לבאר שבע ובשבוע הראשון התארחתי אצל חבר במעונות ג', עד שננקטו הסידורים המתאימים וגם אני קיבלתי חדר. הוא היה ממוקם בקומה העליונה של בניין חדרים. בכל חדר 9 המעונות, בדירה המכילה גרו שני שותפים. לא תמיד החיים בדירה זרמו כמו נהר ארוך ורוגע. תארו לעצמכם את התור למטבח? ולמקלחת? ואי אפשר לשכוח את המריבות בגלל ביצים ש"נעלמו" מתוך המקרר המשותף. ביום הראשון לפתיחת שנת הלימודים נאמר לי כי אני חייב לעבור "ייעוץ". לכל סטודנט היה יועץ (איש סגל בכיר) שעזר בהרכבת מערכת השעות. לקראת ההרצאה הראשונה היו לי דפיקות לב מואצות. אפשר לומר שכל הלילה לא עצמתי עין. ההרצאה הראשונה הייתה במסגרת הקורס לאבולוציה באחד הבניינים בבית היאס. (באותה תקופה הקמפוס המרכזי וכל האדמיניסטרציה היו שם). הקמפוס החדש, שלימים נקרא על שם משפחת מרקוס, הכיל את בניין הספרייה ואת מרובע הבניינים שכלל משרדים ואולמות. לימודי הביולוגיה היו בבית היאס, ואילו לימודי הכימיה, הפיזיקה והמתמטיקה התנהלו בקמפוס החדש. את ההרצאה הראשונה לא אשכח לעולם. נכנס לאולם בחור מזוקן ובריא גוף, לבוש בבגדי עבודה כחולים. מאוחר יותר הבנתי שמדובר באחד האקולוגים הידועים בארץ. הייתי בהלם, מכיוון שהייתי בטוח שמדובר במישהו שבא לנקות את הלוח או משהו דומה. ואני שבאתי עם תיק ג'ימס-בונד לא העליתי בדעתי שמדובר בהופעה של מרצה באוניברסיטה. ההרצאה התחילה. ניסיתי לעקוב אחר דבריו והצלחתי ללקט מספר משפטים, חלקם שלמים ורובם מקוטעים. כך היה גם בהרצאות

כתפי היה תיק חדש - שני פריטים שהפכו את העמידה ברחוב המפויח לחגיגית משהו. הגעתי לאוניברסיטה בדיוק בזמן לשיעור הראשון ב"מבוא לכלכלה". מרוצה מכך שהצלחתי להירשם לקורס של רמי שלום, המרצה המבוקש ביותר, נכנסתי לאולם ההרצאות בקומת הכניסה של בניין נפתלי. כמות הסטודנטים היממה אותי: לא רק המושבים היו תפוסים, אלא שהיו 200 שכל גם סטודנטים שישבו על אדני החלונות, על המדרגות, ועל הרצפה בקדמת האולם. איכשהו הצלחתי להשתחל לחלקת רצפה פנויה, והתיישבתי בדיוק כשהמרצה התחיל לדבר. בעודי שומעת את הסבריו על "עקומת התמורה", שאלתי את עצמי 'מה לעזאזל אני עושה פה?'. ההחלטה להירשם לתואר בכלכלה וניהול נעשתה כלאחר יד. בכלל רציתי ללמוד תקשורת ולהחליף את חיים יבין בהגשת החדשות, אבל לא היה אז תואר ראשון בתקשורת. חגית, חברתי הטובה, אמרה שהיא נרשמת לכלכלה וניהול אז החלטתי להירשם גם אני. תואר כזה לא יכול להזיק, חשבתי, וחוץ מזה יהיה כיף להמשיך את ימי התיכון הפרועים עם חגית. רצה הגורל שחגית התקבלה לירושלים ואני לתל אביב, אז בלעדיה לא היה לזה הרבה טעם. החלטתי לתת לכל ה"עסק הזה" צ'אנס של סמסטר אחד. לא ידעתי אז כמה

פרופ' גלית נמרוד, המחלקה

לתקשורת

רחוב קינג ג'ורג' בתל אביב היה סואן, כהרגלו, בבוקר שבו עמדתי בתחנת האוטובוס שייקח אותי לאוניברסיטה 25 וחיכיתי לקו בפעם הראשונה. לבשתי חולצה פרחונית חדשה, שנקנתה בשוק קמדן בלונדון, ועל

11 | אבג > המשך בעמוד הבא

למדו מאיתנו

בעיות בתחומי הביולוגיה והרפואה. המחקרים במעבדתי קשורים באבחון של בעיות רפואיות והפרעות שונות (כגון שינה, נשימה, לב, אוטיזם, וסרטן שד) בעזרת פיתוח אלגוריתמים ועיבוד אותות פיזיולוגים. מאז שהגעתי לנגב, לפני שלושים שנה, אוניברסיטת בן-גוריון היתה ונשארה חלק

במתמטיקה, פיזיקה, ותכנות מחשבים. המחשבים אז היו מאוד איטיים ומערכת ההפעלה הייתה בדיסקט שלקח זמן לקרוא ממנו. שעות רבות אל תוך הלילה היינו נלחמים עם המחשבים שנמצאים במרתפו של "בניין הנדסת חשמל" והיינו צריכים לגבות את העבודות, גם בדיסקט, בכל כמה דקות מהפחד שהדיסקט לא יעלה יותר לעולם... זעקות שבר בקעו מדי פעם מתוך המרתף בגלל עבודות אבודות. באותה תקופה באר שבע "הציורית" היתה רדומה למדי. אפילו את הקניון ליד התחנה המרכזית עוד לא סיימו לבנות. מקומות בילוי בקושי היו, למעט שני פאבים בעיר העתיקה, ו"גלידה מונטנה" אחת שמזמן כבר לא קיימת. האוניברסיטה אז היתה יחסית קטנה ואינטימית - לא סטודנטים למדו בה. היא 5000- יותר מ הייתה סוג של אי תרבותי שמלבד השכלה אקדמית, סיפקה גם מקומות בילוי ומפגש לסטודנטים. באחד ממקומות הבילוי הללו, הדיסקוטק במרתף המאובק של מעונות ג', פגשתי את סיגל, סטודנטית לעבודה סוציאלית, שהפכה לחברתי ולאחר מכן לאשתי. בתנו הבכורה, שחר, סיימה זה עתה את לימודיה באב"ג, במחלקה להנדסת חשמל ומחשבים. איזו סגירת מעגל... (ולא, לא הכרחתי אותה ללמוד את המקצוע הזה). בתי האמצעית, שיר, תתחיל השנה לימודי רוקחות, גם כן באוניברסיטת בן-גוריון. ובתי הקטנה, שקד, עתידה גם היא ללמוד כאן. מעניין לאיזה כיוון תלך? לאחר שסיימתי את לימודי התואר הראשון, שירות צבאי, לימודים לתארים מתקדמים, ועבדתי בהיי-טק הישראלי, חזרתי שוב לאוניברסיטת בן-גוריון - הפעם כחבר סגל אקדמי בכיר במחלקה להנדסה ביו-רפואית. מדובר במחלקה קטנה, איכותית ורב-תחומית העוסקת ביישום הידע ההנדסי והמדעי למען פתרון

אתאהב בהשכלה הגבוהה, ושצפויות לי עוד שנים רבות בתוך המערכת הזו – תחילה כסטודנטית מבולבלת ש"מזגזגת" בין חוגים שונים (כלכלה, ניהול, פסיכולוגיה, קולנוע, פילוסופיה, תקשורת, גרונטולוגיה וחקר הפנאי), ובהמשך כחברת סגל אקדמי שעדיין מתקשה להחליט מה תעשה כשתגדל. חשבתי שפרופסורים הם גברים זקנים עם משקפיים עבים, שיער פרוע ומקטרת. לא העליתי בדעתי שאפשר גם אחרת.

ד"ר יניב ציגל, המחלקה להנדסה ביו-רפואית את לימודי התואר הראשון שלי התחלתי לפני שלושים שנה (וואו, גם לי זה נשמע מזמן), כאן, באוניברסיטת בן-גוריון, במחלקה להנדסת חשמל ומחשבים. הגעתי ממרכז הארץ לבאר-שבע, כעתודאי צעיר, שזה הרגע סיים קורס מ"כים, ואז נחתתי במעונות ג' התוססים. בסמסטר הראשון היו לנו בעיקר קורסים

חשוב בחיי. ד”ר דורית טרייסטר, המחלקה לניהול היום הראשון שלי באוניברסיטה היה . בקיץ לפני הלימודים חזרתי 2003 בשנת מטיול ארוך בניו-זילנד ובמזרח, ובלילות עבדתי כמלצרית בפאב (עד חמש לפנות בוקר!). הלימודים תפסו אותי בסוג של הפתעה. האמת היא, שאחרי שהתקבלתי

קורות חיים | 12

נכונות: ידעתי שאני חייב ללכת ללמוד (כי ההורים לחצו...), רציתי ללמוד בירושלים, כי אבי היה פרופסור באוניברסיטת תל אביב ולא רציתי להסתובב בקמפוס שבו גדלתי כילד, ולימודי משפטים הופיעו אחרונים בחוברת שפרסמה האוניברסיטה. לאחר שפסלתי את שאר הפקולטות – לא נותרה לי ברירה. היו אז רק שלוש פקולטות למשפטים בישראל: בתל אביב, ב'בר-אילן' ובירושלים, ובכל זאת הביקוש לא היה כל-כך גדול, ובאמת שלא היה קשה להתקבל. גם כך הייתי מוקף בנשים חכמות ואנשים מבריקים. חברותיי וחבריי למחזור כיהנו ומכהנים כשופטות ושופטים, כשותפות ושותפים בעלי נראות ציבורית במשרדי עורכי הדין הגדולים ביותר, באקדמיה, בעסקים, ובמשרות ציבוריות בכירות. השהייה בחברתם הייתה חוויה מצניעה ביותר בהתחשב ברקע שלי ובכך שהייתי רגיל להצטיין. בחודש הראשון ללימודים הגשנו את התרגיל הראשון, במקצוע הקשה ביותר בשנה א' – ״דיני עונשין״ (המשפט הפלילי). כשקיבלתי את התרגיל המתוקן חשכו עיני: הציון שנקבע . בימי חיי לא קיבלתי 100 . מתוך 55 לי היה ציון כל-כך נמוך על שום דבר שעשיתי. נדהמתי ולא כל-כך ידעתי איך להתמודד עם הכישלון עד שפשוט הסתובבתי במסדרונות האוניברסיטה והראיתי לכל מי שפגש בי את , הייתם מאמינים?״. 55 הציון האיום. ״קיבלתי מאז חוויתי לא מעט כישלונות בחיי, אולם חרפת הכישלון האקדמי הראשון הותירה בי את הרושם החזק ביותר.

לתואר תכננתי לדחות את תחילת הלימודים בשנה, כדי לעבוד, לחסוך ולטוס לדרום אמריקה. הצד הזה של העולם עוד חיכה לי... ומי יודע מתי תצוץ עוד הזדמנות... חברתי הטובה מהילדות התחילה ללמוד באותה שנה. היא תפסה אותי בשרוול ואמרה לי "דורית, בואי ללמוד, יהיה כיף להתחיל יחד, אל תבזבזי עוד שנה"...מי כמוני יודעת שטיול בדרום אמריקה רחוק מלהיות "בזבוז", אבל ההזדמנות להתחיל את הלימודים עם חברת ילדות טובה קרצה לי. ככה התחלתי שנה א' לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. מבולבלת, לא בדיוק יודעת מה אני עושה שם, כאשר הראש במקום אחר ושמונה בבוקר נראה לי כמו אמצע הלילה. מדי פעם הזכרתי לעצמי שאני יכולה לפרוש בכל נקודת זמן. התחיל הסמסטר, פגשתי חברים חדשים, והלימודים הצליחו לסקרן אותי. מקורס לקורס התעניינתי יותר גם במעגל החברתי שנוצר בלימודים, וגם בחומר. התחלתי למצוא כיוון בלימודים. הוספתי לתואר חטיבה בספרדית, וחידדתי לעצמי מה באמת מעניין אותי – הבנת תרבויות אחרות. בסוף שנה א' כבר טסתי לחילופי סטודנטים בספרד, ולמדתי שם סמסטר קיץ. שפה היא חלון לעולם חדש והחוויה סחפה אותי. נשאבתי לתוך התרבות המקומית הספרדית, ובכלל ריתק אותי להבין את העולם מנקודת מבטם של אנשים שגדלו אחרת ממני. מפה לשם סיימתי תואר ראשון באוניברסיטת חיפה, תואר שני ותואר שלישי בטכניון (בפסיכולוגיה ארגונית), פוסט-דוקטורט עשיתי בקנדה, והינה אני כאן, חברת סגל בפקולטה לניהול, חוקרת גישור בין תרבויות והורדת אלימות. רואה את הסטודנטים של שנה א', חלקם מבולבלים ומחפשים את עצמם. אז המלצה לי אליכם, סטודנטים וסטודנטיות יקרים, לכו אחרי הלב שלכם. ואגב, דרום אמריקה עדיין מחכה לי (הג'וק של הטיולים מעולם לא עזב אותי...).

פרופ' עמית שכטר, דיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה הגעתי לאוניברסיטה העברית בהר הצופים מיד לאחר מלחמת לבנון הראשונה. זו הייתה אחת התקופות הסוערות ביותר בציבוריות הישראלית. חווינו הפגנות תכופות בקמפוס, במרכז ירושלים ומול משרדי הממשלה. בשנתי הראשונה בלימודים נרצח אמיל גרינצוויג בזמן הפגנה מול משרד ראש הממשלה ובתום אותה שנה סוערת התפטר מנחם בגין מראשות הממשלה. זהו הרקע הפוליטי לחוויות הלימודים הראשונות שלי. גדלתי ברמת השרון, מושבה חקלאית שהפכה במהלך ילדותי לפרבר יוקרתי, כילד ונער פריווילגי. תמיד הצטיינתי בלימודים, ולרוב, לא נעים לומר, בלי מאמץ גדול. ציוני הבגרות שלי היו טובים, אף כי לא מבריקים, ובחרתי בלימודי משפטים מכל הסיבות הלא

13 | אבג

השגריר היווני

שלנו ד"ר גבריאל חריטוס משלב את שתי השפות שהוא יודע, יוונית ועברית, בתחום ההיסטוריה הדיפלומטית והיחסים את עבודת הפוסט-דוקטורט הוא עושה ב'מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות' | הבינלאומיים שהוא חוקר

ש מו של האי רודוס מתקשר בין ישראל, מצרים וירדן בסיום מלחמת העצמאות. מחקריו של פרופ' זכי שלום מראים כי באותה תקופה בלטה מגמה בולטת של הנהגת המדינה, עם דוד בן-גוריון בראשה, להציג את הסכמי שביתת-הנשק כבעלי אופי צבאי, שנה שוב 70 וממילא – זמני. כעבור מופיע השם רודוס, הפעם בהקשר בן- גוריוני אחר: משם הגיע אלינו גבריאל חריטוס עם מוטיבציה אדירה "להכות את הארכיון", במובן החיובי של המילה. במלומד היווני הזה גלומות כל התכונות המאפשרות לו לחלץ חומרים נדירים מנבכי הגנזך למען קידום מחקריו. הוא נולד ברודוס (סבו היה ראש העיר של רודוס בעת שהתנהלו בה המגעים לקראת החתימה על הסכמי שביתת הנשק) ולמד משפטים באוניברסיטת אתונה. עברית למד תחילה כאוטודידקט ואחר-כך בעזרת מורה פרטי. בתום לימודיו התחיל לעבוד כעורך-דין בחברת עורכי-הדין המשפחתית. נבחן בשפה העברית בבית- 2003 בשנת הספר לתלמידי חו"ל של האוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תעודת פטור מלימוד עברית. סיים את התואר השני 2007 בשנת ב"יחסים בינלאומיים בים התיכון" מטעם 'המחלקה למדעי הים התיכון' של אצל רבים מאיתנו כמקום שבו נחתמו הסכמי שביתת-הנשק

התמקד במסמכי ארכיון משרד-החוץ הישראלי הנוגעים למדיניות-החוץ של ישראל .50- כלפי הסכסוך הקפריסאי בשנות ה "המחקר האקדמי משך אותי, ובמקביל רציתי לנצל את ידיעתן של שתי שפות נדירות אך חשובות, העברית והיוונית", הוא אומר. הקשרים הטובים שנרקמו בין יוון, קפריסין וישראל יצרו את העיתוי הנכון. , גמלה בו ההחלטה להתחיל 2012 ואז, ביוני במחקרו לתואר שלישי בגנזך המדינה בירושלים. שם ביקש שיאפשרו לו לעיין בתיקי ההתכתבות הפנימית של משרד- החוץ הקשורים לבעיית קפריסין משנת (שנת ייסודה של רפובליקת 1960 ועד 1948 קפריסין העצמאית). רוב התיקים האלה היו חסויים, וגנזך המדינה הסכים לחשוף לפניו את התיקים הרלוונטיים. הוא היה הראשון שעיין בהם. "תמיד אהיה אסיר-תודה לגנזך המדינה ולמדינת ישראל על שסמכו עליי וחשפו לפניי את האוצר ההיסטורי הזה", הוא אומר. ביוון רוב התיקים הארכיוניים הקשורים לבעיית קפריסין באותה תקופה עודם חסויים, ורק חלק קטן מהם נגיש לחוקרים. לצורך המחקר גר גבריאל חריטוס בירושלים במשך שנתיים. מלבד העבודה על מחקרו בגנזך המדינה אסף חומר מארכיון צה"ל, מ'מוזיאון ההעפלה' בעתלית, מתוך הארכיון ההיסטורי של הפטריארכיה היוונית בירושלים, וכמובן מספריות אוניברסיטאיות בארץ. במקביל תירגם

אוניברסיטת הים האגאי. נושא עבודת- הגמר שלו היה "הדמוקרטיזציה של ארצות ערב כעדיפות ראשונה של מדיניות-החוץ של ארצות הברית - מחקר השוואתי על התפתחות המערכת הפוליטית של הממלכה הירדנית והרפובליקה התוניסאית". ממצאי על-ידי 2008 עבודתו פורסמו ביוון בשנת 'המכון ללימודי משפט בינלאומי על שם פרופ' אליאס קריספיס וד"ר אנסטסיה סמראס-קריספיס'. את מחקרו לתואר עשה

המחקר האקדמי משך אותי, ובמקביל רציתי לנצל את ידיעתן של שתי שפות נדירות אך חשובות, העברית והיוונית

ב'מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה' של אוניברסיטת תל-אביב. אחרי שרכש ניסיון מחקרי בסביבה הישראלית החליט גבריאל להמשיך את לימודיו לתואר שלישי, ולשלב את שתי השפות שהוא יודע, יוונית ועברית, בתחום ההיסטוריה הדיפלומטית והיחסים הגיש את מועמדותו 2011- הבינלאומיים. ב לאוניברסיטת מקדוניה שבסלוניקי; מחקרו

יחסים בינלאומיים | 14

היו זמנים אוניברסיטת בן-גוריון מציינת חמישים שנה להיווסדה, וכל תמונה היסטורית באלבומיה שווה יותר מאלף מילים

את ההתכתבות של משרד-החוץ מעברית ליוונית כדי להקל על עצמו בשלב כתיבת התיזה, שהייתה צריכה להיכתב ביוונית. כדי למלא פערים במחקר ביקש חריטוס לעיין במקורות משניים בקפריסין עצמה: בארכיון העיתונות היוונית-קפריסאית בחלק הדרומי של האי, אך גם בחלק הצפוני של קפריסין, שנמצא תחת שליטה טורקית . "הופתעתי כשהארכיון 1974 מאז יולי הטורקי בצפון האי נענה בחיוב לבקשתי לעיין בתיקים הנמצאים אצלם", הוא אומר. גבריאל חריטוס היה החוקר היווני הראשון שהצליח לערוך מחקר בארכיונים של צפון קפריסין. הוענק ל"שגריר היווני 2016 באוקטובר שלנו" תואר דוקטור על-ידי אוניברסיטת מקדוניה שבסלוניקי, בהצטיינות. שנה , הוא השתתף 2017 לאחר מכן, בקיץ Summer Institute of Israel Studies ב- - תוכנית המיועדת להכשרת אקדמאים מכל העולם בלימודי ישראל שמתקיימת מדי שנה בארצות הברית ובישראל על-ידי אוניברסיטת ברנדייס ו'מרכז שוסטרמן ללימודי ישראל'. במסגרת התוכנית הכיר החוקר היווני מקרוב את 'מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות', וכשנפגש עם חוקריו הבין מיד שזה המקום הנכון להמשיך במחקריו. הוא הגיש את מועמדותו לפוסט- דוקטורט במכון, והתקבל. על בסיס התיזה פירסם חריטוס במאי את ספרו "קפריסין, האי השכן - 2018 בעיית קפריסין בראיית ארכיוני ישראל, ", שבו נחשפים לראשונה 1960-1946 אירועים לא ידועים עד כה על הסכסוך הקפריסאי בתקופה הנחקרת. הספר זכה להצלחה רבה ביוון, ובקפריסין היה לרב- מכר. "אני מקווה שהספר שלי יתורגם לעברית כדי שהציבור הישראלי יתוודע לפרטים חדשים בנוגע לתולדות היחסים בין ישראל ובין יוון וקפריסין", אומר ד"ר חריטוס. באירוע השקת הספר בניקוסיה היה הנואם המרכזי שר-החוץ של קפריסין, ניקוס כריסטודולידיס. באירוע נכח גם שגריר ישראל בניקוסיה, סמי רבל.

ביקור סאדאת

את העשור הראשון חתם ביקורו ההיסטורי של אנואר סאדאת באוניברסיטה. הביקור , סמוך למועד 1979 במאי 27- התקיים ב החתימה על הסכמי השלום בקמפ-דייוויד, והתהודה העצומה שבאה בעקבותיו שמה את האוניברסיטה שלנו על המפה העולמית. אחד האישים בפמלייתו של נשיא מצרים היה חוסני מובארק, שישב על בימת הנשיאות בטקס קבלת הפנים שהתקיים בכיכר קמינגס. לצדו של סאדאת מצולמים, מימין: נשיא האוניברסיטה יוסף תקוע, וראש ממשלת ישראל מנחם בגין. משמאל: חוסני מובארק, לימים יורשו של סאדאת.

צבר מוניטין מדעני המכונים לחקלאות וביולוגיה שימושית פיתחו במשך השנים עשרות מינים בוטאניים שיובאו מחו"ל והטמיעו אותם בשוקי הארץ. פירות אקזוטיים כמו "פיטיה שחורה" ו"ספוטה זוחלת" הם פרי פיתוחו של פרופ' יוסי מזרחי, המוכיח כאן בצילום שאפשר לאכול צבר ואפילו ליהנות מכך.

המלכה אליזבת

שחקנית-הקולנוע הנודעת אליזבט טיילור באוניברסיטה וסיירה 1983 ביקרה בחורף באחוזת-הקבר של פולה ודוד בן-גוריון בשדה בוקר. בסיום ביקורה הוכן לכבודה טקס הוקרה, שבו היא הייתה אמורה לקבל תשורה מן האוניברסיטה. לאכזבת המוזמנים שהגיעו לאולם גורובוי התברר שאורחת-הכבוד חשה ברע והובהלה לטיפול בבית-החולים סורוקה. נשיא האוניברסיטה שלמה גזית החליט שההצגה חייבת להימשך כדי לא לאכזב את הקהל הרב וקיים את הטקס למרות היעדרותה.

15 | אבג

שאול לדני, פרופסור אמריטוס במחלקה להנדסת תעשיה וניהול, חנך בגרמניה תערוכה המתעדת את חייו ואת לזכור ולא לשכוח | "אוסף ברגן-בלזן" שלו יהי ם לגיהינום ובחזרה ל

פ

ששרד את התופת, עלה ארצה ויצר לעצמו קריירה אקדמית מפוארת באוניברסיטת בן-גוריון שזיכתה אותו בפרס מפעל חיים. במקביל לדני התאמן בתחום ההליכה ואף ייצג את ישראל בתחרויות זכה באליפות העולם למרחק 1972 עולמיות. בשנת 50- ק"מ ובאותה השנה קבע שיא עולם ב 100 60- מייל, שיא שטרם נשבר עד היום. בשנות ה שלט בזירה העולמית בהליכה למרחקים 70- וה ארוכים. כחלק מהישגיו, ייצג את ישראל בשתי ובמינכן 1968 אולימפיאדות – במקסיקו בשנת , בה גם ניצל מטבח הספורטאים 1972 בשנת זכה באליפות העולם לוותיקים 1977 הידוע. בשנת קילומטרים ונבחר 20- ו 5 בהליכה למרחקים של שיפר 2006 להלך המצטיין של האליפות. בשנת

הסמוכים לנו אני זוכר, אלה עם הבגדים עם הפסים. המראות האלה שראיתי כילד בן שמונה נחרתו עמוק בנפשי, וכך כשביקרתי שנה 50 באתר הזיכרון בברגן-בלזן כעבור והתבוננתי במפת-תבליט של המחנה שהייתה שם, הודעתי למנהל שם שהגדר מסומנת במפת-התבליט לא במקום שהייתה אז. הוא לא סמך על זיכרון הילדות שלי והלך לוודא את דבריי בתצלום אווירי של חיל-האוויר הבריטי, והופתע מאוד כשנוכח לדעת שאני צודק". 1945 כמעט עד למועד שחרורו באפריל

הוא שורד 83- רופ' שאול לדני בן ה אולטימטיבי. הוא ניצל לא רק מן הטבח במינכן, כשטרוריסטים מארגון המרצחים "ספטמבר השחור" תקפו את מגורי המשלחת הישראלית בכפר האולימפי. במקום להתרחק אינסטינקטיבית מזירת האסון חש לדני לדירתו של ראש המשלחת שהיה בקצה השני של הבניין והזהיר אותו מפני המחבלים. הוא גם היה במשך חודשים ארוכים כלוא במחנה-הריכוז ברגן-בלזן ושרד; וגם גבר על מחלה קשה. לפני כעשר שנים דמם אחד משני מנועיו של מטוס הצ'ארטר שבו דקות, המטוס חזר על 90 טס לדני לברלין למשך עקבותיו ונחת בלוד נחיתת חירום. כדי 2019 בספטמבר 5- לדני חזר לברגן בלזן ב לחנוך תערוכה המציגה את מסמכיו האישיים המתעדים את מהלך חייו ובכלל זה את הישרדותו בשואה ואת קורותיו באולימפיאדת מינכן. התערוכה מאפשרת הזדמנות מרתקת לבחון את התקופה החשוכה מנקודת מבטו של שורד. לצד המסמכים מוצג מידע אודות הכיבוש הגרמני של סרביה והונגריה, על ד"ר ישראל רודולף קסטנר ומאמציו להצלת האסירים ועל תחילת חייהם של הניצולים במדינת ישראל. , בהיותו בן שמונה בלבד, הועברה 1944 בשנת משפחתו של לדני למחנה הריכוז ברגן-בלזן. המחנה הוקם כמחנה מעבר ותכליתו המקורית הייתה להחזיק יהודים כבני ערובה לצורך החלפתם עם בעלי אזרחות גרמנית שהיו עצורים בידי כוחות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. לדני זוכר בפרטי פרטים את היום שהגיע לברגן בלזן: "אני זוכר כל יום מששת החודשים שהייתי שם – את הרעב, והקור, והקריאות הבלתי-פוסקות להתייצב למסדרים, וגדרות-התיל המחשמלות, ומגדלי השמירה, וקציני האס.אס שצרחו עלינו כל הזמן. אחד מהם אני זוכר במיוחד, הייתה לו שפה שסועה. גם את האסירים ההולנדים שבמחנות

אני זוכר כל יום מששת החודשים שהייתי שם – את הרעב, והקור, והקריאות הבלתי-פוסקות להתייצב למסדרים, וגדרות-התיל המחשמלות, ומגדלי השמירה, וקציני האס.אס שצרחו עלינו כל הזמן

על-ידי הצבא הבריטי קלט ברגן-בלזן אסירים שהגיעו אליו ב"משלוחים" מרחבי הרייך השלישי. רובם המכריע של אסירי המחנה מתו מרעב או ממחלות (מנת המזון היומית כללה פרוסת לחם וחצי ליטר מים). בזכות משא ומתן שנערך בין "ועדת ההצלה" היהודית בהנהגת אוטו קומוי (שישראל קסטנר פעל מטעמו), הפדרציה היהודית בשוויצריה בהנהגת סלי מאייר , אשר SS והקונגרס היהודי העולמי ובין ה- סלל את הדרך להעברה לשווייץ הניטרלית, שרדו לדני ואסירים יהודים נוספים. לאחר

שאול לדני עם אהרון שגיא, סגן שגריר ישראל בברלין בטקס חנוכת התערוכה בברגן בלזן (צילום: ענת כץ הררי)

משואה לתקומה | 16

70 מייל לגילאי 100- את שיא העולם ל ומעלה. לדני הוריד הילוך אחרי שקבע שיאי עולם בהליכה למרחק של מאה מייל ומאה קילומטרים. אבל הוא היה חזק דיו כדי קילומטרים בצעדת ארבעה ימים 300 לגמוא מפאריז לבריסל. כיום לדני נחשב למרתוניסט הפעיל הוותיק ביותר בארץ והוא משתתף כהלך באירועי המרתון ומרוצי האולטרה.

"כמה שנים עוד אוכל להמשיך את המנהג הזה, אתם שואלים? אינני יודע. אני לא נביא. מכל מקום, לפי התוכנית שלי אני קילומטרים". 84 צועד בשנה הבאה

כאות הערכה להישגיו בתחום הספורט, הוועד האולימפי הבינלאומי העניק לו את מדליית הברון פייר דה-קוברטן המוענקת לספורטאים שגילו רוח ספורטיבית יוצאת מציין לדני את 50 דופן. מאז שמלאו לו ימי-הולדתו בהליכה של קילומטרים כמספר קרתה לו תקלה 73 שנות חייו. אגב, בגיל קטנה: "המעצורים ברגליים לא פעלו כשורה ."75 וכך הצלחתי לעצור רק אחרי

הכתבה מתבססת על קטעים ממאמר של ניל אמדור, העורך לשעבר של מדור הספורט בעיתון 'ניו יורק טיימס'.

האיש שלנו במינכן

שעזבו את מינכן וחזרו לישראל", אומר אליוט דנמן, הלך אולימפי לשעבר, חבר של לדני. "הוא רצה שהמשלחת תסיים את משימתה באולימפיאדה. חזרה מוקדמת הביתה נחשבה בעיניו ככניעה לטרוריסטים". ספרו האוטוביוגראפי של לדני "ההליכה לאולימפיאדה" יצא לאור בעברית . אילן גרינפלד, המו"ל של הוצאת 1995- ב 'גפן' שהוציאה לאור את הספר באנגלית, שהוא עצמו רץ למרחקים ארוכים וכנראה משום כך מצא עניין בספר, סיפר: "הביוגרפיה של שאול לדני נוסכת הרבה השראה. הוא מסוגל לשכנע אנשים בכל מקום ובכל מצב, שבעזרת התמדה, עבודה קשה ודבקות במטרה יכול כל אדם להשיג הישגים גדולים".

פחות משנה לפני אולימפיאדת טוקיו , אבל הטראומה של אולימפיאדת 2020 עדיין לא נמחקה מן הזיכרון. 1972 מינכן King Of The Road בספרו האוטוביוגראפי מתקשרים העבר המכאיב עם ההווה המאיים. "אני ועוד שני חברים במשלחת הישראלית יצאנו למרפסת הגינה, ובגו זקוף וצעדים בטוחים חצינו את המדשאה שמאחורי הבית והתרחקנו מן המקום ללא פגע". לדני מותח ביקורת על שירותי הבטחון של גרמניה, שניסו לחלץ את בני הערובה הישראלים בשדה-תעופה צבאי מבודד. "המבצע בוצע בצורה רשלנית וחובבנית", הוא כותב בספרו ומתאר את העדר התקשורת בין הצלפים הגרמנים ואת רתיעתם של אנשי הקומנדו הגרמניים מלחתור למגע עם הטרוריסטים. "הוא כעס על חברי המשלחת הישראלית על

הפוסטר המוצג בכניסה לתערוכה. מתועד בו הרגע שבו לדני חוצה את נקודת הסיום בתחרות , בדרכו לקביעת 1972 שהתקיימה בארה"ב בשנת מייל 50- שיא עולמי בהליכה ל

17 | אבג

פתע בוחן

. תחום התמחותי הוא חקלאות באזורים 7 צחיחים, ובין תלמידיי הרבים אפשר למצוא גם סינים. מי אני? א. פרופ' אביגד וונשק. ב. פרופ' אבי גולן. ג. פרופ' יצחק גוטרמן. ד. ד"ר סתוי ברעם. . מי מבין חברות וחברי הסגל הבאים לא 8 כיהן כדיקן הפקולטה למדעי הטבע? א. פרופ' מיכל שפירא. ב. פרופ' ראובן שגב. ג. פרופ' יבחר גנאור. ד. פרופ' מרים כהן. . "יקיר הנגב" מטעם אוניברסיטת בן- 9 ב. יוסף מוסטקי. ג. הדלאי לאמה. ד. נסים אלשיך. . מי היה הנמען במכתבו של דוד בן- 10 גוריון שבו נכתב "זה כבר שנים אחדות אני הוגה ב'חלום' הזה – הקמת אוניברסיטה בבאר שבע"? א. יגאל אלון. ב. לוי אשכול. ג. פנחס ספיר. ד. דוד טוביהו. . מי כיהן כיושב ראש חבר הנאמנים של 11 אוניברסיטת בן-גוריון בנגב 2004-1999 בשנים א. היימן קרייטמן. ב. הלורד ויידנפלד מצ'לסי. ג. רוי צוקרברג. ד. הברון נתנאל דה רוטשילד. 50- . הייעוד של בית היאס בשנות ה 12 היה: א. לארח את חברי הפמליה של דוד בן-גוריון. ב. להחליף את מלון עין גדי בחודשי הקיץ. ג. לשמש מעונות למהנדסים שבנו את הכור הגרעיני בדימונה. ד. לקבוע סטנדרטים חדשים בתחומי המלונאות בנגב. הוא: 2018 גוריון לשנת א. פרופ' עמוס ריצ'מונד.

קריירה מרשימה בעיתונות ודוברות. אמיר רוזנבליט

. מי מבין חברי סגל הבאים, בעבר ובהווה, 4 הוא בעל השכלה משפטית? א. מייק דייאמונד. ב. תמי מונד. ג. רחל גרטל. ד. כל התשובות נכונות. . ניהלתי את קמפוס האוניברסיטה באילת 5 ויזמתי את הקמת המועדון המתמטי ב. פרופ' מירי עמית. ג. פרופ' שלומי דולב. ד. איתן ריהן. . שימש כדיקן הפקולטה למדעי הרוח 6 והחברה ועמד בראש צוות מומחים בתחום מדעי ההתנהגות שנתן ייעוץ למשרד החינוך בנושא מדעי המוח. מי האיש? באוניברסיטה. מי אני? א. פרופ' תמר אלכסנדר.

. אני הדיקן של בית-הספר ללימודי 1 מחקר מתקדמים על שם היימן קרייטמן. מי אני?

א. פרופ' רמי ברושטיין. ב. פרופ' דודי בר-צבי.

ג. פרופ' צבי פריאל. ד. פרופ' סטיב רוזן. . מיהו הממונה על בטיחות הקרינה 2

באוניברסיטה? א. אבנר מזרחי.

ב. רפי סרברו. ג. אבי קליין. ד. דני רובינשטיין. . אמיר רוזנבליט, שסיים בימים אלה את 3 25 תפקידו כדובר האוניברסיטה לאחר שנים, היה עיתונאי מיומן וחתום על סיפורים בלעדיים למכביר. ציינו את כלי התקשורת שבהם עבד רוזנבליט לפני הגעתו לאוניברסיטה:

א. חדשות, ניו-יורק טיימס, הארץ. ב. ידיעות אחרונות, 'אבג', נאשיונל ג'אוגרפיק. ג. כל-בי, דבר, ג'רוסלם פוסט. ד. ידיעות הנגב, מקור ראשון, על המשמר.

א. פרופ' מיקי בר-אלי. ב. פרופ' אלון מונסנגו. ג. פרופ' אבישי הניק. ד. פרופ' יוסי צלגוב.

תרבות הפנאי | 18

6

5

4

3

2

1

פתרונות יש לשלוח למערכת 'אבג' במחלקה לפרסומים ודוברות בין הפותרים יוגרל הספר "הקייטנה של קנלר" מאת אתגר קרת רק תשובותיהם של פותרים חדשים ישתתפו בהגרלה האוניברסיטאי למדעי הבריאות ובית- הספר לרפואה. כמה סטודנטים הגישו את מועמדותם וכמה התקבלו ללימודי רפואה באותה שנה? 250 סטודנטים התקבלו מתוך 55 . א מועמדים. 327 סטודנטים התקבלו מתוך 101 . ב מועמדים. 662 סטודנטים התקבלו מתוך 34 . ג מועמדים. 75 סטודנטים התקבלו מתוך 10 . ד מועמדים. . בשנה הראשונה של פרופ' יואל 13 ברנשטיין באוניברסיטה הגיעה כתבת "על המשמר" לראיין אותו. מדוע הכתבה לא ראתה אור? א. בגלל סירובם של פרופ' ברנשטיין ועמיתיו שיגדירו אותם בתור "חלוצים". ב. בגלל שהמרואיין התחייב לפרסם את סיפורו בכתב-עת מדעי. ג. תשובותיו של המרואיין נגעו בעניינים ביטחוניים והצנזורה הצבאית פסלה את הכתבה. ד. כתב של העיתון דבר הפר את האמברגו ופרסם כתבה דומה בעיתונו. . איסוף הספרים לספריית ארן התבסס 14 בשנים הראשונות על המקורות הבאים: א. אוסף "הכפולים" של הספרייה הלאומית. ב. עיזבונם של אנשי רוח. ג. ארכיון סטיבן שפילברג. ד. תשובות א' וב' נכונות. נחנכו המרכז 1974 . בנובמבר 15

7

9

8

11

10

12

16

15

14

13

19

18

17

20

22

21

27

24

23

מאוזן: . מלאכה בסימן אמת. 8 . . מגדל מוכר וכינוייו של המגן דוד 4 . . מעשי שובבות 1 . ממש חוכמה לשמים 12 . . קפל באריג מוסר את ברכתו 10 . . תכונות צבעוניות 9 . שמעתי נקניק, לשמור על שקט! 14 . . מי שעני, מזמר הפוך 13 .)5,5( התרגול הצבאי בעל חיים לא כשר בגוף שלישי 20 . . לא קשה לה לגדף 19 . . שסופר ימי מילה 17 .22 . . מדען שלנו, פיתח תכשיר תרופתי שנועד לתת מענה לנזקי גז חרדל 21 . רבים אמו של הטייס קולונל פול טיבטס, שעל שמה השיר המתייחס להטלת הפצצה .)3,4( . שיכור, מבושם 24 . . הפיק, משעמום 23 . האטומית על הירושימה מאונך: . מדענית פורצת דרך, לשעבר 3 . . פטריות המכסות חומרים אורגניים בתנאי לחות 2 .6 .)2,4( . כינוי לנערה יפה 5 .)4,4( מנהלת המכון הלאומי לביוטכנולוגיה בנגב . כוכב כדורסל 11 . לפי שעה, ענוג ומעודן 8 . . כמעט הבוס 7 . היה שווה לחכות לשי . מרצה 15 . . בבוקרשט ובראשוב מנסים להתחבב על הקב"ה 13 .) אמריקאי (ש"פ 16 . במחלקה לעבודה סוציאלית מעוררת רצון לרקוד בזוגות לצלילי מוסיקה קלה מאונך) לשעבר מנהלת מחלקת העור ב"סורוקה" ומרצה בפקולטה למדעי +20( .20 . . מזומן במוץ 19 . . הנדהם בא הנה 18 . . גירוי של אחר לתקוף 17 .)4,4( הבריאות מאונך. 16 ראו

19 | אבג

מזון רוחני

תמונות מחיי

הקמפוס

צילום: דני מכליס

שיחת מוטיבציה

שגרירים חדשים

מדווחים מהשטח

אתרו את האתר מזהים את הצילום? שילחו את התשובה למערכת 'אבג' ואולי תזכו בפרס עיקבו אחרינו באינסטגרם