עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

ב’בן-גוריון’”. מסרים דומים, ארוזים קצת אחרת, העביר הנשיא החדש במפגש עם חברי הסגל האקדמי שהתקיים באודיטוריום שבבניין אברהם בן-דוד אוחיון למדעי ההתנהגות. “כבוד גדול הוא לי לעמוד בראש המוסד המפואר הזה”, אמר חיימוביץ. “בשלושת העשורים האחרונים התחלפו פה שלושה נשיאים, וזה אומר שאתם לא נוטים להחליף נשיא. אז אני עומד על כתפי ענקים. ממכללה זניחה הפכתם את אוניברסיטת בן-גוריון בנגב לאוניברסיטה השלישית בגודלה בישראל.

שכמו ולחצו את ידיו כאילו אכלו מאותו מסטינג בחדר-האוכל של קיבוץ קטורה. “אנשים שואלים אותי ‘איך זה להיות נשיא?’, ולא נעים לי להגיד להם שאני נהנה”, סיפר באחד המפגשים האקראיים שזימן לו תפקידו החדש. “אם אגיד ‘התפקיד הולך להיות קשה’, עלולים להבין אותי שלא כהלכה. הכי טוב לומר ‘התפקיד מרתק ומאתגר”. אצל “המקסיקני” התפתח דיאלוג שעניינים רציניים ופיקנטריה שימשו בו בערבוביה. עדי אהרון, יושבת-ראש אגודת הסטודנטים, יחד עם בעלי תפקידים באגודה הכינו שיעורי-בית. כל אחד בתורו הציג את עצמו ומיד אחר-כך נתן דרור למחשבותיו. נציגי הסטודנטים דיברו מן הלב, נגעו בנושאים חשובים בלי לקנטר ובלי להתלהם. הם דיברו, בין השאר, על הצורך לתגבר את מעגל עוזרי-ההוראה בחלק מן הקורסים, ועל ההתלבטות האם להמשיך כאן את לימודיהם לתארים מתקדמים. הנשיא החדש למד בפגישה על המרחקים הגדולים שחלק מן הסטודנטים נאלצים לעבור מקצה אחד של הקמפוס לקצה השני כדי להספיק להגיע מהרצאה שזה עתה הסתיימה לקורס אחר שעומד להתחיל. הנושא מוכר ומטופל, ויש פתרון באופק - הקמפוס הצפוני ובניין הכיתות שייבנה בתחומו.

התקבלו תשובות מעניינות. רובם המכריע של נציגי הסטודנטים הגיעו מאזור המרכז - ממודיעין, מיבנה, מנתניה. אחוז גבוה יחסית של תלמידים הגיעו למפגש מן המחלקה לפוליטיקה וממשל, ופרופ’ חיימוביץ הרים גבה. “הם רוצים להשפיע”, הסבירה עדי אהרון. סטודנט ששילב פוליטיקה וממשל עם לימודי המזרח התיכון טען שלא תמיד יש חפיפה בין החומר הנלמד לבין השאלות במבחן. תשובתו של נשיא האוניברסיטה עוררה פרצי צחוק סביב השולחן: “ככה זה במזרח התיכון – הכול מסובך”. ואז שאל: “מה ההבדל בין אגודה למועצה? איך נבחרים לגופים האלה?”. והוסיף בנימה מחויכת: “לא ידעתי שיש פוליטיקה בקמפוס. חשבתי שבוחרים במי שמארגן יותר מסיבות”. כיאה למדען מנוסה ערך חיימוביץ מחקר השוואתי בין הסטודנטים של היום לבין הסטודנטים של פעם. לבני-שיחו סיפר על חוויותיו הסטודנטיאליות באוניברסיטאות ייל וקולומביה בארה”ב, על המכשולים שניצבו בדרכו כשהיה בסטטוס שלהם, על ההתחלות הקשות שהיו מנת חלקו עד שעלה על מסלול ההמראה, על המר והמתוק. “במבחן 60 הראשון בסמסטר הראשון קיבלתי , ובמבחן השלישי 58 בכימיה, בשני . הקשיים וחוסר הביטחון 85 – שהסטודנטים חווים בתחילת לימודיהם מוכרים לי היטב”. באותה הזדמנות פרשׂ לפניהם את ה’אני מאמין’ שלו: “אתם זכות הקיום שלנו, בלעדיכם אין אוניברסיטה. האינטראקציה איתכם חשובה לי מאוד, זוהי דרכי ללמוד מה מעיק עליכם, מה אנחנו עושים בסדר ומה צריך לעשות כדי ‘להעיף’ את האוניברסיטה שלנו לגבהים חדשים. בכוחות משותפים תוכל אוניברסיטת בן-גוריון להיות אוניברסיטה עולמית בעלת השפעה מקומית. חשוב לי שכאשר תחזרו הביתה תהיו גאים על כך שעשיתם את התואר שלכם

כבוד גדול הוא לי לעמוד בראש המוסד המפואר הזה", אמר פרופ' חיימוביץ במפגש עם חברי הסגל האקדמי, "ממכללה זניחה הפכתם את אוניברסיטת בן-גוריון לאוניברסיטה השלישית בגודלה בישראל. ועדיין יש לאן להתקדם

ועדיין יש לאן להתקדם. הכול ניתן לשנות. הביטוי ‘לא יעלה על הדעת’ ייעלם מן הלקסיקון. במידת הצורך נידרש לצאת מאזור הנוחות. שום דבר לא נמצא במקום שאי אפשר לגעת בו”. פרק נכבד מדבריו הקדיש הנשיא למטרות שהציב ולתוכניות שגיבש, וביניהן פיתוח המחקר (“כדי להצליח במחקר חייבים לחשוב מחוץ לקופסה”), שיפור הדירוג הבינלאומי של האוניברסיטה (“היה לי קשה להירדם לנוכח הנתונים שהצביעו על הירידה שלנו בדירוג הלאומי בכמות ואיכות הפרסומים המדעיים”), והעמדת התנאים הטובים ביותר כדי להביא הנה חוקרים צעירים, המבטיחים והמצטיינים בתחומם”. את גורם ההפתעה שמר פרופ’ חיימוביץ לסיום נאומו. הנה זה בא: “אחרי שהסכמתי לקבל עליי את התפקיד הגעתי לכאן בסתר. באחד מימי שישי ביקרתי באוניברסיטה כדי להתרשם ממנה. ראיתי את התנאים, הרגשתי את הבאזז החיובי בקמפוס, ומיד הבנתי שזהו המקום שבו אני רוצה לבנות את עתידי”.

אחרי שהסכמתי לקבל עליי את התפקיד הגעתי לכאן בסתר. ראיתי את התנאים, הרגשתי את הבאזז החיובי בקמפוס, ומיד הבנתי שזהו המקום שבו אני רוצה לבנות את עתידי

פרופ’ חיימוביץ היה מוכן לכל תרחיש. “בתעשייה ובמקצועות ההיי-טק ‘מתים’ על הבוגרים שלנו במקצועות ההנדסה. אולי יותר קל להתקבל ל’בן-גוריון’, אבל יותר קשה לסיים את התואר. חשוב להבחין בין מאתגר לבין ‘לא פייר’”. על שאלתו “מאיפה אתם בארץ?”,

5 | אבג