עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

בטרקטור, צד את עינו של דניאל משהו מוזר. "הייתי בשדה אספסת ושמתי לב שכאשר אתה גוזם את

אוניברסיטת בן-גוריון משפיעה על כל מה שקורה סביבנו; אנחנו חייבים להיות מוקד החדשנות בדרום. אם אנחנו לא נוביל, אף אחד לא יוביל

האספסת היא חוזרת וגדלה", הוא נזכר, "אבל כשגוזמים חיטה, היא לא גדלה בחזרה. אז לא הבנתי שום דבר במדעי הצמחים או בחקלאות, אבל זו הייתה בשבילי נקודת אאוריקה (מילה יוונית המציינת גילוי חשוב או תובנה חשובה ומפתיעה). כשעובדים עם טרקטור אפשר לחשוב המון. אז חשבתי שאם נבין למה האספסת חוזרת וגדלה והחיטה לא, נוכל להאכיל את כל העולם. ואולי הידע הזה לא פחות חשוב מאשר שיהיה במשפחה עוד רופא". לאחר תום שנת השירות בקיבוץ חזר חיימוביץ לאוניברסיטה קולומביה. "אבל שם אין לימודי בוטניקה, אז 'עברתי' לאוניברסיטה העברית", הוא

מגשים את הציונות: דניאל חיימוביץ נוהג על טרקטור בקיבוץ קטורה

כחבר הסגל האקדמי באוניברסיטת תל-אביב זכה במלגת אלון היוקרתית שהמועצה להשכלה גבוהה מעניקה לחוקרים צעירים מצטיינים. עם האוכל בא התיאבון? "אמנם הייתה לי השפעה גדולה ברמה של מדע בסיסי, אני לא ממעיט בחשיבות הישגיי, אבל רציתי לראות מה אני יכול לעשות כדי להשפיע על החברה כולה. ותהיתי מה יקרה אם ניקח גנטיקאים של צמחים ואנשי

אומר בפשטות. "ושם נשאבתי לתוך המדע הבסיסי, לגנטיקה של צמחים". נלהב מן העולם החדש שנחשף לעיניו המשיך חוקר הצמחים המבטיח לדוקטורט בגנטיקה של צמחים באוניברסיטה העברית, ובתוך פרק זמן קצר הבין שזהו ייעודו האמיתי: "היה לי דוקטורט די מוצלח באוניברסיטה העברית, והמשכתי לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת ייל". שם בנה את המוניטין שהביא אותו שוב לארץ.

המשך בעמוד הבא »

שיחת טלפון מפתיעה על הנסיבות המרתקות שהביאו אותו אלינו מספר פרופ' חיימוביץ: "עד לאחרונה הייתי דיקן הפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל-אביב. לפני כמה חודשים אני מקבל טלפון מאחד הגמלאים של הפקולטה: 'אני חייב לדבר איתך', נשמע קולו מצדו השני של הקו. אמרתי לו שאני לא יכול, אין לי זמן פנוי. אבל הוא התקשר שוב למזכירה שלי וטען שהוא חייב לדבר איתי עוד באותו יום. הסכמתי שיגיע בשבע וחצי בערב. הוא נכנס ללשכתי ואמר לי: 'דני, אגיד לך משהו שישנה לך את החיים - מה דעתך להיות נשיא אוניברסיטת בן-גוריון?'. כך זה התחיל. הוא היה נציג של ועדת האיתור. דבר הוביל לדבר, וכעבור חודשיים הוועד המנהל של האוניברסיטה בחר בי לתפקיד הנשיא". תוכל לספר לנו על עוד החלטה ששינתה לך את החיים? תושבים. הייתי היהודי היחיד בבית-הספר שבו למדתי. היום הראשון 15,000 , "ובכן, נולדתי בעיירה קטנה בארצות הברית של עונת הציד היה יום חופש מבית-הספר... אבי היה רופא הקהילה. היו לי שני מסלולי חיים נפרדים: מיום שני עד יום שישי הייתי בבית-הספר, היהודי היחיד שעושה את כל הדברים האמריקניים, ובסוף השבוע הייתי מזכיר תנועת הנוער 'יהודה הצעיר' בפיטסבורג. אלה היו שני מעגלי חיים, הייתי כאילו שני אנשים נפרדים. בסופו של דבר הבנתי שאני חייב לעלות ארצה, כי לא הייתי מוכן לחיים ה'סכיזופרניים' האלה".

5 | אבג