עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

נתן לי להחזיק את הדגל, ואני, ילד עם מכנסיים קצרים, הייתי נרגש מגודל המעמד. עברנו במחנה שנלר וברחובות הראשיים של העיר, והייתי המאושר באדם. יום עצמאות אחר שנצרב בתודעתי מסיבות שונות לגמרי היה .ביום ראשון בערב הייתי 1990 בשנת אמור להדליק משואה בהר הרצל, ובמוצאי שבת אחרי ההבדלה פרצה פתאום להבה אדירה אלינו הביתה. מאוחר יותר התברר שאנשי הימין הקיצוני, "הסיקריקים", הציתו את דלת ביתנו. 'בגלל מה שעשיתי נגד המדינה' בית-הדין שלהם החליט לשרוף אותי חי. בני אברהם, שכיום הוא חוקר במכונים לחקר המדבר בשדה בוקר, גילה תושיה, לקח שמיכה וחנק את האש. וכך ניצלו .1990 חיינו ביום העצמאות של לבי, ולא לאישה שאחרים היו עלולים לבחור בשבילי. לאחרונה הוענק לד"ר יצחק אות הבוגר לשנת תשע"ח. בהנמקות להענקתו נכתב: "לאות כבוד למפקד הרפואה של פיקוד דרום, שמשכיל להצעיד את מערך הרפואה הצבאי להענקת טיפול מתקדם ומיטבי; לבוגר בית-הספר לרפואה והמחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, רופא קרבי, כירורג ומנהל רפואי מצטיין ומסור, לאות הוקרה על התפקידים הצבאיים שמילא ברגישות ומקצועיות, לרבות תחת אש, ועל שהוביל משלחות הצלה וסיוע ברחבי תבל; ומתוך הערכה עמוקה למי שהיה לרופא הראשון בן העדה האתיופית בישראל, ומהווה דוגמה ומופת להתמדה, תעוזה ומחויבות עצמית'".

אחרי מלחמת יום העצמאות היה מצעד צבאי בירושלים. המצעד עבר ברחוב יפו, ובן-דודי, יהודה אזולאי, היה כבר אז חייל אמיץ בחיל הקשר. הוא היה אמור לנסוע בג’יפ עם דגל חיל הקשר, יחד עם הנהג ועוד שני חיילים לפניו ושניים מאחוריו. הייתי בן שש או שבע ובאותם ימים הונהג קיצוב. למשפחתי הייתה חנות, סניף של תנובה בשכונת גאולה. בבוקר יום המצעד הגיע אלינו בן-דודי עם הג'יפ ועם שלושת חבריו ליחידה. הם עצרו ליד הבית שלנו וחנו שם, ואז נכנסו אלינו הביתה. אמי הכינה להם ארוחת בוקר על טהרת מוצרי החלב, חביתה וקפה מועשר בחלב מלא. אחרי הארוחה הם לקחו אותי לסיבוב בג'יפ. היינו ארבעה אנשים על הג'יפ הדוהר. בן-דודי את העצמאות והחופש מסמל 3- בעיניי רגע עלייתי ארצה ב , חול המועד פסח. 1991 במארס העלייה לישראל הייתה בשבילי שחרור מכבלי משטר קומוניסטי דכאני שאילץ אנשים צעירים לצאת למלחמת אזרחים ולהרוג צעירים אחרים. את העצמאות האישית שלי בקריירה הרפואית חשתי כשניתחתי את המטופל הראשון שלי בלי תמיכה והדרכה של הרופא שהנחה אותי בתקופת הסטאז'. לאורך הקריירה הצבאית עמדתי באתגרים לא פשוטים, אבל את כובד האחריות הרגשתי כאשר מפקדיי הפקידו בידיי את תחום הרפואה בפיקוד הדרום. עד היום אני משתדל להיות ראוי לאמון שניתן בי. בחיי הפרטיים חשתי את עצמאותי כאשר נישאתי לבחירת

הסופר חיים באר פרופסור במחלקה לספרות עברית

ד"ר אבי יצחק בוגר בית-הספר לרפואה על שם גולדמן

19 | אבג