עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

הם אמרו לו שהוא יכול לשלוח אותי ראשון לכל משימה בלי להסס. הם יידעו להתמודד. הוריי חינכו אותנו לאהבת הארץ, לאהבת אדם ולדרך ארץ. הם לא חינכו אותנו לגדל ילד עם צרכים מיוחדים. הדור של הוריי לא ממש ראה את הקשר בין העצמאות ליחס לחלש ביותר בינינו. מבחינתם, אתוס העצמאות נקנה בגבורת מלחמה וגבורת עשייה. מבחינתם, הערך שלך נמדד אך ורק בדבר אחד – ביכולתך לתרום. לתרום לחיזוקה של המדינה בכל תחום: בביטחון, בכלכלה, בתרבות, במדע, בחקלאות וכו’. אם יכולתך לתרום היא אפס, אתה חסר ערך. ואם אתה חסר ערך, אתה ראוי לרחמים אבל אתה לא חלק מאתוס העצמאות. הזיכרון הוא המגדיר החשוב ביותר של מהותנו. אם נמחק לעצמנו את הזיכרון לא נדע לומר מי אנחנו, מה מהותנו ומה אנו עושים על פני האדמה. במובן זה, ההוראה בהגדה של פסח, “והגדת לבנך ביום ההוא”, היא למעשה צו קיומי להבטחת עתידנו מדור לדור, היא חיונית בתהליך אתוס העצמאות, תהליך הפיכתו של עם עבדים לעם לבטח ישכון. אבל מה אם בנך הוא זה שאינו יודע לשאול? או אולי הוא דומה לערן בננו, שנולד עם פיגור קשה ומעולם לא אמר שנותיו? 23 אפילו מילה אחת בכל תשובת ההגדה היא “את פתח לו”. לא נאמר “את התבייש בו”, או “את בודד אותו” או “את הרחק אותו”. להיפך. הוא יושב איתנו בליל הסדר, הוא חלק

מאיתנו. כלומר, עלינו האחריות לשלב גם את החלש ביותר, הפגוע ביותר בעולמנו. לפתוח לו פתח של תקווה. ארבעת הבנים שעליהם מדברת ההגדה – החכם, הרשע, התם, וזה שאינו יודע לשאול - הם ביטוי מטאפורי לעם כולו, מזקן ועד טף, החל בחכם, שהוא בעל יכולות אישיות גבוהות, עובר לרשע, שתמיד קורא תיגר על דרך הישר, עובר לתם, שהוא הנאיבי הניתן לתמרון, וגומר בזה שאינו יודע לשאול, שתלוי תלות מוחלטת בחסדינו. זה שאינו יודע לשאול מבטא יותר מכולם את העדר העצמאות שבו הוא מצוי, את התלות בחסדי הפסוק “וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים” מופיע בתנ”ך שוב ושוב. פירושו הוא חיוב הזיכרון ככלי מרכזי לעיצוב המורשת, ובצמוד אליו תיאור מצב העבדות, שהוא העדר עצמאות. מכאן שנוכחותו ותפקידו של זה שאינו יודע לשאול הם להיות עמוד הענן המצפוני שלנו. זה המעניק לנו פרופורציות  בחיים. זה המזכיר לנו בכל רגע מחיינו כמה יקרה העצמאות שהוא לא התברך בה. הוא זה שאומר לנו בדממה צועקת “אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו”. הוא זה שהכי קל להתעמר בו, להפלות אותו, לקפח אותו. הוא זה שנוכחותו עשויה להביא אותנו למדרגת הגבורה הגבוהה ביותר, גבורת כיבוש היצר. נוכחותו היא מבחן לאנושיותנו ולערבותנו זה לזה. הוא זה שמבטא יותר מכול את מצב העבדות, ולכן ככל שנעשה יותר עבורו, נהיה יותר ראויים לעצמאות. ככל שנעשה יותר עבורו יהיו בנו יותר כוחות נפש לערוב זה לזה. ככל שנעשה יותר עבורו תהיה בנו יותר אהבת אדם, שהיא הכוח הגדול ביותר כדי להבטיח את עצמאותנו.

האלוף (במיל.) דורון אלמוג דוקטור לאות כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון

אחרים.

לערן בננו, הנושא את שמו של ערן אחי שנהרג במלחמת יום הכיפורים, לא הייתה שום עצמאות. הוא נולד עם פגיעה מוחית קשה והיה תלוי תלות מוחלטת באחרים. הוא לא היה מסוגל לעשות שום דבר בכוחות עצמו: לא לדבר, לא להתרחץ לבד, לא לאכול בכוחות עצמו. כל נוכחותו הייתה חידה. הוא כאילו נמצא כאן בשביל דבר אחד בלבד – לבחון את מידת האנושיות שלנו. לבחון את ערכינו. לבחון בעצם נוכחותו האם הביטוי ‘כל ישראל ערבים זה לזה’ הוא אמירה אמיתית או קלישאה ריקה. האם הפסוק ‘ואהבת לרעך כמוך’ הוא אמיתי או שקרי. ערן היה המורה הגדול שלי למרות שמעולם לא קרא לי אבא ולא יצר קשר עין איתי. ערן שנים אבל הוא ממשיך 11 איננו איתנו כבר להדריך את דרכי בעולם הזה. הוריי נולדו בארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי. הם רקדו הורה ברחובות . הם דור מגש הכסף. 1947 בנובמבר 29- ב במחיר דמים כבד הם העניקו למדינת ישראל את עצמאותה. רבים מחבריהם נפלו במלחמת העצמאות. מבחינתם, הדבר הקדוש ביותר היה עצם קיומה של המדינה היהודית היחידה בעולם. בשביל קיומה הם חינכו אותנו להקרבה, לחירוף נפש, למוכנות לתת את חיינו למענה. שנתיים לאחר נפילתו של ערן אחי במלחמת יום הכיפורים התלבט מפקד חטיבת הצנחנים מתן וילנאי האם למנות אותי למפקד סיירת הצנחנים בגלל היותי בן למשפחה שכולה. ביקשתי ממנו שידבר עם הוריי. הם אמרו לו שאם כל משפחה שכולה תאמר שבניה האחרים לא צריכים לשרת בקרבי, אנחנו לא נשרוד כאן.

המשך בעמוד הבא »

15 | אבג